ילקוט שמעוני/בראשית/רמז נח
תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להן הקב"ה אמרו כלום אנו צריכין אלא לטיפה של גשמים יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן אמר הקב"ה בטובה שהשפעתי להם מכעיסין אותי בה אני דן אותן שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים. אמר ר' יוחנן דור המבול ברבה קלקלו וירא ה' כי רבה רעת האדם ברבה נדונו כל מעינות תהום רבה:
ויפתח נח את חלון הדא מסייעתא לההוא דאמר ר' אבא בר כהנא חלון וישלח את העורב הדא הוא דכתיב שלח חשך ויחשיך. ויצא יצא ושוב התחיל משיבו תשובה מכל בהמה ועוף שיש כאן אי אתה משלח אלא לי א"ל מה צורך לעולם בך לא לאכילה ולא לקרבן א"ל הקב"ה קבלהו שעתיד העולם ליצטרך לו א"ל אימתי א"ל עד יבשת המים עתיד צדיק אחד לעמוד וליבש את העולם הדא הוא דכתיב והעורבים מביאים לו לחם. אמר ר"ל תשובה נצחת השיבהו עורב לנח א"ל רבך שנאני ואתה שנאתני רבך שנאני מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה ואתה שנאתני הנחת מין שבעה ושגרת מין שנים אלמלי פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא העולם חסר בריה אחת או שמא לאשתי אתה צריך א"ל רשע במותר לי נאסר לי בנאסר לי לא כל שכן. מנלן דנאסר לו דכתיב ובאת אל התבה אתה ובניך מכאן שנאסרו בתשמיש המטה. תנו רבנן שלשה שמשו בתיבה וכולן לקו ואלו הן חם וכלב ועורב כלב נקשר עורב רק חם לקה בעורו ויצא ממנו כוש דכתיב ובני חם כוש ומצרים. וישלח את העורב לידע מה בעולם והלך ומצא נבלת אדם מושלכת בראשי ההרים וישב לו על מאכלו ולא השיב שליחותו ושלח את היונה והשיבה את שליחותו מכאן אמרו השולח דברים ביד טמא כשולח ביד כסיל והשולח דברים ביד טהור כציר נאמן לשולחיו. וישלח את היונה מאתו מכאן שדירתן של עופות טהורות אצל צדיקים. והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה לפני הקב"ה רבונו של עולם יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהיו מתוקין כדבש ומסורים ביד אדם ומאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא שנאמר הטריפני לחם חקי: