יומא כט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
נהדרה ונהדר ונקמצה ביממא הוא תני לה והוא אמר לה כלי שרת מקדשין אפילו שלא בזמנו מיתיבי זה הכלל כל הקרב ביום קדוש ביום וכל הקרב בלילה קדוש בלילה וכל הקרב בין ביום ובין בלילה קדוש בין ביום ובין בלילה קתני מיהת כל הקרב ביום קדוש ביום ביום אין בלילה לא דילמא אינו קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל מתיב רבי זירא אסידר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנו לשבת הבאה שאפילו עמדה על השלחן ימים רבים אין בכך כלום ואמאי תקדוש ותיפסל אמר רבא מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב ואבוה דר' אבין נמי מתניתא קאמר וקסבר לילה אין מחוסר זמן יום מחוסר זמן כי מטי בי שמשי תקדוש ותפסול אמר רבינא שקדם וסלקו מר זוטרא ואיתימא רב אשי אמר אפילו תימא בשלא קדם וסלקו כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמו שסדרו הקוף:
זה הכלל היה במקדש:
בשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מאי טעמא אמר רבי אבא זאת אומרת
רש"י
[עריכה]
הוא תני לה - להא מתניתין והוא אמר לה האי תירוצא מדעתו:
כלי שרת מקדשין שלא בזמנו - והקומץ טעון מתן כלי וכיון שקידש הקומץ בכלי לשם קומץ אינו חוזר להיות טבל כמנחה שלא נקמצה ועל כרחיה מאחר שזה קרוי קומץ אינך הוו שירים:
כל הקרב ביום - כגון המנחות והלבונה והדם והקטורת:
קדוש - בכלי שרת ביום ויקדש קדושת הגוף:
כל הקרב בלילה - כגון מנחת נסכים דאמר מר (מנחות מד:) ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה:
קדוש - בכלי שרת קדושת הגוף אם נתנו בהן בלילה:
קתני מיהת כל הקרב ביום קדוש ביום אבל בלילה לא - אינו קדוש:
ליקרב - להיות כשר ליקרב אבל קדוש להיות מוכשר באותה קדושה ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים אם נגע בו וביוצא אם יצא ובלינה אם לן וזו גם היא נפסלת בלינה דקי"ל בזבחים (דף פז.) עמוד השחר עושה לינה ונפסלת קמיצת לילה שאין חוזרת עוד לטבלה:
פסולה - שלא נסדרה בשבת לעמוד שם שבעת ימים כמשפטם והרי היא מחוסרת זמן [ול"נ דל"ג פסולה דהא מסקנא דשמעתין לא חשיב סידור יום ראשון סידור אלא כסידרו הקוף וכמונח בקופסא דמי ולמה יפסול הלחם בהקטרת הבזיכין והלא לא קידש השלחן ללחם כלל אא"כ פירקו בשבת הבאה ויחזור ויסדרנו והכי מוכח נמי מדקתני כיצד יעשה אלמא יש תקנה לדבר וה"נ גריס בפירוש ר"ח איש רומי מתיב רבי זירא כו' והקטיר הבזיכין בשבת כיצד יעשה וכו' ורבותא הוא דנקיט אע"ג דהקטיר הבזיכין בשבת כמו שרגילין לעשות יביא בזיכין אחרים ויסדר עם הלחם]:
כיצד יעשה יניחנו - על השלחן עד שבת הבאה:
תיקדש ותיפסל - כיון דכלי שרת מקדשין שלא בזמנו ליפסל ויקדש השלחן את הלחם מאחד בשבת ליפסול בסידור שלא בזמנו:
אמר רבא האי דקא מותיב שפיר קא מותיב ואבוה דרבי אבין - דמותבי ליה מיניה לאו שמעתתא דאמוראי אמר דנימא דאיתותב אלא מתניתא תנא וצריכין אנו ליישב דלא ליקשו מתניתא אהדדי ותרצינהו הכי קסבר תנא דאבוה דר' אבין לילה לא הוי חסרון זמן הואיל והיתה ראויה ליקדש בכלי שרת שחרית הלכך כלי שרת מקדשין הקומץ בלילה:
אבל יום מחוסר זמן - דבר שאין זמנו היום עד מחר והרי הוא מחוסר זמן יום שלם הוי חסרון זמן וכ"ש זה שאינו זמנו לקדש עד יום השבת:
כי מטי בי שמשי - דלילי שבת שהיא ראויה לקדש מחר תקדש על השלחן דקאמרת לילה אין מחוסר זמן ותיפסל משום סידור לילה ולשחרית נפסל בלינה:
שקדם וסילקו - סמוך לחשיכה ערב שבת:
שלא כמצותו - בחסרון זמן:
נעשה כמו שסידרו הקוף - שלא מדעתו שהרי נסדר קודם ליל שבת על השלחן בשעה שהוא מחוסר זמן דלא דמי לקומץ שנקמץ בלילה ולחם שנסדר בליל שבת דלאו מחוסר זמן הוא וקדוש ליפסל (ועתה בשבת כשמגיע זמן עריכת לחם הפנים הכהן יכנס שחרית ויסלק ויסדר שנית) וכשמגיע זמנו אין השלחן מקדשו עד שיסלקנו ממנו ויחזור ויסדרנו:
תוספות
[עריכה]פסח בין לשמן בין שלא לשמן פטור ומפרש טעמא בגמ' (שם סד.) דבזמן דמיחייב אזבח לא מיחייב אזבחים ומאי איצטריך לההוא טעמא תיפוק ליה דפטור משום דזבחים פסולין הן כיון דשחטן בזמן פסח דהוי בתר תמיד של בין הערבים כי היכי דפטר התם פסח ששחטו במועד לשמו על החמץ משום דזבח פסול הוא אבל למאי דפרישית דכשנשחט הזבח קודם התמיד של שחר או אחר תמיד של בין הערבים שאסרו חכמים לזרוק הדם משום גזירה וממילא מיפסל זיבחא הוה ניחא אבל לשון התוספתא משמע דאפילו אם זרק הדם בדיעבד ועשה כל מצותו אפילו הכי פסולין דקתני שהקריבן ולא קתני ששחטן ואי מדרבנן אמאי פסולין ונראה דפסולין דקאמר היינו הבשר מלאכול אבל בעלים נתכפרו כדאשכחן כי האי גוונא בפ"ב דזבחים (דף כו:) נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד וכו' עד פסול ואמר שמואל פסול הבשר אבל בעלים נתכפרו והיה נראה לדקדק דלא מיפסל אחר התמיד כדתנן בס"פ מי שהיה טמא (פסחים דף צח.) פסח שנתערב בבכור אם חבורת כהנים יאכלו ונתערב מחיים קאמר מדפריך עלה בגמ' והא אין מביאין קדשים לבית הפסול אלמא לא מיפסיל אחר תמיד מיהו מצינו לדחות דפסח דהתם היינו מותר פסח דהוי שלמים ושחט להו קודם לתמיד של בין הערבים והא דפריך והא אין מביאין קדשים לבית הפסול היינו שממעט באכילת מותר פסח שנאכל לזרים ואוכלו כבכורים שאינן נאכלים אלא לכהנים והוה לן למימר ירעה ולשון חבורה קשה דמשמע פסח ממש שנימנין עליו חבורות חבורות ועוד אמר בפרק האשה בפסחים (דף פח:) גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן כו' דפטורין מלעשות פסח שני משום דלא אפשר ופריך לייתי פסח וליתני בשלמים ומאי קושיא לישני משום דאפילו פסח שני זמניה בתר תמיד דכתיב ביה בין הערבים כמו פסח ראשון ועוד דלא חשיב להא התם בפרק מי שהיה טמא (שם דף צה.) בדברים שבין ראשון לשני וא"כ לא אפשר לאתנויי בשלמים דפסולין אחר תמיד של בין הערבים וליכא למימר משום דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה דלית ביה כרת כדאמר בר"פ תמיד נשחט (שם נט.) דהא ליכא הכא כרת דבכל חדא וחדא מינייהו איכא למימר שמא הוא מן הרוב שכבר יצאו ומיהו אפילו לא יהא נפסל אחר התמיד קשה דמ"מ לכתחילה אסור מדאורייתא ואי אמרינן דפסח שני מצי לאקדומיה לתמיד כיון דלא כתיב בערב אלא בין הערבים דהיינו טעמא דפסח ראשון קרב אחר התמיד דדרשינן יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים אבל פסח שני הי מינייהו דבעי קדים ועביד ברישא והא דלא חשיב בהדי דברים שבין ראשון לשני יש לומר תנא ושייר דהא נמי שייר כרת דאיכא למ"ד (שם דף צג.) חייב כרת על הראשון ולא על השני ואיכא למ"ד נשים בראשון חובה בשני רשות אז ניחא הא דפריך לייתי וליתני: נהדריה ונקמציה ביממא וכו' כלי שרת מקדשין שלא בזמנו קשה מנליה דמקדשי שלא בזמנו והא לא קתני אלא נקמצה וכיון דאנו מוסיפין על הברייתא שיקדש הקומץ א"כ נוסיף נמי ונימא דמיירי שהקטיר הקומץ בלילה ולהכי תצא לבית השריפה אבל משום קידוש קומץ לחודיה לא הוי אמרינן תצא לבית השריפה וי"ל אי מיירי כשנקמצה וקידש קומציה ותו לא אז קאמר שפיר ולא זו בלבד דכתיב ביה בהדיא ביום זבחכם יאכל אלא אפילו מליקה ולא מיבעיא מליקה דדמיא קצת לזבח שכן מיני דמים אלא אפילו נקמצה וקדש הקומץ בלילה דאע"ג דלא כתיב בה ביום בהדיא תצא לבית השריפה אבל אי הוה אמרינן דהקטיר קומצה איפכא מיבעיא ליה דטפי פשיטא לן דהקטרת קומץ ביום ממליקה דכתיב זאת התורה לעולה למנחה וגו' וכתיב בתריה ביום צותו להקריב ועיקר לשון הקרבה היינו הקטרה ומיהו בחנם דחק רש"י לפרש כן דבקידוש קומץ איירי דאיכא למימר דלא נתקדש הקומץ אלא המנחה נתקדשה בכלי ונקמצה בלילה ופריך ונהדר הקומץ לדוכתה ונהדר ונקמצה ביממא ומשני כיון דהמנחה נתקדשה בכלי נפסלת בעמוד השחר כדין כל קידוש כלי וק"ל בלא נקמצה נמי תצא לבית השריפה כיון דנתקדשה בכלי וי"ל אי לא נקמצה לא תצא לבית השריפה בלילה עד שתיפסל בעמוד השחר אבל השתא דנקמצה בלילה תצא לאלתר לבית השריפה ולא בעי עיבור צורה:
כמו שסידרו הקוף. הא דלא אמרינן נמי הכי לעיל כיון שקידשו שלא כמצותו נעשה כמו שנתנו שם הקוף יש לומר דהתם נתכוון לקדש שכסבור היה שהוא יום דומיא דמתניתין שעלה מאור הלבנה וכו' אבל הכא כיון דבכוונה עשה וידע שסידרו שלא כמצותו נעשה כמו שסידרו הקוף:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יומא/פרק ג (עריכה)
ו א מיי' פ"ה מהל' תמידין הלכה י"ג:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/יומא/פרק ג (עריכה)
תני אבוה דר' אבון לא זו בלבד אלא אפילו מנחה שנקמצה בלילה תשרף כלומר כיון שנתקדשה שלא בזמנה נפסלה דכלי שרת מקדשין אפילו שלא בזמנן. ומותבינן עליה הא דתניא זה הכלל כל הקרב ביום קדוש ביום כל הקרב בלילה קדוש בין ביום ובין בלילה הנה הקרב ביום. ביום הוא שמתקדש ואינו קדוש בלילה ודחינן דלמ' אינו קדוש בלילה ליקרב (ביום) אבל קדוש בלילה ונפסל. וגרסינן בתמורה בתחלת יש בקרבנות היחיד וכו' ומנחתם ונסכיהם בלילה כלומר כשרין אפילו בלילה. ואקשינן ונסכין מי מקריבין בלילה והתניא אין לי אלא דברים שדרכן להקרב בלילה כגון אברים ופדרים שמעלן ומקטירן מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה דברים שדרכן להקריב ביום כגון הקומץ והלבונה כו'. אמר רב פפא נזדמנו לו נסכין הבאין בפני עצמן מקדישן ומקריבן בלילה. תניא נמי הכי כל הקרב ביום קדוש ביום כו' אמר רב אדא בר אהבה ועלות השחר פוסלת בהן כאברים מתיב רב זירא סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטי' את הבזיכין בשבת [פסולה].
כיצד יעשה יניחנו הלחם על השלחן לשבת הבאה. שאפילו הוא על השלחן אין בכך כלום. וא"ת כלי שרת מקדשין שלא בזמנן יקדש הלחם ויפסל. ולמה הוא כשר לשבת הבאה ועמדה התיובתא ופרקינן לילה אין מחוסר זמן לפיכך נקדש ונפסל יום מחוסר זמן. פי' כתיב ביום השבת ביום השבת יערכנו וכיון שעבר השבת ולא ערכו אלא למחר ביום ראשון נעשה מחוסר זמן ולא קדש כלל אלא מניחו בשלחן וכשיגיע השבת נמצא כאלו עכשיו ערכו ובשבת אחרת מפרקן ואקשינן כיון שאמרת הלילה אינו מחוסר זמן וכל דבר שמצותו ביום והקדים ונתנו בכלי שרת בלילה נקדש ונפסל.
הוא תאני לה והא אמר ליה כלי שרת מקדשין שלא בזמנם: פי' כשהוא מדעת לדברי הכל אבל שלא מדעת פלוגתא דאמוראי היא כדאיתא פרק לולב וערבה וחזקיה סבר דכלי שרת בזמנם מקדשין שלא מדעת אבל שלא בזמנם אין מקדשין אלא מדעת וכדכתי' התם בסד"י והכא קושיין אפילו לחזקיה דהא מדעת נקמצה בכלי שרת:
מתיבי זה הכלל כל הקרב ביום וכו': ביום אין בלילה לא אלמא שלא בזמנן אין מקדשין כלל ואפילו מדעת ופרקי' דילמא אינן קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל:
מתי' ר' זירא סדר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה וכו': כך הגרסא בכל הספרים ורש"י ז"ל כתב דלא גרסי' פסולה וליתיה בנוסח' דרבי' חננאל ז"ל ותדע דאי פסולה היכי קתני כיצד יעשה דהא בתר דנפסלה לית לה תקנתא ומיהו הא לא קשיא דהאי כיצד יעשה ארישא קאי וה"ק סדר את הלחם ואת הבזיכין במוצאי שבת והקטיר את הבזיכי' לשבת הבאה אחריה פסולה. דהקטרה זו מחוסרת זמן כיון שלא עמד שם הלחם מיום השבת שעבר וכיון שהקטרה פסולה נפסל הלחם שהרי נפסלו מתיריה ואין בזיכין להתירו. כיצד יעשה מי שסדרו כך שלא בזמנו שלא יקטיר הבזיכין אלא שיניח הלחם והבזיכין למקומו ויסדרנה לשבת הבאה להיות שם עוד שבעה כדינה דמשום יתור זמן לא מיפסלה שאפילו שהא על השולחן כמה ימים אין בכך כלום. ומיהו אידך פירכא דפריך רש"י ז"ל קשיא טפי שאפילו הקטיר הבזיכין במחוסר זמן למה תפסל מערכת הלחם דהא אסיקנא דנעשה כמי שסדר הקוף שלא קדשו השולחן כלל וכאלו היה מונח חוץ לשולחן וכיון דכן לא מיפסלא ובתוספות קיימו גרס' הספרים אף לשיטת רש"י ז"ל דהא דקתני פסולה לא שנפסל הלחם אלא לומר שהקטרה פסולה ואינה מתרת את הלחם והיינו דקתני כיצד יעשה להתיר את הלחם.
ואמאי ליקדוש וליפסל: כלומר אם איתה דכלי שרת מקדשין שלא בזמנם ליפסל הכא נמי ליקדוש השולחן את הלחם אע"פ שסדרו שלא בזמנו ויפסל במחוסר זמן שסדרו שלא בזמנו אלא ודאי ש"מ שאין כלי שרת מקדשין שלא בזמנם אפילו ליפסל ומשום הכי חשיב כאלו היה מונח הלחם בכלי חול דלא מיפסיל משום מחוסר זמן:
אמר רבא מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב ואבוה דר' אבין נמי דקאמר דמנחה שנקמצה בלילה פסולה לאו שמעתא דנפשיה קאמר דנימ' דניתותב דהא איהו מתנייתא קתני ולא סגיא דתיהוי פסולה אלא מטעמא דכלי שרת מקדשין ליפסל שלא בזמנם וצריכין אנו לחזר אחר טעם דלא ליקשו מתנייתא אהדדי דאי לא דקים ליה לרבי אבין דמתנייתא מתרצתא היא לא הוה תני לה בהדיא בבי מדרשא ועל כרחין אית לן למימר דקסבר דלילה לא חשיב מחוסר זמן יום חשוב מחוסר זמן הילכך מנחה שנקמצה בלילה לא חשיב מחוסר זמן לענין זה והרי הוא כאלו היה זמנו להיות כלי שרת מקדשין אותו ליפסל כשם שהיו מקדשין בזמנם אבל סדור לחם הפנים שהיה מרוחק מזמנו יום אחד הרי הוא מחוסר זמן וכל מחוסר זמן כזה אין מקדשין שלא בזמנם דמחוסר יום שלא בזמנם קרינא ביה. ופרכי' כי מטא בי שמשי דהיינו ליל שבת תקדוש בשלחן ותפסול אמר רבינא שקדם וסלקו מן השולחן מבעוד יום ולא היה שם ליל שבת כלל:
רב אשי אמר אפילו תימא שלא קדם וסלקו כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף: פי' דכי אמרי' לילה אינו מחוסר זמן ה"מ כשנתנו שם בלילה או עשה מעשה פסול בלינה אבל הכא שלא סדרו אלא קודם לכן וממילא הוא דהוי התם בלילה בלא שום מעשה הרי הוא כאלו לא היה שם כלל וכל מה שעשה זה אינו אלא כמי שסדרו הקוף דיום מחוסר זמן הוא. כן פרש"י ז"ל ועיקר והקשו בתוספות מיהא דאמרי' בפרק לולב וערבה דף מ"ח גבי ניסוך המים כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו ממלאין מערב שבת בחבית שאינה מקודשת. ופרכי' וליתו במקודשת ומהדרינן אמר זעירי כלי שרת מקדשין שלא מדעת ואי מייתי לה מבעוד יום בחבית מקודשת איפסילו להו בלינה ולמה נפסלו בלינה דכיון דמבעוד יום הניחה שם שלא מדעת מאי דהוי תמן בי שמשי וממילא נעשית כמי שמילאו הקוף שאינו מקדש כלום ותירצו דזעירי לית ליה הא דרב אשי ורב אשי דאמר כחזקיה ואידך אמוראי דהתם דאמרי כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת כיון שהונחו שם שלא בזמנן ומאי דלא מייתו בחבית מקודשת אינה אלא משום גזירה כדאיתא התם. ועוד י"ל דאפילו לזעירי נמי אתיא הא דרב אשי דכי אמרי' הכא נעשית כמי שסדרו הקוף ה"מ במידי דבעי כהונה כי עבדי ליה כראוי כגון קמיצה וסידור הלחם מה שאין כן במילוי המים לנסוך שיכול זר להניחם בכלי שרת וכיון דכן מאי דהוה תמן בי שמשי אע"ג דממילא הוא הרי כלי שרת מקדשו כיון דלילה אינו מחוסר זמן. והנכון יותר דשאני התם דכיון דעל כרחיה מייתו ליה למים מבעוד יום דאי אפשר להביאו בלילה במקום הכנת לילה עומדת הבאת יום ולא חשיבה כמי שהניחו קוף וזה נראה לי נכון:
מתוך: תוספות ישנים על הש"ס/יומא/פרק ג (עריכה)
ניהדריה והדר נקמצה. וא"ת נהי דכלי שרת אין מקדשין אלא בזמנם מכל מקום א) הערת המדפיס: צ"ל כיון שנתקדשו. בנקדשה בכלי שרת מבעוד יום למה לא תיפסל בקמיצת לילה לרבנן דבן בתירא בפ"ק דמנחות (דף ו.) דלית להו יחזור ויקמוץ י"ל דהיכא דלא נתקדשה מבעוד יום מיהא פריך שפיר דכאילו קמצה בעודה חולין הוי ועוד אפילו נתקדשה מבעוד יום חשובה בלילה מיהא כמנחה בכלי חול הואיל ואינה ראויה להתקדש בלילה:
והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה. פירוש הקטרתו פסולה ולא הותר כלל הלחם ע"י הקטרת הבזיכין אבל בפירוש ר"ח ל"ג פסולה אבל אתי שפיר כדפרישית:
נעשה כמי שסידרו הקוף ולא מיפסל בהכי. וא"ת מדאמרינן בסוף לולב וערבה (דף מח:) גבי כמעשהו בחול כו' שהיו מביאים מים לניסוך בחבית שאינה מקודשת ופריך בגמרא (דף מט:) וניתי במקודשת אמר זעירי זאת אומרת כלי שרת מקדשין שלא מדעת ואי אייתי ליה מאתמול יפסל להו בלינה והיאך יפסלו בלינה הלא אין כלי שרת מקדשין שלא בזמנם וכי מטי בי שמשי ליהוי כמו שסידרו הקוף כיון שלא נתנם בזמנם כדאמרינן הכא וי"ל דסבירא ליה לרב אשי דהכא כשאר אמוראי דהתם אי נמי הואיל ואם ב) הערת המדפיס: צ"ל מלאן. מצאן לצורך אותו יום כגון אם היה החג גם באותו יום היו מתקדשות כי מטא בי שימשי לא ליהוי כמי שסידרן הקוף כמו בלחם הפנים שכשנתנם שם לא היה זמנם כלל אי נמי שאני גבי לחם הפנים שצריך כהן ובגדי כהונה לסדרו וכיון שנעשה שלא כדין הוי כאילו סידרו הקוף אבל גבי מים יכול להניחם זר בכלי שרת וכן גבי מנחה יכול זר לקדשה בכלי שרת דמקמיצה [ואילך] מצות כהונה ולכך לא הוי כמו שסידרו הקוף ואין להקשות על הא דאמרינן הכא כלי שרת אין מקדשין שלא בזמנם מדאמרינן במנחות בפרק ר' ישמעאל (דף עב:) דאפיית שתי הלחם דוחה שבת דקסבר תנור מקדש ואי ג) הערת המדפיס: צ"ל אפי להו. אפינהו מאתמול בתנור ד) הערת המדפיס: צ"ל איפסלו להו. יפסלו בלילה וכן במנחות פרק התכלת (דף נא.) קאמר על מחבת בשמן מלמד שטעונה כלי ואי אפי ליה מאתמול יפסל בלינה ולמה ידחו שבת בשביל זה והלא נעשה כמי שסדרו הקוף כי מטי בי שימשי דהא לאו קושיא היא דכיון דשרינן מן התורה ליתנם בכלי שרת באפייה א"כ מקדש להו תנור בדין כמו בזמנם ויפסלו בלינה אבל קשה מדאמרינן בפרק שתי הלחם רבי יהודה סבר בחול אשכחינהו דקאפו ליה א"ל דרך חול קאפיתו ליה אף כי היום יקדש בכלי איפסיל ליה בלינה והיה לכם לדחות שבת באפייתו ואיך נפסל בלינה הלא כיון שאין זמנו אלא בשבת אין נפסל בלינה וי"ל דלדבריהם קאמר להו לדבריכם שאתם סוברים שדינו לאפות מערב שבת לדידי שאני סובר שדינו ליתנו בכלי שרת מיד שנאפה איפסיל ליה בלינה. הר"ר אלחנן וכן רבי:
כל המיסך רגליו טעון טבילה. בכהן המשמש בבית המקדש מיירי והוצרך להסך רגליו באמצע היום דאי בתחילה בכניסתו לעזרה תנן בסמוך דבלאו הכי צריך טבילה אבל קידוש ידים היינו טעמא דמיסך רגליו דבר מיאוס הוא מאד וצריך לקדש ידיו ורגליו אבל מטיל מים אין זה דבר מיאוס כל כך דאמר בברכות (דף כג:) דאפילו בשעה שמטיל מים יכול לאחוז ספר תורה בידו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה