ילקוט שמעוני/בראשית/רמז נז
ויסגור ה' בעדו סגר הקב"ה חמה ולבנה ולא היו מאירים כל י"ב חדש שנאמר האומר לחרס ולא יזרח והיאך היה נח משמש זימן לו הקב"ה אבן טובה ונשתמש לאורה. כיון שראו הרשעים שהן אבודים בקשו להפוך את התיבה הקיף אריות לתיבה והיו אוכלין אותן שנאמר ויסגור ה' בעדו שכן הוא אומר אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וגו' וכי איזה מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה מרובה במדת פורענות הוא אומר וארובות השמים נפתחו במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו כמה ארובות בדלת ארבע ארבע הרי שמונה נמצא מן שירד לישראל גבוה ששים אמה. מי דמי התם בארבעים ימים הכא חד שעתא התם לכולי עלמא הכא לישראל לחודייהו אלא רבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר. איסי בן יהודה אומר מן שירד להן לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה אמר אביי שמע מינה כסא דדוד לעלמא דאתי מחזיק מאתן ועשרין וחד לוגא שנאמר כוסי רויה רוי"ה בגימטריא הכי הוי:
ויכסו ההרים רבי יונתן סלק למצליה בירושלים לוה נהליה חד עם דארעא עבר בהדין פלטניס וחמתיה חד שמריי א"ל להיכן את אזל א"ל למצלי בירושלים א"ל לא טב לך למצלי בהדין טורא בריכא ולא בההיא קלקלתא א"ל ובמה הוא בריך א"ל דלא טף במיא דמבולא נתעלמה הלכה מעיני רבי יונתן לשעה א"ל חמריה רבי תרשני ואני משיבו א"ל הדין טורא מה תעביד ליה אי מן טורים רמים את עביד לה הכתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים ואם מן מכייא את עביד לה לא אשגח עליה קרא ולא חשבה לכלום בההוא עונתא נחת ליה ר' יונתן מעל חמרא וארכביה ג' מילין וקרא עליו ג' קראין ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך אפילו בבהמין שבך והדין כל כלי יוצר עליך לא יצלח והדין כפלח הרמון רקתך הריקנים שבך רצוף תשובות כרמון. ט"ו אמה מלמעלה ר' יהודהנ אומר ט"ו בהר וט"ו בבקעה ר' נחמיה אומר ט"ו בהר אבל בבקעה כל שהן. כל אשר נשמת רוח חיים כאן הוא עושה נשמה רוח וכו' כתוב לעיל . מכל אשר בחרבה מתו פרט לדגים ויש אומרים אף הן בכלל מאוספין אלא שברחו לים הגדול. וישאר אך נח אך מיעוט שאף הוא היה גונח דם מפני הצינה. אמר שמואל אין הראש פוטר בנפלים שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו כל היכא דנשמת רוח חיים באפיו הוא דחשיב רישיה ואידך לא חשיב רישיה. תנן הבא אחר הנפלים אף על פי שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו מת בכור לנחלה ואינו בכור לכהן תיובתא דשמואל תיובתא. ר' יוחנן אמר לא ירד מבול לארץ ישראל וריש לקיש אמר ירד מבול לארץ ישראל איתיביה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן מכל אשר בחרבה מתו בשלמא לדידי משום הכי מתו אלא לדידך ממאי מתו מהבלא דאמר רב חסדא בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו. איכא דאמרי איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש מכל אשר בחרבה מתו בשלמא לדידי היינו דאיכא חרבה אלא לדידך מאי חרבה חרבה דמעיקרא וכו'. וימח את כל היקום וגו' אם אדם חטא בהמה מה חטאה תנא משום ר' יהושע בן קרחה משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין בה את כל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ובלבל את חופתו אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת בני חופה למה לי אף הקב"ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם עכשיו שאדם חטא חיה ובהמה למה לי אמר ר' אמי אחור וקדם צרתני אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות דכתיב וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה ברישא אדם והדר בהמה. דברי ר' יוסי הגלילי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אך רק מן מעוטין אך למעט כיצד וישאר אך נח מה תלמוד לומר אך שאף נח היה גונח דם בתיבה מפני הצינה כיוצא בדבר אתה אומר אך בעשור לחדש יכול שהוא מכפר על השבים ועל שאינן שבים תלמוד לומר אך מיעט את הכפרה. רק למעט כיצד כי אמרתי רק אין יראת אלהים יכול לא היו יראים מן השם כל עיקר תלמוד לומר רק אמור מעתה עד שלא שמעו באזניהם לא היו יראים מששמעו באזניהם היו יראים וכן הוא אומר וייראו האנשים מאד כיוצא בו ויאמר לו המלך עד כמה פעמים אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת מלמד שלא אמרה מכל לבו אלא שהיה יהושפט מלך יהודה שם. מן למעט כיצד ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב יכול כל היום היה דן אם כן אימתי היו למדין תלמוד לומר מן מיעט שלא היה דן אלא עד שש שעות כיוצא בו ירעם מן שמים ה' יכול רעם במשמע מכל קצות שמים תלמוד לומר מן שאינו נשמע אלא מן אפרכיא שנתבע לה וכן הוא אומר ירעם אל בקולו נפלאות:
ויזכור אלהים את נח וגו' זה שאמר הכתוב צדקתך כהררי אל צדקה שעשית עם נח בתבה כהררי אל הדא הוא דכתיב ותנח התבה וגו' ומשפטיך תהום רבה משפטים שעשית עם דורו דקדקת עמהם עד תהום רבה הדא הוא דכתיב ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. ולא עוד אלא כשזכרתו לא לו לבדו נזכרת אלא לו וכל מי שהיה עמו בתיבה הדא הוא דכתיב ויזכר אלהים את נח. אדם עולה בספינה ועמו בהמה אם עמד סער בים מה הן עושין משליכין את הבהמה לים ומקיימין את האדם אבל הקב"ה אינו כן כשריחם על נח ריחם על הבהמה שנאמר ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה יודע צדיק נפש בהמתו יודע צדיקו של עולם נפש בהמתו טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו. אוי להם לרשעים שהופכים מדת רחמים למידת הדין בכל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון וכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם וינחם ה' כי עשה את האדם ויאמר ה' אמחה את האדם. אשריהם הצדיקים שהן הופכין מדת הדין למדת רחמים בכל מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין שנאמר אלהים לא תקלל עד האלהים יבוא דבר שניהם וכתיב ויזכור אלהים את נח ויזכור אלהים את רחל וישמע אלהים את נאקתם מה זכירה נזכר לו שזן ופרנס כל י"ב חדש בתיבה את נח בזכות הטהורים שהיו עמו בתיבה. ויסכרו מעינות תהום לטובה אבל לא כל מעינות חוץ ממעין טבריא ואבלונים ומערת פמייס לרעה. ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום אמר ר' יוחנן שלשה נשתיירו מהן בלועא דגרדי וחמי טבריא ועינא רבתי דתורם :