טור ברקת/תפב
שולחן ערוך
[עריכה]- סימן תפ"ב - מי שאין לו מצה שמורה - ובו סעיף אחד
- מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית מברך על אכילת מרור ואוכל וכשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת מברך על אכילת מצה. ואוכל אותו כזית ואינו טועם אחריו כלום.
טור ברקת
[עריכה]אשר נתבאר למעלה בענין המצות כי לענין השמירה יש שהוא נשמר משעת קצירה שהרמז הוא בסוד אדם הצדיק גמור שלא חטא, ויש שנשמר משעת לישה דהיינו לבסוף. ומה גם מורה למעלה היות נשמרת השכינה מן הגלות (שהם הקליפות) על ידי אותם הצדיקים הנקראים "מחצדי חקלא". או יהיה השימור לבסוף בסוד נערה המאורסה.
ולכן "מי שאין לו מצה משומרת" - כי לא שם אל לבו לתקן למעלה, ולכן גם נפשו לא מטוהרה ואינה משומרת מסטרא אחרא רק כזית בסוד הנפש בלבד, "אינו אוכל" אותה התוספת אלא לבסוף שבא עד קצו, לפי כי בזה הוא מורה על שלימות האחרון התכליתי. ולכן "אינו טועם אחריו כלום" שהנה נתבאר כי זה הוא מורה על עולם הבא, כי אין בו אכילה ושתיה.
אמנם אין אנו נוהגים כך אלא הראוי הוא לעשות הכל על הסדר כדי שלא לערבב הכחות עליונים. ואם אין מצה משעת קצירה לעשות כל זה הסדר אחת לאחת - יעשה כפי אשר תשיג ידו. כי הנה מאחר כי אין שם צד חימוץ כל מצה שמברך עליה ועושה הסדר הנה הוא גורם על ידי זה לעורר הבחינות העליונים ולפעול פעולתם כדאיתא בזוהר. כי כל מעשה הנעשה למטה הוא מעורר שורשו למעלה לפעול כמעשה התחתונים כנ"ל. ולכן מטעם זה אין לשנות הסדר באיזה אופן שיהיה לפי שהוא עשה פגם למעלה ומריע לעצמו בשורש נשמתו. ואין זה תיקון אלא קלקול כפי האמת.