ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתנח
רבי שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומר אשר לא מלאת והלא בידוע שלא מלאו שעכשיו באת לארץ, אלא זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו הכנענים בונים בתים וזורעין שדות וחופרין בורות ושיחין ומערות נוטעין שדות וכרמים וכל עץ מאכל כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. או לפי שברכה זו עליהם יכול היו אוכלין ושבעין, תלמוד לומר ואכלת ושבעת אתה אוכל ושבע והן מונעין את עצמן מנשיהן מבניהן מבנותיהן כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. וזו שאמרנו אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין אתם עליה, אתה אומר לכך בא הכתוב, או להקיש (יציאה) [ביאה] זו לביאתה של זו מה ארץ מצרים לא הייתם מונין עליה שמיטים ויובלות יכול אף ביאת ארץ כנען כן, תלמוד לומר לרשתה, לרשתה אתם באים ולהיות מונין שמיטים ויובלות. אלא הפריש בין ביאתה של זו לביאתה של זו, ביאת ארץ מצרים רשות וביאת ארץ ישראל חובה, ארץ מצרים בין עושין רצונו של מקום בין שאין עושין רצונו של מקום הרי לכם ארץ מצרים, ארץ ישראל אינו כן אם אתם עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו אתם גולין מעליה וכה"א ולא תקיא הארץ אתכם. תניא ערוגה בתוכה ששה, גבוליה בכמה, ר' יהודה אומר רוחב כמלא (גבול) [רוחב] פרסה, מ"ט דכתיב והשקית ברגלך כגן הירק: