ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקנג
ויהי בישורון מלך, כשישראל שוין בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה שנאמר ויהי בישורון מלך, אימתי בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (אין ואסיפה אלא ראשי עם שנאמר ויאמר ה' אל משה אספה לי). דבר אחר כשהנביא מושיב זקנים בישיבה של מטה שמו הגדול משתבח למעלה שנאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם ואין אסיפה אלא זקנים שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. יחד שבטי ישראל כשהם עשויין אגודה אחת ולא כשהם עשויין אגודות אגודות, וכן הוא אומר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. רבי שמעון בן יוחאי אומר משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרן בהוגנין ובעשתות והעמידן על גביהן ובנה עליהם פלטרין, כל זמן שהספינות קשורות פלטרין קיימין פרשו הספינות אין פלטרין קיימין, כך כשישראל עושין רצונו של מקום ואגודתו על ארץ יסדה, כיוצא בו אתה אומר זה אלי ואנוהו, כשאני מודה לו הוא נאה וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה:
יחי ראובן ואל ימות. וכי מה ענין זה לזה, משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כשהוא נפטר מבניו היו בניו וקרוביו מלוין אותו, אמר להם בני שמא כלום צורך יש לכם [שמא דבר יש לכם] א"כ אבא אין לנו צורך ואין לנו דבר אלא כשתתרצה לאחינו הגדול [כך] אילולא שבטים לא נתרצה המקום לראובן לכך נאמר יחד שבטי ישראל, יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא, אלא מה תלמוד לומר ולא ימות, לעולם הבא. דבר אחר יחי ראובן במעשה יוסף, ולא ימות במעשה בלהה. רבי חנינא בן גמליאל אומר לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות חוץ משל ראובן ומשל דוד שנאמר ושמעי הולך בצלע (ההר לעומתו) ואעפ"כ הר לעומתו שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו. וחכמים אומרים לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנין מתן שכר על המצות ועונשין על העבירות, ומה תלמוד לומר יחי ראובן ואל ימות, שעשה ראובן תשובה. רבן שמעון בן גמליאל אומר מוצל ראובן מאותו חטא ולא נזקק לאותו מעשה אפשר שהוא עתיד לעמוד בראש שבטים בהר עיבל ואומר ארור שוכב עם אשת אביו ונזקק לאותו מעשה, ומה תלמוד לומר כי עלית משכבי אביך שתבע עלבונה של אמו: