טור ברקת/תקצד
שולחן ערוך
[עריכה]- סימן תקצ"ד - יחיד שלא התפלל אין חבירו מוציאו - ובו סעיף אחד
- (א) יחיד שלא תקע - חבירו יכול לתקוע לו להוציאו ידי חובתו. אבל יחיד שלא התפלל ט' ברכות - אין חבירו יכול להוציאו.
טור ברקת
[עריכה]הנה נתבאר למעלה כי ענין התקיעות לפי כי העיקר הוא לתועלת האדם בהווה וגם להבא. לכן הדבר תלאו הכתוב בשמיעה כמה דאת אמר "שמעו ותחי נפשכם" שיש בו ענין דרשה; כי כאשר ישמע האדם תקיעת השופר אז מחיה נפשו, ומה גם גאולה תהיה לו מתחת רשות הקליפה (שהיא סוד המיתה כנודע), ומה גם לעתיד - ותחי נפשכם לזמן של התחיה.
ולכן להיות כי מצוה זו היא תלויה בענין השמיעה - לכן "מי שלא תקע אז חבירו יכול לתקוע לו להוציאו ידי חובתו" כנ"ל שהוא יוצא מחיוב העון שהוא חובה עליו, ומה גם יוצא מחיוב המושל עליו היצר הרע כמו שאמרו חז"ל בפסוק "אם רוח המושל תעלה עליך" - זה יצר הרע.
אבל בחיוב הברכות - אע"ג דקים לן כי כל ישראל הם נחשבים נפש אחת כמו שאמרו חז"ל בפסוק "כל הנפש הבאה ליעקב ע' נפש", ושם נתבאר שכונת הפסוק לתת רמז כי כל הנפשות "הבאה ליעקב", ר"ל הבאים לעולם הזה מחלק יעקב, עם בחינת נפש אחת. אף על פי כן - "יחיד שלא התפלל תשע ברכות אין חבירו יכול להוציאו" ** דמאחר שנתבאר בפסוק "סמכוני" שכנסת ישראל אומרת לישראל בנהא דאינון בגלותא עמה "סמכוני וכו'" - ולכן צריך כל אחד לתת לה סיוע מלמטה להעלותה למקומה. ולכן מי שלא התפלל - הגם שחבירו יוכל להציל לו מחובתו להועיל לו לעצמו מן הדרכים האמורים - מכל מקום לא יוכל לעשות להשלים החוב המוטל עליו לסמוך את כנסת ישראל כנזכר. ומאחר כי לא יוכל חבירו להוציאו מכל החיוב המוטל עליו - לא יתפלל עליו.
אבל אם לא יוכל להתפלל - חבירו יכול להוציאו לגמרי שהרי אין בידו יכולת לסמוך לכנסת ישראל ולכן מחשבה טובה שלו מצטרפת למעשה של חבירו להוציאו ידי חובתו כאמור.