ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתע
ושמתם את דברי אלה. מגיד שנמשלו דברי תורה לסם חיים. משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה ניזוק ואם אתה מעבירה הרי אתה מעלה נומי, כך אמר להם הקב"ה לישראל בני בראתי לכם יצר הרע בראתי תורה תבלין כל זמן שאתם עוסקין בה אין יצה"ר שולט בכם שנאמר הלוא אם תיטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בה אתם נמסרין בידו שנאמר ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא שמשאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואתה תמשל בו, ואומר אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך. רע הוא יצר הרע מי שברא אותו עמיד עליו שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו:
ולמדתם אותם. תני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שתהא למודך תם כדי שיהא ריוח בין הדבקים, עני רבא בתריה כגון בכלל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ מצרים. נשים חייבות במזוזה, פשיטא, מהו דתימא נקיש מזוזה לתלמוד תורה ותלמוד תורה נשים פטורות דכתיב את בניכם ולא בנותיכם אף מזוזה נמי נשים פטורות, קמשמע לן דחייבות דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי. כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין ונשים פטורות. ללמדו תורה דכתיב ולמדתם אותם, והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו למגמר נפשיה דכתיב (ולימדתם) ולמדתם וגו', ואיהי מנלן דלא מיחייבוא דכתיב ולמדתם ולימדתם כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד, ואיהי מנלן דלא מיפקדא דכתיב ולימדתם ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמוד וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אינו מצווה ללמוד. ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה, אמר קרא ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם. אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהוושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחלה מי שהיה לו אב מלמדו תורה מי שלא היה לו אב לא היה מלמדו תורה, מאי דרוש ולמדתם אותם קרי ביה ולמדתם אתם. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים [מאי דרוש כי מציון תצא תורה]. ועדיין מי שהיה לו אב היה מעלו ומלדו מי שלא היה לו אב לא היה מעלה ומלמדו (מאי דרוש כי מציון תצא תורה), התקינו שיהו מושבין מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז וכבן י"ז וכשרבו כועס עליו היה מבעט בו ויוצא, עד שבא יהושע בן גמלא והתקין שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה ומכניסין אותן כבן ו' כבן ז'. א"ל רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקבל מכאן ואילך קבל ואספי ליה כתורא. וא"ל רב לרב שמואל בר שילת כי מחית לינוקא לא תימחי אלא בערקתא דמסנאנא דקארי קארי דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה. אמר רבא מקרי דרדקי שלתא וטבחא ואומנא וסופר מתא כולן כמותרין ועומדין הן, כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרה עומד דמי:
עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורהף אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו. ואבי אביו מי מיחייב והתניא ולמדתם אותם את בניכם ולא בני בניכם, אם כן מה תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך, לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו לימדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות. הוא דאמר כי האי תנא ולמדתם אותם את בניכם אין לי אלא בניכם בני מניכם מנין, תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך, אם כן מה תלמוד לומר בניכם, בניכם ולא בנותיכם. אמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת. רבי חייא בר אבא אשכחיה לר' יהושע בן לוי דפריס סודרא ארישיה וקא ממטי ליה לינוקא לבי מדרשא. אמר מאי כולי האי, א"ל מי זוטר מאי דכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת, מכאן ואילך לא היה רבי חייא בר אבא טעים אומצא עד דממטי ליה לינוקא לבי מדרשא, רבה בר רב הונא לא הוה טעים אומצא עד דהוי מקרי ליה לבריה תוספתא: