ילקוט שמעוני/בראשית/רמז פב
ונתתי לך ולזרעך אחריך ר' יודן אמר חמש אם מקבלין בניך אלהותי אני אהיה להון לאלהים לפטרון ואם לאו לא אהיה להון לאלהים לפטרון. אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלהותי ואם לאו אין מקבלין אלהותי. אם מקיימין בניך את המילה הם נכנסין לארץ ואם לאו אין נכנסין לארץ. אם מקיימין בניך את המילה אהיה להן לאלוה לפטרון ואם לאו לא אהיה לפטרון שאם מקבלין בניך את המילה הם מקבלין אלהותי ואם לאו אין מקבלין אלהותי. ר' ברכיה אמר וזה הדבר אשר מל יהושע דבר אמר להון ומלן. א"ל מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים כך אמר הקב"ה לאברהם לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך. ר' הונא אמר ואתה אתה מכאן למוהל שיהא מהול ר' יוחנן אמר המול ימול מכאן למוהל שיהא מהול. תני ישראל ערל אינו מוהל קל וחומר גוי ערל. ונמלתם את בשר ערלתכם כנומי הזה שהיא תלויה בגוף. מעשה במונבז ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין בספר בראשית כיון שהגיעו לפסוק זה ונמלתם את בשר ערלתכם הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה וזה פניו לכותל והתחיל בוכה הלכו זה וזה ומלו עצמן לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית כיון שהגיעו לפסוק זה אמר אחד לחבירו אי לך אחי א"ל את אי לך אבל אני לא אי לי גלו את הדבר זה לזה כיון שהרגישה אמם בהם הלכה ואמרה לאביהם בניך עלת נומי בבשרם וגזר הרופא שימולו א"ל וימולו מה פרע לו הקב"ה בשעה שיצא למלחמה עשו לו סיעה של פסטון וירד המלאך והצילו. ובן שמונת ימים וגו' תני הלוקח עובר שפחתו של גוי רבי יוחנן אמר ימול לשמונה. לבן או לבת לבן מכל מקום לבת מכל מקום:
המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך יש יליד בית שנמול לאחד בלוקח שפחה לעוברה דלא קניא ליה ולמאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי בלוקח שפחה על מנת שלא להטבילה. יש יליד בית שנמול לשמונה לקח שפחה ונתעברה אצלו. יש מקנת כסף שנמול לשמונה לקח שפחה ואחר כך ילדה. יש מקנת כסף שנמול לאחד שלקח שפחה וולדה עמה. ר' חמא אמר יליד בית שנמול לאחד כגון שילדה ואחר כך הטבילה. יליד בית שנמול לשמונה כגון שהטבילה ואחר כך ילדה. מקנת כסף שנמול לשמונה כגון שלקח שפחה ואחר כך ילדה. מקנת כסף שנמול לאחד כגון שלקח שפחה וולדה עמה:
המול ימול לרבות ציצין המעכבין את המילה. את בריתי הפר לרבות המשוך. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דאמר רב הונא דבר תורה משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל:
תני ישראל מל את הכותי כותי לא ימול את ישראל מפני שמל לשם הר גרזים דברי ר' יהודה א"ל ר' יוסי וכי היכן מצינו מילה בתורה לשמה אלא מל והולך עד שתצא נפשו. אמר רב חסדא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב לה' המול ור' יוסי המול ימול כתיב. ואידך נמי הכתיב לה' המול ההוא בפסח כתיב. ואידך נמי הכתיב המול ימול דברה תורה כלשון בני אדם. למה התינוק נמול [לשמונה] ימים [שנתן] הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כח וכשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וכתיב אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד:
המול ימול מילה ופריעה מילה וציצין. המול ימול מכאן למוהל שיהא מהול. המול ימול להביא את שנולד מהול. תני ר' שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה על מה נחלקו על שנתגייר כשהוא מהול שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אינו צריך ר' אליעזר בנו של [ר' יוסי הגלילי] אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על זה ועל זה שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו על שנולד מהול וחל יום שמיני שלו להיות בשבת שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אינו צריך והלכה כדברי התלמיד. וערל זכר וכי יש ערל נקבה אלא במקום שהוא ניכר אם זכר אם נקבה משם מלין אותו. את בריתי הפר זה המשוך. תני המשוך צריך למול ר' יהודה אומר לא ימול מפני שהיא ערלה כבושה. אמרו לפני ר' יהודה והלא הרבה היו כך בימי בן כוזיבא. לכולהון בנין חוזרין ומלין הה"ד המול ימול אפילו ארבעה וחמשה פעמים:
ויאמר ה' אל אברם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי אשת חיל עטרת בעלה אמר ר' אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרת בבעלה רבנן אמרין מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אמר ר' יהושע בן קרחה יו"ד שנטל הקב"ה משרי נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם. אמר ר' שמעון בן יוחאי יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח סביב כסאו של הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משמה של צדקת א"ל הקב"ה לשעבר היית נתון בשם נקבה ובסוף אותיות עכשיו תהיה נתון בשם זכר ובראש אותיות הה"ד ויקרא משה להושע בן נון יהושע אמר ר' מני לשעבר היית שרי לעמה ועכשיו שרה לכל באי העולם. וברכתי אותה ר' יהודה אומר וברכתי אותה ליתן לה בן וברכתיה לברכה בחלב אמר ליה ר' נחמיה וכי כבר נתבשרה וכו' אלא מלמד שהחזירה הקב"ה לימי נערותה. ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנין נותן אני יראתה על כל אומות העולם דלא יהו מונין לה וקורין לה עקרתא ר' יודן בשם ר' שמעון בן לקיש עיקר מטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מטרון. מלכי עמים ממנה יהיו מכאן דרש אברהם והחזיר קטורה. ויפול אברהם על פניו ויצחק ר' פנחס בשם ר' לוי שני פעמים נפל אברהם על פניו וכנגדן נטלה מילה מבניו שני פעמים אחד במצרים ואחד במדבר במצרים בא משה ומלן במדבר בא יהושע ומלן. הלבן מאה שנה יולד למה ששרה בת תשעים שנה תלד וכו'. האיש אינו מזקין והאשה מזקנת. איזו היא זקנה כל שקורא אותה אימא פלונית ואינה מקפדת. לו ישמעאל יחיה לפניך לאוהבו של מלך שהיה המלך מעלה לו אנונא א"ל אני מבקש לכפול אנונא שלך א"ל אל תמלי רוחי קריר הלואי קדמתא לא תמנע מני. כך לו ישמעאל יחיה לפניך. ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו ר' יוחנן אמר כאן בן האמה למד מבן הגבירה הנה ברכתי אותו זה יצחק והרביתי אותו זה יצחק והפריתי אותו זה יצחק. ולישמעאל כבר שמעתי אותו על ידי מלאך. ר' אבא בר כהנא בשם ר' בירי כאן בן הגבירה למד מבן האמה הנה ברכתי אותו זה ישמעאל קל וחומר ואת בריתי אקים את יצחק. שנים עשר נשיאים יוליד כתיב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וישמעאל אינו מעמיד שנים עשר אלא אותם נשיאים כד"א נשיאים ורוח וגשם אין אבל אלו מטות כד"א שבועות מטות אומר סלה:
הרואה ישמעאל בחלום תפלתו נשמעת שנאמר ולישמעאל שמעתיך והני מילי ישמעאל בן אברהם אבל ישמעאל ממש ולא כלום:
ואת בריתי אקים את יצחק (כתוב ברמז מ"ה). ואת בריתי אקים את יצחק אותה שנה מעוברת היתה. ויכל לדבר אתו. תני הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן צריך ליטול ממנו רשות ממי את למד מאברהם פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקב"ה באו מלאכי השרת לדבר עמו אמר להן נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה ואחר כך אני מדבר עמכם כיון שדבר כל צרכיו אמר לפניו רבונו של עולם צריך אני לדבר למלאכים א"ל הפטר בשלום הה"ד ויעל אלהים מעל אברהם אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה שנאמר ויעל מעליו. ויקח אברהם את ישמעאל בנו בשעה שמל אברהם את ילידי ביתו העמידן גבעה ערלות וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטרת סמים וכעולה שהיא כליל לאישים אמר הקב"ה בשעה שיהיו בניו באין לידי מעשים רעים אני נזכר אותו הריח ומתמלא עליהן רחמים. ואברהם בן צ"ט שנה בהמולו את בשר ערלתו וישמעאל בנו בן י"ג שנה בהמולו את בשר ערלתו הכא את אמר בשר ערלתו ולהלן את אמר את בשר ערלתו אלא אברהם על ידי שנתמעך על ידי אשה בשר ערלתו אבל ישמעאל שלא נתמעך על ידי אשה את בשר ערלתו. בעצם היום הזה נמול אברהם כתיב לא מראש בסתר דברתי אמר הקב"ה אילו מל אברהם בלילה עכשיו יהו כל דורו אמרין כך וכך [אילו] היינו יודעים לא היינו מניחין אותו למול אלא בעצם היום ודרגש ליה ימלל. נמול אברהם הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו אמר ר' לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נמול אברהם בדק עצמו ונמצא מהול. בההיא עונתא אקיל ר' ברכיה לר' לוי אמר ליה כזבנא שקרנא את אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו. וכל אנשי ביתו יליד בית וגו' תני הולכין ליריד של גוים בחול המועד ולוקחין מהם בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות ר' אמי בשם ריש לקיש אמר לא סוף דבר עבדים מהולים הוא לוקח אלא אפילו עבדים ערלים מפני שהוא מכניסן תחת כנפי השכינה:
כל העבדים שנמולו עם אבינו אברהם לא נתקיימו לא הם ולא זרעם בישראל ולמה מלן בשביל טהרה שלא יטמאו את אדוניהם במאכליהם ובמשתיהם:
אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים ושבים באים אצלי תאמר משמלתי שאין באין אצלי א"ל הקב"ה עד שלא מלת היו באים בני אדם ערלים אצלך עכשיו אני בכבודי נגלה עליך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא:א פרשת וירא:
- מכאן עד סוף רמז פב חסר בדף זה, וראו במהדורה המפוסקת והמעומדת: ילקוט שמעוני תורה פב