יוסף תהלות/ה

<< · יוסף תהלות · ה · >>

מזמור ה

פסוק ב

אמרי האזינה ה׳ בינה הגיגי. רמז רבינו האר״י ז״ל כי ר״ת ראשי תיבות אמרי האזינה ה' י הגיגי היא אהיה, וכתוב בינה לומר כי אהיה הוא בבינה, עכ״ד עד כאן דבריו. והנה המפרשים פירשו הגיגי, הגיון הלב אשר לא דברתי בלשוני. והנה אמרו בזהר שהמתפלל צריך לפרש דבריו, עד״ש על דרך שכתוב "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" (בראשית לב יב). אך כשהאדם מרחיב בלשונו, לפעמים יצא תקלה, כדאשכחן גבי חנה שאמרה "וישב שם עד עולם" (שמואל א א כב), ומזה בא שלא חי שמואל הנביא ע״ה בבית ה׳ כי אם ן׳ חמישים שנה שהוא עולמו של יובל. ובכן המתפלל לבו יחיל, דשמא ילכד בדיבורו איזה דיבור שלא לטובתו. להכי התפלל דהע״ה דוד המלך עליו השלום אמרי האזינה, שהוא לשון התפילה; ואם יש איזה משמעות בדברי שלא לטובה, בינה הגיגי, דברים שבלב, שנשמט דיבור זה, ואין פי ולבי שוים, ואחר שאתה היודע הגיגי ומה בדעתי, הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי, וסמי מכאן דבור שאינו לטוב׳ לטובה כי אליך אתפלל ואתה ידעת מה כונתי:

אי נמי אפשר בסגנון אחר. ונקדים מ״ש מה שכתב בתנא דבי אליהו: "קטנתי" (בראשית לב יא), אין "קטנתי" אלא מעט, ואין מעט אלא צדקה וכו׳. ופירש הרב עיר וקדיש כמהר״ר יהודה חאבילייו ז״ל, דכתב רבינו האר״י זצ״ל דבעת צרה צריך להזכיר זכיותיו, ולכך יעקב אע״ה אבינו עליו השלום אמר שחיסר ממונו לצדקה, עכ״ד עד כאן דבריו. ויש ללמוד מזה, דכשיזכיר זכיותיו לא יהיה בפירוש, כי אפשר דבעידן עקתא יקטרגו עליו שלא עשאן כתקנן ויתערבו בפניו׳ בפניות וחסרון יראה וכונה ורע לו, לכן צריך להזכיר הזכיות בלישנא דמשתמע לתרי אנפי. ואפילו יעקב בחיר שבאבות, לפי רוב ענותנותו לא אמר בפירוש, רק "קטנתי מכל החסדים", ופשטו אינו מורה זה, אבל הוא כיון לצדקה, וה׳ בוחן לבות ידוע כונתו ומעורר הרחמים במה שמזכיר הזכיות. וזה שמזכירם ברמז תחשב לו למצוה, דמכיר שלא עשה כנימוס אותן המצות, והוא זה התחלת הרהורי תשובה.

ואפ׳ ואפשר שזהו שאמר אמרי האזינה, שישמע לתפילתו; ה׳ בינה הגיגי, מה שרמזתי על הזכיות, כי לפניך נגלו דברים של לב ויקראו לפניך זכיותינו, הקשיבה לקול שועי, פנימיותי וחיצוניותי, כי אליך אתפלל ובוחן לבות אתה.

פסוק ד

ופתח ואמר: ה׳ בקר תשמע קולי, כי בבקר הוא חסד, והמתפלל בבקר השכם תפלתו נשמעת כמש״ה כמו שאמרו התם בזהר חדש, ולזה ה׳, מדת רחמים, בקר תשמע קולי. והתחיל לדבר ברמז, בקר אערוך לך ואצפה. ופשט הדברים, שהוא עורך שועתו ומצפה להושיעו. וברמז הזכיר זכיותיו, כי בכל בקר בשירות ותשבחות ות״ת ותלמוד תורה שלמד בחצות עד הבקר, כונתו לתקן השכינה שלח״ן עורך ליחוד בבקר, וז״ש וזהו שאמר אערוך ל״ך אותיות כל יסוד, ואצפה, כי כל ישעי ליחד הדודים:

פסוק ט

ה' נחני בצדקתך וכו׳. אפשר דאמרו רז״ל, דהיה דוד הע״ה המלך עליו השלום אומר: למחר אלך לטייל וכיוצא, ולמחר היה הולך לבית המדרש. ונראה, דאע״ג דאף על גב דאמרו: אל יפתח אדם פיו לשטן, היינו כשפיו ולבו שוין, אבל הכא נזהר שיהא לבו חלוק לגמרי מתחילה ועד סוף, כל דיבור מבטלו בלבו. וההיא דיהנא יש לישב, ומה גם מראה דאינו מוסכם, וכמ״ש וכמו שכתוב במקומות אחרים. וז״ש וזהו שאמר: ה׳ נחני בצדקתך, דהגם שאמרתי בפי לילך לדירה נאה פ׳ פלונית וכיוצא, אתה שידעת את לבבי, ה׳ נחני בצדקתך למקום קדושה. וכי תימא: אעיקרא דדינא, למה אמרת לילך לטייל? לזה אמר: למען שוררי, הם הסט״א הסטרא אחרא, רשות הרבים, עלמא דפרודא המביטים ורודפים אחרי כדי שירפו ממני, וא״כ ואם כן הישר לפני דרכך, כי לבי חלוק והעיקר הלב. והראיה מהרשע, שמדבר דברים טובים ואינו מקיים כלל שום דבר, והטעם, כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות, שלבו רע, לשונם יחליקון, והעיקר הוא הלב, כל קבל דנא נכון לבי לעבודתך, וא״כ הישר לפני דרכך:

פסוק יא

ברוב פשעיהם הדיחמו וכו׳. אפשר במ״ש במה שכתב הר״מ הרמב״ם ה׳ הלכות תשובה, דכששוקל האדם אם רובו עונות, שוקל המדינה, ואם בכלל המדינה רובן זכיות ניצולים. לז״א לזה אמר: ברב פשעיהם הדיחמו, כיון שהם עצמם רובן עונות הדיחמו ולא תשקול המדינה, כי זהו חסד ואלו מרו בך.

אי נמי אפשר שהכונה, שאם יש להם איזה מצוות, נותנו לצדיקים ויפרע להם בעה״ז בעולם הזה. והנה הראשוני׳ הראשונים ז״ל חקרו, דאמאי לרשעים פורע להם מעט זכיות בעה״ז? הלא טוב שיותנו להם בעה״ב בעולם הבא. ויש כמה תירוצים. והרב מהר״ש לאנייאדו ז״ל תירץ דאזלינן בתר רובא. ואני הדל תירצתי, דהרשע תורתו ומצוותיו הולכות לסט״א לסטרא אחרא, א״כ אם כן מה יקח בג״ע בגן עדן? אלא שהקב״ה רוצה לפרוע לכל, דאפילו שכר מ״ב 42 קרבנות דבלק פרע לו, ולכן משלם בעה״ז. וז״ש וזהו שאמר: ברב פשעיהם הדיחמו, דאזלינן בתר רובא, ולהכי שכר מיעוט מצו׳ מצוות פורע בעה״ז כמ״ש כמו שכתב הרב כלי חמדה. ותו כי מרו בך, והיינו כמו שתירצתי אני בעניי.

פסוק יב

וישמחו כל חוסי בך, שלוקחים מעט מצוות שיש להם לרשעים. ואפילו אין לוקחים משום אדם, לעולם ירננו, דאין להם פניה כלל אם לעבוד ה׳ ושמחים בחלקם:

אי נמי וישמחו כל חוסי בך, אפילו חסיה מועטת, כי חסיה היא גרועה מהבטחה, כמו שפירשו הראשונים "טוב לחסות בה׳ מבטוח בנדיבים" (תהלים קיח ט). וז״ש וזהו שאמר כל חוסי בך, אפילו חסיה, לעולם ירננו, כהלל שהיה אומר: "מובטחני שאין זה בתון ביתי" (ברכות ס א). ויעלצו בך אוהבי שמ״ך מ׳ כמו שושביני דמט׳ דמטרוניתא, כי אתה חסד תברך צדיק יסוד, כצינה רצון נוצר תעטרנו וא״ש ואתי שפיר ההי״ב.

אי נמי לעולם ירננו, אפילו שיש להם יסורין כמו דוד הע״ה המלך עליו השלום בכל צרותיו צדיק ירון בשירותיו ותסך עלימו, כי מקבל יסורין בשמחה ינצל "יראה זרע" וגו׳ (ישעיהו נג י) ויעלצו בך אוהבי שמך בראותם כי אתה תברך צדיק כצנה רצון תעטרנו: