ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתמ
אשר אנכי מצוך היום שלא יהא בעינך כדיוטגמא ישנה שאין הכל סופנין אותה אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה. על לבבך מכאן היה ר' יאשיה אומר צריך אדם להשביע את יצרו שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שמשביעין את יצרן. בארהם הוא אומר הרימותי ידי. בבועז הוא אומר חי ה' שכבי עד הבקר. בדוד הוא אומר חי ה' כי אם ה' יגפנו. באלישא הוא אומר חי ה' אשר עמדתי לפני אם אקח. וכשם שהצדיקים משיבעין יצרן שלא לעשות, כך הרשעים משביעין יצרן לעשות שנאמר חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מידו מאומה. אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם לבניך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, ומי ידע כמה חיי, לא צריכא ליומי. תנו רבנן ושננתם לבניך שיהו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם [דבר] אלא תגמגם אלא אמור לו מיד שנאמר אמור לחכמה אחותי את ואומר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך, ואומר כחצים ביד גבור ואומר אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער, [מאי את אויבים בשער], אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער אחד נעשו אויבים זה לזה, (ואמר רבא) ואינם זזין משם עד שנעשו אוהבים זה לזה דכתיב ואת והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה: