יושר דברי אמת קונטרס ראשון יא
ובאמת הדבר הזה צריך עדיין לפנים ולפני ולפנים כי אע"פ שאיני מדבר באזני כסיל כמש"ה (משלי כג, י) באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מיליך כמ"ש ר"ת בס' הישר כ"א ידברו לפני כסיל כל חכמות שהע"ה אז יבוז לו כי זדון לבו השיאו כי שמיר ושית קוץ מכאיב קליפות היצה"ר בלבו ולבו מזוהם שתאוות ממון ומאכל ומשגל וקנאה ושנאה ותחרות וכעס וכבוד ולא תמצא החכמה ומוסר האמתית מנוח לכף רגלה לדבק בלבו אבל הוא מלגלג ע"ז בגבהותו וחושב הכל לשטות כמו שהוא שוטה באמת, אבל איני מדבר רק לאנשים כמונו שהכירו והאמינו בכת חכמי זמנינו הנאמרים למעלה חכמי האמת ר"ל שהם דבקים בה' באמת ואנחנו מאמינים בכל דבריהם ומבינים קצתם באמת
אבל גם לנו צריכים הדברים ביאור רחב ענין הדביקות בהשי"ת ב"ה וב"ש: וענין השפלות באמת שהתחלתי למעלה לדבר בו בשם הרב המגיד נ"י ואאריך לך קצת וכולי האי ואולי תבין אפס קצהו וכולו לא תראה כמשרז"ל [שבת י"א] כי אלו כל הימים דיו אין מספיקין לכתוב חללה של רשות, והענין הוא ענין עמוק מאד ומאד שים לבך ועיניך עליו אולי תבין אפס קצהו, כי כבר נודע מדברי קדשי קדשים החכמים הנ"ל שתכלית בריאת העולמות היה בשביל שעשוע ותענוג שיקבל השי"ת ב"ה וב"ש מנשמת ישראל עמו ותענוג הוא שנפשיט את עצמינו מכל תאוות הזמן ונטהר לבנו מכסוף להם ושיהיה נמאסים בעינינו התאוות ההם בלב מגודל מה שיכנס בלבנו תשוקות וחשיקות השי"ת ע"י התורה והתפלה ומעש"ט, ועיקר לטהר לבנו ממדות קנאה ושנאה וכעס וגבהות ולחשוק תמיד בשפלות כדי שעי"ז יוכל להדבק בהשי"ת בדביקה וחשיקה וחפיצה, כי באמת נפשו של האדם הרעה מתאוה לתאוות ולמדות רעות מפני שהוא מסטרא דמותא כו' וטומאה שעתידה להאבד במהרה אי"ה וחושקית לשרשה לעפר וכליון ולפרוד שכל אלה הפך קדושתו ית' שהוא נצחי ואחדות ב"ה וב"ש ורוחני תכלית הרוחניות ולזה מפתה לאדם להניצוץ הקדוש שלו שימשוך אחריו ג"כ שיחדיו על עפר ישכונו אבל מי שהוא חכם ויש לו חשק לעבודתו ית' ותחל רוח ה' לפעמו אזי אע"פ שנפשו מתאוה לדברים רעים הנ"ל אם באמת נפשו יודעת מאד כי רע היא אזי רואה לשבר זה אע"פ שאין לו תענוג הרע. לעומת זה יזכה לטוב הצפון ואפי' בעוה"ז יזכה לטעום תענוג גדול בתפלה ובתורה ובעשיות המצות בנועם חשקם ויהיה לו תאוה טובה חילוף תאוה רעה ועיקר הדביקות שעי"ז יקבל השי"ת נחת מאתנו אם ע"י כל מה שדברנו מהרחקת הרע נתדבק בטוב דהיינו שנקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ונרגיל עצמינו במדת אמונה להאמין בכל עת שנוכל שהשי"ת מכה"כ ולית אתר פנוי מיניה כי דבר גשמי אינו מונע מקום לדבר רוחני כידוע בחוש. ועי"ז תפול עלינו יראת השי"ת כל אחד לפי שעורו ולפי הזמן והמקום וע"י יראה זו נוכל לבוא לענוה האמיתית להיות כאין נגד כח השי"ת כי באמת ידעת מ"ש בשל"ה ע"פ [דברים ד'] וידעת היום והשיבות וגו' כי ה' הוא האלהים אין עוד, וכתב שאין ר"ל שאין עוד אלהים כי זה אצ"ל רק שר"ל שאין עוד בעולם שום מציאות זולת מציאותו ית"ש כי הלא כל הנמצאים היו קודם הבריאה בכוחו והוא האציל כוחותיו וברא להם לבושים רוחניים וגשמיים וכוחותיו מחיה כולם ובלעדם דהיינו אם ישובו למקורם כקודם הבריאה אין ללבושים הרוחניים והחומרים שום מציאות כלל כמו קודם הבריאה ונשגב ה' לבדו, וכל הראוי לבילה וכו' והעומד לעשות כעשוי דמי כמבואר בגמרא בכמה דברים [שבועות מ"ח] [סוטה כ"ה] שט"ח העומד לגבות וכו' ענבים העומדים לבצור כו' א"כ הרי בכל עת ביד השי"ת וברצונו להשיב הדבר כבראשונה ויהיה הוא לבדו א"כ אין בעולם עוד זולת הוא וכוחותיו שהם אחד ובלתי זה אין מציאות אף שנראה שיש דברים אחרים הכל הוא מציאותו וכוחותיו וע"ש בשל"ה במס' שבועות והבן: