ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקנד
ויהי מתיו מספר, גבורים בכח, גבורים בתורה, גבורים בכח שנאמר מתיך בחרב יפולו וגבורתך במלחמה, גבורים בתורה שנאמר גבורי כח עושי דברו, ואומר בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני. מר זוטרא בר טוביה אמר מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר יחי ראובן ואל ימות, יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות לעולם הבא. יחי ראובן ואל ימות והיאך ידע משה שמחל לו הקב"ה, י"ב אבנים היו על לבו של אהרן והיו כלן מבהיקות ידע משה שמחל לו ועלה מן המנין שנאמר ויהי מתיו מספר. וזאת ליהודה, וזאת לשמעון וזאת ללוי לא אמר אלא וזאת ליהודה, מכאן אתה למד שבקש על יהודה כדרך שבקש על ראובן, לשמעון אינו מזכיר אלא מן הצד שמע ה' קול יהודה מפני שהיה בגורלו שנאמר ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי. יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, ראה ראובן את יהודה שעמד והודה אף הוא הודה את מעשיו, הוי יהודה גרם לראובן שהודה במעשיו, עליהם הכתוב אומר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה ארץ ולא עבר זר בתוכם. שמע ה' קול יהודה מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה ואמר לפניו רבש"ע כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה. ואל עמו תביאנו שנקבר עם אבות בארץ, ר' יהודה אומר וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים והלא כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים, ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות (בקבורה) [במערה]. ר"מ אומר הרי הוא אומר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען, אני נקבר בה ואין אחר נקבר בה, ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בארץ. ידיו רב לו בשעה שהרג את עשו. ועזר מצריו תהיה בעמדו לפני יוסף. דבר אחר וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון, אמר לפניו רבש"ע כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצרה ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה. ואל עמו תביאנו שקרבו עמו לברכה שנאמר ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי, ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון. ידיו רב לו בשעה שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי. ועזר מצריו תהיה כענין שנאמר ויסעו ויהי חתת אלהים. דבר אחר וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על דוד, אמר לפניו רבש"ע כל זמן שדוד מלך ישראל שרוי צער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה. ואל עמו תביאנו שתחזירו אצל אחיו לשלום. ידיו רב לו בשעה שהרג את גלית. ועזר מצריו תהיה בשעה שאמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי. דבר אחר אחר וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על מל כי בית דוד, אמר לפניו רבש"ע כל זמן שמלכי בית דוד שרויין בצער ומתפללין לפניך אתה מעלה אותן מתוכה. ואל עמו תביאנו זה (חזקיהו) [יאשיה] שנאמר הנני אוסיפך וגו'. ידיו רב לו זה מנשה שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד, לסוף מה נאמר ויתפלל אל ה' ויעתר לו. ועזר מצריו תהיה זה יהושפט שנאמר ויזעק יהושפט וה' עזרו. רבי אלעזר אומר ידיו רב לו איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים הוי אומר זו קשת. יהודה את יודוך אחיך ידך בעורף אויביך איזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד העורף הוי אומר זו קשת, זה שאמר הכתוב ללמד בני יהודה קשת (הלא הוא כתיב) [הנה כתובה] על ספר הישר (כתוב ברמז קנ"ט ע"ש וברמז קס"ב):