טור ברקת/תקצג
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תקצ"ג - אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו - ובו ב' סעיפים
- (א) ברכות של ראש השנה ויום הכפורים מעכבות זו את זו. שאם אינו יודע כולם לא יאמר מה שיודע מהם אלא לא יאמר כלום.
- (ב) וכן תקיעות מעכבות זו את זו. והני מילי שאינו יודע אלא מקצת הסימן שלא יעשה אותו מקצת שיודע. אבל תשר"ת תש"ת תר"ת - אין מעכבין זה את זה, ואם ידע לעשות אחד מהם או שנים - עושה.
טור ברקת[עריכה]
מאחר שהנחנו למעלה כי ענין התקיעות והברכות נמצא בהם צורך בעצם אדם לרמוז מה יהיה לו בהווה ומה יקרא לו לעתיד, ומה גם לצד עילאה -- ולכן ימצא כי "הברכות של ראש השנה ויום הכפורים מעכבות זו את זו" מפני כי הברכות הנה הם מתחלקים לכמה רמזים בענין האדם לענין ההווה וגם לענין העתיד. ולכן "אם אינו יודע" להיות בהם ענין הרמז שלם "לא יאמר כלום" לפי שנראה כי לענין ההווה יתקיים אבל על ענין העתיד בזמן של התחיה ח"ו.
וכן נמי הוא הדבר בענין הנוגע למעלה. מאחר כי העלייה של השכינה הוא במדרגות העולות בית אל על סדר של הברכות תחילה על ידי הברכות של תפלת מוסף בלחש, ואחר כך חוזרת לעלות יותר בחזרת מוסף -- אם כן הוא ראוי להיות מעכבות זו את זו שהרי היא אמרה "סמכוני" לישראל בנהא בגלותא. ולכן "אם אינו יודע הברכות כולם" שעל ידי כן הוא סומך לכנסת ישראל ומעלה אותה למעלה, "לא יאמר כלום" לפי שגורם לכנסת ישראל להיות חוזרת לנפול ח"ו. וזה יותר רע מן הקודם כדבר האמור.
וכן הוא הענין ממש בתקיעות. ולכן "התקיעות מעכבות זו את זו". כי הנה כבר נתבאר כי התקיעות מועיל לאדם בהווה כי הם מורים על הגלגול של נפש רוח ונשמה שהם יוצאים לחירות מתחת רשות הקליפה, כי כן הוא סגולת השופר לאפקא עבדין לחירות כדאיתא בזוהר הובא למעלה. ומה גם מורה על זמן התחיה כי אז נאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'". ולכן התקיעות מעכבות זו את זו לפי כי אם יעשה קצת מהם נראה שאין שם תחיה או שאינו מודה בענין הגלגול. ולכן "אפילו הוא יודע מקצת הסימן לא יעשה אותו".
ומה גם לענין הנוגע למעלה שמורה ענין פירוד ח"ו, או שאין שם עלייה בשלימות רק חלה ממנה כאמור. ולכן לא יעשה אותו מקצת שיודע.
"אבל הסימנים תשר"ת תש"ת תר"ת אין מעכבין זה את זה ואם ידע לעשות אחד מהם או שנים עושה". לפי כי כל סימן מהם הוא מורה על ענין שלימות הוא לבדו כנ"ל.