ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתמא
ושננתם אלו בשנון ואין קדש לי כל בכור והיה כי יביאך בשנון. שהיה בדין אם ויאמר שאינו בקשירה ישנו בשנון קדש והיה כי יביאך שישנן בקשירה אינו דין שיהו בשנון, תלמוד לומר ושננתם אלו בשנון ואין קדש והיה כי יביאך בשנון. ועדין אני אומר ויאמר שקדמוה מצות אחרות הרי הוא בשנון, עשרת הדברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהו בשנון. אמרת קל וחומר אם קדש לי והיה כי יביאך שהם בקשירה אינן בשנון, עשרת הדברות שאינם בקשירה אינו דין שלא יהו בשנון. הרי ויאמר יוכיח לעשרת הדברות שאף על פי שאינן בקשירה שיהו בנון, תלמוד לומר ושננתם וכו'. לבניך אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים שנאמר (בנים אתם) ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל, וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו [אלא מכאן שהתלמידים קרוים בנים] וכה"א ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו. וכן אתה מוצא חזקיהו מלך יהודה שלמד תורה לכל ישראל וקראן בנים שנאמר בני עתה אל תשלו. וכשם שהתלמידים קרוים בנים כך הרב קרוי אב שנאמר ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי. ואומר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו ויבוא אליו מלך ישראל ויבך ויפול על פניו ויאמר אבי אבי: