ט"ז על יורה דעה שא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]לפרוס עליו אהל כו'. ואע"פ שמגין עליו מפני החמה או הצנה מ"מ מותר כיון שאין זה דרך לבישה משא"כ בסעיף ו' שאסור במגין מפני החמה כיון שהוא דרך לבישה:
ומדברי סופרים אסור כו'. מדכתב רמ"א וכן בטור התיר עשיית אוהל בהיתר דאורייתא משמע דמדרבנן אסור אפילו באהל דשמא יבוא לפעמים שיתכסה באותו אהל אם הוא קרוב אליו למעלה או לצדדיו אלא דקשה דא"כ גם גבי פריסה על הגיגית היה לו לומר דדוקא מן התורה מותר שהרי בחדא מחתא מחתינהו רמ"א וזה מותר אפילו מדרבנן שהרי כתוב במרדכי פרק קמא דביצה דרבינו יואל התירו אלא על כרחך דהיתר דאוהל ועגלה מותר אפילו דרבנן והטור סמך עצמו כיון שכתב בסיפא איסור דרבנן גבי מצע תחתיו ממילא שאר התירים נשארו כדין תורה כיון דלא שייך שם טעם זה האיסור זה נ"ל ברור וא"כ אין איסור לישב על אותן העגלות שיש להם אהל תפור בגד פשתן בבגד צמר וקורין אותו פאקלי"ט אלא שקשה מ"ש מוילון שעל הפתח שבסעיף י"א שיש בו משום כלאים שהשמש מתחמם בו לפעמים וה"נ צידי זה הפאקלי"ט היושב אצלם הוא מתחמם בהם בזמן הקור והוא איסור גמור ואינו דומה לגיגית ששם אינו נוגע כלל אותו המכסה שמכסה על הגיגית משא"כ כאן בצידי העגלה בפרט כשרבים יושבים שם ונדחה אחד אצל צידי הפאקלי"ט ובאמת שמעתי קצת אנשי מעשה נזהרים לישב באותן עגלות אבל רוב העולם נוהגים בו היתר ונראה דהם סומכים שירחיקו עצמן מליגע באותן הצדדין ואף שדבר קשה מליזהר בזה מ"מ כיון שאין כאן כלאים דאורייתא דהא אינו שוע וטווי ונוז יחדיו ע"כ די בזהירה מליגע בזה ואף אם לפעמים נוגע בו מיקרי דבר שלא מתכוין ומותר אבל עכ"פ אזהרה בעינן בזה כל מאי דאפשר. כן נ"ל:
נתונים ע"ג מטה. פי' של חבלים:
מותר לישב עליהם בכל ענין. פי' אע"ג דנכפף תחתיו והוה כמו לבישה וה"ה לבישה ממש דשרי בלבדים קשים וכמ"ש רמ"א עצמו בסמוך אח"כ וכ"כ באשר"י בהדיא הביאו ב"י וכ' בפרישה ולפי זה בכובע של נשים של סמו"ט שתופרין לבד בין סמו"ט מותר ע"ש. ולפמ"ש רמ"א שלכתחלה לא יעשה אותה כלאים היה ראוי למחות ביד האומנים בזה וכ"ש לפי המחמירין שכ' רמ"א בסעיף ב' דהיינו הרמב"ם דסבירא ליה בשוע לחוד הוה דאורייתא כמ"ש בסימן ש' אלא דכבר כתב הרשב"א הביאו ב"י על כיוצא בזה הנח להם מוטב יהיו שוגגים כו':
סעיף ד
[עריכה]אע"פ שאין הגדול כו'. פי' דכל שגדול אינו מתבייש ורגיל הרבה פעמים לצאת בבגד זה של קטן לשוק פשיטא דאסור דהוה בגד גמור אפילו לענין ציצית אלא דאם אינו רגיל לילך בזה לשוק מ"מ לענין כלאים אסור כל בגד שבעולם ובטור ואשר"י כתב כאן וגדול יוצא בו עראי לשוק וכ' ב"י שהוא ט"ס וצ"ל אע"פ שאין גדול כו') ולא דק בזה דהטור ואשר"י קאי על לבישה דהאידנא דהיינו בגד קטן מאוד ואינו ראוי כלל ללבישה לגדול והוא מתבייש בה לילך לשוק ועכשיו אירע שיוצא בו אסור וראיה לזה שהרי בא"ח סימן ט"ז כ' הטור דין טלית של קטן וזכר בו שהוא מתכסה ראשו ורובו ובגדול כ' שאינו מתבייש לילך בו לשוק וכאן לא זכר כלום מזה אלא פשוט שכאן נתכוין אפילו בגד של קטן שאינו מתכסה ראשו ורובו אסור לגדול לילך בו אפילו לשוק במקום שהוא מתבייש מכל מקום בכל גווני אסרה תורה כלאים:
סעיף ה
[עריכה]לגנוב את המכס. פי' מכס שהוא גזילה אפילו לדינא דמלכותא אבל מה שהוא לפי דינא דמלכותא ודאי אסור לגוזלו כיון ששכרו מן המלך ובטור כתוב כאן להתיר והטעם דהוי ליה דבר שאין מתכוין והא דאסרוה במתניתין היינו לרבי יהודה דס"ל דבר שאין מתכוון אסור אבל אנן קייימא לן כר"ש דס"ל מותר ודומה למוכרי בגדים דבסמוך דמותר ובסי' ש' בסופו הביא הבית יוסף דברי רבינו ירוחם שהקשה על מה שכ' שם הרא"ש דאסור לכרוך כלאים על ידו כשמנהיג הבהמות הא הוה דבר שאין מתכוין כמו כאן וא"ל דמשום הכי אסור שם דהוה פסיק רישיה דאי אפשר שלא יתחמם כשיכרוך דק"ו הכא שלובשו ממש ואפילו הכי מותר להרא"ש וטור ונראה לי לתרץ דאף על גב דמסקינן בפרק כל שעה (פסחים דף כ"ו) דלר"ש מותר באפשר להבדל מן האיסור ואיהו אינו בודל אלא שאין מתכוין ליהנות ממנו ומייתי ראיה מהאי דמוכרי כסות דהכא דאפשר למיעבד כצנועים שמפשילים כו' ולא עביד ואפ"ה מותר מ"מ היינו דוקא שהאיסור נעשה כבר אלא שזה אין בודל ממנו לפי שעה אבל ודאי לא יעשה איסור כלאים להעלותו תמיד על סמך שלא יתכוין להלבישו רק בשביל הנהגת הבהמות דכיון שהוא עשוי לכך עד עולם זהו עיקר עליה שלו ודרך לבישה מקרי משום הכי בההיא חבלים דבהמות שעשויין מתחילת עשייתן שיכרוך על ידו בשעת הנהגת הבהמות כדרך כל אדם בזה שיהיו עליו בקשר אמיץ ודאי אסור לעשותו מכלאים משא"כ בהנך מוכרי בגדים וכיוצא בהם שמתחלה אין עשויים להיות עליו בשעת מכירתן כי זהו אינו אלא לפי שעה ואין עיקר עשייתן לכך מש"ה מותר שלא במתכוין ודבר זה מוכרח בגמרא שאמרו גבי כלאים דחבלים לעיל ובלבד שלא יכרוך ויקשור דקשה היה לו לתלמוד להקדים הקשירה דהא היא קודמת להכריכה אלא על כרחך דנקטינן להורות שהקשירה צורך הכריכה היא ועל כן הקדים לה הכריכה שהיא התכלית של הקשירה שכל הקושר החבלים של בהמה דעתו שאחר כך תמיד יכרוך אותם על ידיו בעת ההנהגה זהו הנראה לו נכון מאד מצד הסברא ומצד הראיה ורבים נלאו למצוא תירוץ על קושיא זאת והנראה לע"ד ברור כתבתי לדעת הטור:
סעיף ו
[עריכה]תופרין כדרכן. פי' אע"פ שבשעת התפירה יש הבגד על ארכבותם כדרך התופרים והטעם דדבר שאין מתכוין מותר. וזהו סותר מה שפסק בסמוך דלגנוב את המכס אסור בכלאים והא הוה דבר שאין מתכוין כדאמרינן בהדיא בזה ריש פרק הגוזל בתרא דרבי עקיבא בשם ר"ש שרי להבריח בו המכס מטעם דבר שאין מתכוין ודינים אלו הם דברי הרמב"ם ופירש ב"י לדעתו דדוקא שם שלובש דרך לבישה אסור אפילו שלא במתכוין מה שאין כן כאן וכן במוכרי כסות אין לובש ממש עליו אלא נושא על כתיפו ולא הבנתי החילוק הזה דהא מן התורה אסור אפילו במקצת לבישה דהיינו שכורך על ידו ולמה יהיה חמור בזה שיהיה לוקה ד"ת כשלובש לגנוב המכס כמפורש ברמב"ם מהך דיש לבישה במקצת הגוף ועוד קשה שהרי הטור כ' להיתר במוכרי כסות אפילו אם לובשים אותו כדי להראות מדתו והבית יוסף כ' שהרמב"ם חולק על זה ויש לתמוה במאי קמפלגי בזה ומו"ח ז"ל כ' דלהרמב"ם אסור במכס דהוה פסיק רישיה דמודה רבי שמעון דאסור ואשתמיטתיה סוגיא דהגוזל בתרא שזכרנו דאמרינן בהדיא דלרבי שמעון מותר במכס דהכי שמעינן ליה בברייתא ונראה לע"ד דהרמב"ם הוכיח מדשנה התנא בפרק א' דינים אלו דהיינו איסור בכלאים להבריח המכס ואח"כ היתר במוכרי כסות אין לומר דפליגי אהדדי כמו שכ' הר"ש דלא ניחא לרמב"ם בכך אלא על כרחך דסביר' ליה לתנא דיש חילוק בדבר דבמכס יש לו הנאה מן הלבישה דבלא הלבישה היה חייב ליתן המכס נמצא דהלבישה היא לו הכרח והוה הנאה זאת כמו הנאת שאר לובש מלבוש כלאים שאסרה תורה ודומה למ"ש בסעי"ב בביצה חמה דחשיב הנאה מה שניצול מן חמימות הביצה משא"כ במוכרי כסות שאין המכירה תלויה בזה אלא שהוא עושה כן להקל במשאו כשהוא עליו או להראות מדתו והיה אפשר לעשות בדרך אחר ע"כ אין הלבישה הכרחית לו וכיון שאין מתכוין להנאתו מותר. כן נראה לי לדעת הרמב"ם:
ובגשמים מפני הגשמים כו'. ברמב"ם כתוב ברישא גבי תופרי כסות כמו שהעתיק כאן וגבי מוכרי כסות בסיפא כ' בלשון זה ובלבד שלא יתכוין בחמה שיציל להם הכלאים שעל כתיפן מן החמה ולא יתכוונו בגשמים להתחמם בו עכ"ל. ויש לתמוה למה לא כ' ברישא כמו בסיפא ותו בסיפא גופיה למה שינה בין חמה לגשמים היה לו לומר גם בסיפא שינצל מן הגשמים ונראה דאורחא דמילתא נקט דודאי לענין דינא גם במציל עצמו מן הגשמים אסור אלא דבסיפא במוכר כסות ונשאו על כתיפו איך שייך לומר שמציל עצמו מן הגשם במה שיניח הבגד על כתיפו ונמצא שכל גופו יהיה מלוכלך בגשם וכתיפו ינצל לחוד בשלמא לענין שינצל מחמה שפיר דמגביה שם הבגד נגד השמש ויהיה לצל על כל גופו אבל באמת אין חילוק בין עושה להנצל מחמה או מגשמים בכל דבר שיתכוין בשבילו ועל כן לא זכר הטור והש"ע כלום מזה אע"פ שהשלחן ערוך העתיק כאן לשון הרמב"ם לא העתיק דבר זה גבי מוכרי כסות דאין בו נפקותא לדינא כתבתי זאת לפי שבפרישה הביא דברי רמב"ם שכ' להתחמם בהם כ' וצריך עיון היכא דלא עביד מחמת חימום כלל אלא שלא יקלקלו הגשמים בגדיו אי שרי או לאו ודוק מ"ו וצריך עיון דלקמן גבי ביצה חמה אמרינן שנהנה מכלאים להינצל מפני החמה ומאי שנא גשמים מחמה ונ"ל לדמות למה שכתוב בסמוך בגדים שמסתפרין בהם דאם אין להם בית קיבול ראש דמותר אף על גב דמגינים שלא יטנפו הבגדים מהשערות והוא הדין בלהציל מגשמים על בגדיו עכ"ל ותמה אני אם יצאו דברים אלו מפיו דאדרבה מבגדים של מסתפרים מוכח להיפך שהרי כ' שם הרא"ש הביאו בית יוסף בסמוך וז"ל כשבני אדם מסתפרים פורסין עליהם סדין כדי שלא יתלכלכו בגדיהם בירושלמי אמרינן במתכוין לשם מלבוש כו' דהיינו שיש להם בית ראש עכ"ל הרי דכל שיש בו בית קיבול אז אסור אע"פ שאינו עושה אלא להציל מלכלוך ה"נ כאן שהוא בגד גמור ומכסה בו מפני לכלוך הגשם ודאי איסור גמור הוא וכמו שמשמע לשון הטור והשלחן ערוך שזכרנו וזה ברור נראה לי ועיין בסעיף י':
סעיף ז
[עריכה]אפילו לקברו. פי' וכל שכן בבגדים שעושין לו להספד דבבגדים שקוברין אותו הוא עתיד לעמוד בהם והטעם דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי ממצות:
סעיף י
[עריכה]אם יש לו בית ראש כו'. הטעם דמטפחת זאת שעיקר עשייתה תחילה הוא שלא לשם בגד אלא להגן מפני לכלוך השערות מפני התגלחות ומשום הכי אם אין לה בית ראש אין עליה שם מלבוש והוא עכשיו אינו מתחמם בה ע"כ מותר מה שאין כן אם יש לה בית קבול דהוה עליה שם מלבוש ונעשה מתחילה לשם מלבוש דהיינו שהוא רך אע"פ שאין נהנה בה אלא משום אצולי לכלוכית אסור והכלל בזה דכל שהוא מלבוש והוא רך יש בו משום כלאים אף שאין מתחמם כההיא דאפילו על י' בגדים לא יעלו עליו דאטו חימום כתיב באורייתא אלא לא יעלה עליך ודרשינן בירושלמי שלא יהיה הנאה לגוף וכל שאינו מלבוש לגוף כהנהו דמטפחות הידים כו' שזכר לפני זה יש בהם איסור מצד שלפעמים יש בהם חימום לידים וכ"ש בבגד גמור שנותנין עליו או על כתיפו להצילו מגשמים פשיטא דאסור מן התורה:
בדרישה כתוב בשם רש"ל וז"ל אם קשר כו' עד כאן לשון הר"ח עכ"ל. ותמהתי למה מביאו דהא לא קיימא לן כן דבהדיא התיר בסעיף ג' שלא כדבריו:
סעיף יא
[עריכה]או סביב התורה. כן הוא בהגה' אשר"י פרק בני העיר אבל מפה שפורסין בארון הקודש תחת ספרי תורה או סביב התורה אבל בפירוש המשניות להרמב"ם פרק בתרא דכלאים מפות ספרים היינו מספר תורה שיאחז בהם ספר תורה בשעת קריאתו יש בו משום כלאים. וכן כתוב במיימוני מטפחת ספר תורה כו' וע"כ נראה דודאי אסור לעשות המעיל של ספר תורה שקורין מענטלי' או המפה שכורכין סביב הס"ת עצמה מכלאים דהרי אנו רואין שהשמש אוחזה הרבה פעמים בידו ויש לחוש לחימום בעת הקור ובהגהת אשר"י לא מיירי מזה אלא שעושין בארון הקודש עצמו איזה מפה תחת הס"ת או סביב התורה אבל אין אותם המפות נכנסות ויוצאות עם הס"ת אלא נשארו בארון הקודש לעולם כנלע"ד:
סעיף יג
[עריכה]ערדילרין כו'. בטור כתוב וז"ל ופירשו הגאונים רגילין ללבשן תתת מנעליהן וטולין עליהן עור של תיש מעובד תחת קרקעותיהן וכנגד העקב של רגל יש שעושין אותו של צמר אין בו משום כלאים לפי שהעקב קשה ואינו מתחמם עכ"ל. והקשה בדרישה דהא איתא בסעיף ג' בגד גדול וכלאים מצד אחד אסור אפילו צדו השני כו' ולמה מותר כאן ליהנות שאר הרגל מזה שיש כלאים בעקב והאריך בתירוצים ולע"ד נראה דלא קשה מידי דכל שהוא מלבוש דוקא אמרו כן כמ"ש לעיל סעיף י' דכל מלבוש שהוא רך אסור אע"פ שאינו מתחמם וכל שאינו מלבוש אין אסור אלא דוקא במתחמם מש"ה כאן אין שם מלבוש על זה כיון דלמטה מוטלה בעור רק שכנגד העקב יש צמר ואי היה מחמם היה אסור מכח החימום על כן התירו בזה שאין שם חימום ואינו בגד ובזה מתורץ נמי לשון הרמב"ם שמביא הטור והעתיקו רמ"א כאן מנעל שהוא כלאים ואין לו עקב מותר ללבשו שעור הרגל קשה ואינו נהנה כשאר עור הגוף עכ"ל והקשו רבים למה כתב ואין לו עקב ולפמ"ש אתי שפיר דלפי הנראה הוא ממש כהמנעלים שלנו שקורין פאנטאפלי"ן דהיינו שסביב העקב של הרגל אין שם עור מנעל כלל ע"כ התירו לתת כלאים תחת העור המנעל ממעל לרגל וכן תחתיו במקום שהרגל עומד עליו והטעם הוא כדלעיל שכאן אין שם בגד על הכלאים שיש במנעל שהרי סביב העקב אין שם כלום דאלו היה שם ג"כ בגד היה אסור מצד שהוא לבוש אבל עכשיו אין איסור אלא מכח חימום וברגל כולו אין שום חימום וכן נהגו לצאת בפאנטאפלי"ן שיש שם בגד מבפנים בכל צדדיו אף שתפרו עובד כוכבים בחוט פשתן והוא מטעם דפרישית אבל אם עשה כן במנעל דהיינו שגם כנגד סביב העקב יש עור המנעל וגם שם תפור בבגד אסור מטעם בגד כלאים דאנו חושבין הבגד שתפור בפנים כאלו הוא בגד בפני עצמו בלא עור המנעל כנ"ל ובדברי מו"ח ז"ל נשמט כאן טעות בקולמסו שכתב וקא משמע לן רבותא דאע"פ שאין לו עקב אסור כו' דאדרבה מותר הוא ואין כאן רבותא וכך הם דברי הב"י שכתב דכל שיש לו עקב דמחזי כמלבוש כו' ולא כתב דהוי מלבוש ממש כיון שהוא מכוסה בעור וכמו שכתבתי: