ט"ז על יורה דעה קצו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) ונוהגי' לכתחלה ליזהר כו'. רש"ל בתשובה סי' פ"ב כתב דכיון שנשים שלנו מתחילין למנות מיום ו' כמ"ש בסעיף י"א פשיטא שיכולה למנות אפילו אחר תפלת ערבית:
סעיף ב
[עריכה](ב) הואיל ולא ראתה רק יום א'. הטעם הואיל ומעיינה פתוח ביום ההוא:
סעיף י
[עריכה](ג) צריך שיהיו רצופים כו'. בב"י כתוב דאין מזה נפקותא אלא לדין התלמוד שהיה חילוק בין נדה לזיבה אבל האידנא אחר חומרא דרבי זירא דכל אשה שרואה אפילו טיפה כחרדל צריכה לישב שבעה נקיים אין נפקותא מדין זה דאע"פ שאינה סותרת הרי צריכה לישב ז' נקיים מחמת ראי' דעכשיו והוא דוחק גדול שיכתוב הטור דין לפי התלמוד גם בש"ע כתבו בעל ב"י וע"כ שיש בו איזה נפקותא מיניה ונראה לי דיש בו נפקותא אף לדידן לפי מה דקי"ל דאשה שיש לה וסת אינה צריכה בדיקה כלל כמ"ש ריש סימן קפ"ז והטעם דאז היא בחזקת טהרה מה שאין כן בז' הנקיים קי"ל כאן דלכתחלה צריכה בדיקה והטעם דהיא בחזקת טמאה עד שיצאו הז' נקיים ע"כ קמ"ל כאן דחזקת טומאה עליה עד שיכלו ז' רצופין דלא תימא בהגיע קץ הז' נקיים הרי שבה לחזקת טהרה ואינה צריכה בדיקה אפי' לכתחלה קמ"ל דאפילו אם תראה בסוף הז' נקיים ממש תסתור הכל אם כן עדיין חזקתה הראשונה עליה וצריכה בדיק' לכתחלה גם בעת ההיא כנלע"ד:
(ד) אבל פחות מכגריס וכו'. בב"י בשם ת"ה כתב וז"ל אבל בפחות מכן דאינה צריכה לתלותו בחבורה או מכה אלא בדם מאכולת ודאי תלינן לעולם דאל"כ אין שום אשה יכולה לטהר כדאיתא פרק הרואה דאין לך אשה שאין עליה כמה טיפי דמי' של מאכולת עכ"ל וכ' רמ"א בד"מ דהא דלא תלינן בחבור' ע"כ חומרא בעלמא הוא דאי מדינא מאי איכפת לן באי אפשר לטהר או לא והוכיח דמדינא תלינן אפילו בשלשה ימים ראשונים דהא אפילו ברואה ממש תלינן במכה שיש לה באותו מקום ומסיק שם כן נ"ל להלכה אבל למעשה יש להחמיר לכתחלה במכה עוברת בימים מועטים דגם זה מיקרי אפשר להיזהר ע"כ ומ"מ כתב כאן להתיר במכה שיודעת ודאי שמוציאה דם ונראה דמה שהביא בד"מ ראיה מרואה ממש לאו ראיה היא דהתם אית לה חזקת טהרה תחלה ואתה בא לטמאותה על כן תלינן במכה משא"כ כאן שהיא כבר טמאה ואתה צריך לטהרה על כן צריך לך חזקה ברורה לטהרה להוציאה מן החזקה של טומאה הקודמת משום הכי בעינן ג' ימים נקיים לגמרי דאז יש חזקה לטהרה בג' ימים אלא דבפחות מכגריס א"א בעולם להזהר בזה לא גזרו רבנן דדבר זה אינו רק מדרבנן כיון שאינה מרגשת ביציאת הדם כדלעיל וכן בההיא דמוכת שחין שהעתקתי בס"ס ק"ץ א"א ליזהר ממנה וכן נראה במכה שיש לה בגופה כל שאפשר לה להזהר שלא תלכלך עצמה מדם ולא עשתה כן אין לה לתלות באותה מכה משא"כ במכה שא"א לה להזהר שפיר תולה בה וגם דברי רמ"א כאן בש"ע יש כוון לזה. ומו"ח ז"ל העתיק בשם בדק הבית לב"י שכתב על ההיא דמוכת שחין בשם הר"ף דבשלשה ימים הראשונים אין תולה בשחין ומסיק מו"ח ז"ל דהכל לפי השחין והיינו כפי הדרך שכתבתי:
סעיף יא
[עריכה](ה) אין שכבת זרע מסריח כו'. פי' ואחר שהוא מסריח אע"פ שפולטת אותו הרי היא כפולטת מיא בעלמא וע"כ הצריכו שתמתין ו' עונות שלימות היינו כל עונה היא כשיעור יום או לילה דהיינו י"ב שעות וע"כ אם שמשה במ"ש דרך משל ב' שעות בלילה ותתחיל למנות שבעה נקיים מן יום ד' הרי לא כלו הו' עונות עד ליל ד' ב' שעות בה וא"כ איך תמנה היום הד' ליום נקי דהא אפשר שתפלוט באותן ב' שעות של תחלת הלילה ועדיין השכבת זרע אינו מסריח וכל יום נקי צריך שיהיה כולו נקי הן בלילה הן ביום שבו ע"כ לא תתחיל למנות אלא מיום ה' כל ששמשה בליל מוצאי שבת אלא שיש עוד חומרא א' דהיינו אם נבעלה במ"ש בליל' אם נתיר לה למנות מיום ה' אתי למטעי באם תשמש ביום הראשון בבין השמשות שלו והיא תסבור שעדיין יום הוא נמצא שלפי זה יהיו כלים ו' עונות שלה בסוף יום ד' ולילה שלאחריו יהיה להתחלת נקיים כיון שעדיין יום הוא ואנן חושבין מעת לעת ותתחיל למנות מיו' החמישי ובאמת היה אז לילה ולא כלו ו' עונו' שלה עד תחלת הלילה של יום ה' ושמא תפלוט ש"ז באותה תחילת הלילה נמצא שצריכה למנות מיום הו' כי יום החמישי אינו נקי בבירור מהפלטת ש"ז בתחלתו ע"כ החמירו האחרונים בכל אשה המשמשת באיזה יום שיהיה חשבינן לה כאלו שמשה ביום שלאחריו מ"ה אם שמשה במ"ש תמנה מיום הו' כאלו שמשה בסוף יום א' בין השמשות שאז היא מוכרחת למנות מיום הששי מכח ספק ונתנו עליה חומרא זו בשימשה כל אותו יום הראשון אפי' תחילת הלילה שלו וכבר כתבתי בסי' קצ"ג בשם מהר"ל מפראג שבכלה אחר בעילת מצוה תוכל למנות מיום ה' לשימושה ורצונו לומר דלא גזרינן בה שמא תשמש באותו יום בסופו דהיינו בין השמשות ונראה טעמו כיון דאין כאן דם נדה רק דם בתולים לא החמירו בו משום תשמיש בין השמשות אבל אם באמת נבעלה בעילת מצוה בין השמשות נראה ודאי דחשבינן לה כאלו נבעלת בלילה שאחר אותו בין השמשות אפילו גבי כלה נמצא שאם נבעלה הכלה ליל מ"ש תמנה מיום חמישי ואם נבעלה בביה"ש של סוף יום א' תמנה מיום ו' כנלע"ד:
(ו) ואין טעם בדבר. מו"ח ז"ל הביא טעם לדבר בשם הר"ש מאוסטרייך דכיון דנדה דאורייתא טובלת אחר ז' ימי נדה אף שלא היו נקיים אלא שצריכה שבעה נקיים שמא היא בימי זיבה והיו נוהגים בימים קדמונים לטבול ב' פעמים אחת אחר ז' דאורייתא והשניה אחר שבעה הנקיים וזכר לאותו דבר נהגו ג"כ להמתין י"ד יום ע"כ ויפה כתב רמ"א שהמקדים עצמו מקדים למצוה ואין בטעמים כאלה כדי להרחיק טבילת מצוה:
(ז) אין לחלק בין שמשה כו'. הב"י לא חש לחומרא זאת אלא אם לא שמשה אינה ממתנת כלל אלא דרמ"א מקיים המנהג להחמיר בזה ומו"ח ז"ל כתב שנראה לו להקל כשאין בעלה בעיר דאין להחמיר כל כך ואשתמיטתיה תשובת מהרי"ק שורש ל"ה שכ' להדיא שנהגו להחמיר אפי' אין בעלה בעיר ומי יחלוק על המנהג אלא דנ"ל קולא אחת בזה (באלמנה) [בכלה] שפירסה נדה סמוך לחופתה ואפילו אחר חופתה קודם שנתייחדה עם חתן שלה אין ממתנת כלל דבזה ודאי לא שייך למגזר לא שמשה אטו שמשה דלא באה עדיין לכלל תשמיש כלל עמו ולמה נגזור כזה. כן נ"ל:
(ח) אפי' כתם. פירוש אשה טהורה שמוצאה כתם דינה כרואה ממש גם לזה אבל אשה שלבשה לבנים ומצאה כתם ואפילו רואה ממש בתוך ימים הנקיים א"צ להמתין ו' עונות אלא מונה מחדש שבעה נקיים מיום שתוכל:
סעיף יב
[עריכה](ט) אם טעתה במנין יום אחד. פשוט דה"ה נמי שני ימים שתמנה אחר הששה עונות עוד ב' ימים אלא דכולי האי לאו אורחה למטעי על כן נקט יום א':
(י) צריכה להמתין ששה עונות. כי אותן הימים שמפלטת זרע אינן עולין לה לנקיות מ"מ אין להקשות הא איתא בסעיף י' דבעינן שבעה רצופין וכאן מפסקת בימי פליטת זרע דפליטת שכבת זרע אין סותר למפרע כדם אלא דאותן ימים עצמן אינן נחשבים לנקיים הכי איתא בגמרא. וא"ל שמא ראתה באותן הששה עונות דם אלא שחיפהו שכבת זרע כדאיתא סי' קצ"ג בבעילת מצוה דהתם שאני שדמים מצויי' בה מחמת הבעילה:
(יא) הרי זו טובלת בכל עת. שהרי היא כבר ספרה שבעה נקיים רק שמחוסרת טבילה ויש לי תמיה רבה בסעיף זה ממ"ש בא"ע סימן י"ג ס"ה גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותם צ' יום להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה וה"נ היה לנו להפריש' אחר שבא עליה באיסור כדי להבחין אם נתעברה באיסור כשטבלה שלא כראוי. ונ"ל דהכא מיירי באשה שבעלה מצוי לה קודם לזה נמצא שאין שייך כאן הבחנה דומיא דאשה שנאנסה תחת בעלה שאינה צריכה להמתין צ' יום אם נבעלה לבעלה תחלה כמ"ש רמ"א שם בא"ע סעיף ו' ולפ"ז אם לא היה בעלה אצלה קודם למעשה זה תוך תשעים יום ממילא צריך להפריש אחר ביאה זו האסורה תשעים יום כן היה נ"ל וצ"ע למעשה אבל מה שכתבתי לעיל בס"ס (קצ"ג) [קצ"ב] בעברה על הדין שצריכה ז' נקיים משום חימוד שא"צ להפריש זה אינו דומה כלל לההיא דגר שזכרנו דשם אין כאן אלא איסור דרבנן לחוד כמ"ש ר"ס קצ"ב: