ט"ז על יורה דעה קעב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]כמשכנתא דסורא כו'. אבל במשכנתא בנכייתא כדרך שזכר רמ"א בהג"ה בשם י"א זהו אסור לדעה זאת והטעם בב"י בשם רמב"ן שבמשכנתא דסורא אין אחריות המלוה עליו ואם שטפה נהר אינו נוטל כלום אלא פירות שהוא עושה ואינו יכול לכופו לפרוע חובו לא מזו ולא משאר נכסי' משא"כ במשכנתא סתם שהאחריות עליו ואם רצה תובע חובו ממנו ואם שטפה נהר גובה משאר נכסים עכ"ל:
ואין חילוק בזה בין שדה לבית. זהו דעת ר"ת לאפוקי מדעת רש"י בטור שמחלק בין בית לשדה דבשדה מותר בנכייתא לפי שיש לפעמים הפסד אבל בבית הוי קרוב לשכר ורחוק מהפסד ור"ת ס"ל גם בבית יש הפסד שמא ישרף וכתב הטור ואפי' לדעת ר"ת נ"ל אם כותב לו אחריות על שאר נכסים אסור שאם יפול הבית או ישרף מיד נפרע משאר נכסיו עכ"ל ואח"כ כתב בשם הרא"ש בתשובה ע"ז דלא הוי רבית קצוצה כיון שלא פסק לו רבית על ההלואה וגם אם יפול הבית או ישרף יפסיד שמעון מעותיו כו' ולא ברירא האי טעמא כו' נראה לפרש מ"ש הרא"ש יפסיד שמעון מעותיו ר"ל הקרן דאע"פ שיש לו אחריות על שאר נכסיו מ"מ אפשר שישרפו או יקלקלו כולם ולא יהיה לו ממה לגבות והטור לא ס"ל כן דלא חיישי' לזה ונראה להביא ראיה לסברת הרא"ש ממה ששנינו בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ') לענין שחייב להרחיק התנור מהכותל ואם הזיק משלם מה שהזיק פרש"י שאם הזיק אחר שהרחיק כשיעור ישלם ואעפ"כ השכנים מעכבים עליו שמא ידליק בתיהם ולא יהיה לו ממה לשלם עכ"ל ה"נ יש חשש זה דאין קרן שלו בטוח ובב"י אמר שבטור משמע דיפסיד מעותיו היינו הקרן והקשה על זה דמאי איריא שכתב לו אחריות דאפילו בלאו הכי לא הפסיד מעותיו כל כמה שלא כתב לא יהא לך פרעון אלא מזה כמ"ש בח"מ סי' קי"ז. ומו"ח ז"ל הקשה עליו מח"מ סימן ע"ב דלא הפסיד הקרן כשנשרף המשכון ולפי מה שכתבתי ניחא הכל דלא קאי אדינא שמן הדין יפסיד אלא אבטחון שלא ימצא ממה לשלם כן נראה לי נכון להלכה דלא הוה רבית קצוצה כדעת הרא"ש גם הב"י כתב דנראה לו שיש בזה כמה תיוהות והפסד:
ויש מתירין להלוות על ספרים כו'. צ"ע דלמה סמך רמ"א על דעה זו כיון דבח"מ סימן ע"ב ובב"י מחודשים י"א מביא תשובת רשב"א דרבית קצוצה היא וכן במרדכי ס"פ אלו מציאות אוסר בלא נכייתא ולכל הפחות היה לו להביא בשם י"א להחמיר ובח"מ שם כתבנו עוד מזה:
כותב לו אחריות כו'. כבר כתבתי הנראה לע"ד שלענין הלכה אבק רבית הוא ואפילו יהיה הדבר ספק מכל מקום אין כח לומר רבית קצוצה היא ולהוציא ממון:
הוי ברשות המלוה. עי' סי' קס"ו סעיף ג':
מיהו אם אמר לא בעינא כו'. דאז אכלם בגזל לא ברבית וכל גזל מוציאין ממנו:
סעיף ב
[עריכה]משכונא זו. פי' משכנתא דסורא שנזכר בש"ע סעיף א' וההיתר בזה אם כבר החזיק המלוה בשדה כמ"ש סי' קס"ד אבל שאר משכנתא אסור אליבא דכ"ע וכמ"ש סי' קס"ד ומסקנת הטור כאן כדעת הרמ"ה דבשאר משכנות הוה רבית קצוצה אם התנה בשעת המשכונא שיחזור וימכור לו השדה בפירות או אגר לו במעות ואפי' אם שכרו לאחר ואותו אחר השכירו ללוה כל שהיה כן תנאי בתחלה שיהיה כן ולא כהרא"ש דס"ל דלא הוה רבית קצוצה גם בתנאי אלא צריך שיאמר בשכר המתנת מעותיך אני אחזור ואשכיר לך אלא כל שהוזכר כן תחלה שיהיה אח"כ חיוב עליו להחזיר ולהשכירו לו הוי רבית קצוצה וכתב ב"י וז"ל בשם ה"ר ירוחם שכ' ואותן המקומות שנותנין מעות על הבתים במשכונתא וב"ה דר בו בשלו ואין המלוה מחזיק לעולם בבית ואדם אחר מתחייב למלוה בדבר קצוב בכל שנה כ' מורי הר"ר אברהם בן אסמעאל דאם אותו שמחייב עצמו עושה כן מדעת עצמו מותר כי הא דאמרינן הילך ד' זוזי ואוזפי' לפלניא זוזי אבל אם עשה בשליחות הלוה אסור ולדברי כולם הוה רבית קצוצה עכ"ל ב"י ודבר ברור הוא דהך הוראה שזכר הש"ע דאם אדם אחר שכרה מהמלוה דמותר ללוה להשכירם ממנו אינה ענין להך הוראה דרבינו ירוחם דדין אדם אחר כו' אינו שרי אלא במשכנתא דסורא כמו שזכרנו וכמ"ש הש"ע להדיא בסי' קס"ד סעיף ב' אבל בשאר משכנתא אסור אפי' בהפסק אחר דמחזי כרבית משא"כ במשכנתא דסורא דהוי כמכר גמור אבל הדין של הר"ר ירוחם שרי אפי' בשאר משכנות דאין כאן שום רבית דאפי' בהלואה גמורה שרי לומר הילך ד' זוזי ותלוה לפלוני כנזכר בסימן ק"ס סעיף י"ג ובטור כתב דין שלישי שהיו נוהגים בימיו שאדם אחר שכרו על דעת שהלוה ידור שם וע"כ כ' וראובן נשאר בבית כלו' שלא זז משם אפי' בשעת שכירות האחר והמלוה ידע מזה שהאחר עושה בשביל זה ועל זה מסיק בשם הרמ"ה דהוי רבית קצוצה וכמ"ש לעיל וכתבתי זאת לפי שבלבוש כתב אבל אם אדם אחר שכרו מהמלוה כגון ראובן משכן ביתו לשמעון ולוי שכרו משמעון ונשאר ראובן בבית ופורע השכירות ללוי ולוי פורע השכירות לשמעון ה"ז מותר דהוי ליה לוי גבי שמעון כאומר הילך ד' זוזי ואוזפיה מנה לראובן שלא בא מיד לוה למלוה ואף על גב דבסימן ק"ס אמרינן שצריך שלא יפייסנו הלוה משלו ה"מ גבי רבית קצוצה אבל משכנתא כי הך דהוי כמקח או שכירות קרקע וליכא אלא אבק רבית לית לן בה עכ"ל משמע שהוא מתיר בזה אפי' שוכר לוי בשביל ראובן דהא מדמהו לאומר הילך ד' זוזי כו' וגם פריך עליו אח"כ ואע"ג דבסי' ק"ס כו' ואני אומר כבודו במקומו מונח אבל כאן התיר איסור גמור מפורש דדין זה ממש כתב עליו הטור שהיו נוהגין בו בימיו וכ' הרא"ש שהוא אבק רבית וחלק עליו הטור והרמ"ה שהוא רבית קצוצה כי התנה תחילה וכאן התנה תחילה דהא דימה אותו לאומר הילך ד' זוזי ואוזפי מנה לפלוני ואפי' לא התנה מ"מ הוה אבק רבית לכ"ע ואפי' במשכנתא דסורא אסור בזה כיון שראובן נשאר בבית ולא החזיק המלוה בו כמ"ש סי' קס"ד דבעינן דוקא החזיק ולא התיר כאן בש"ע בשכר אדם אחר אלא שאותו אחר שכרו לעצמו ואח"כ שכרו הלוה מן אותו אחר ואפי' זה אינו מותר אלא במשכנתא דסורא ואין ענין דין זה שזכר בלבוש דומה לההיא דאומר הילך ד' זוזי כו' שכתבו ב"י בשם רבינו ירוחם דדין של בעל הלבוש הוא רבית קצוצה למסקנת הטור ובשום מקום בעולם לא מצינו שיהיה אסור ע"י עצמו ומותר ע"י אחר אם לא בההיא שבסי' ק"ס הילך ד' זוזי כו' דזה דווקא שלא פייסו הלוה לכך וזהו דין רבינו ירוחם אבל פייסו פשיטא שאסור בכל גווני וישתקע הדבר ולא יאמר:
סעיף ג
[עריכה]מנפילה או שריפה אסור. אין להקשות הא קיי"ל דמתנה שומר חנם להיות כשואל כמ"ש רמ"א סי' קס"ט סעיף י"ח שאני הכא דעיקר ההיתר של ענין זה בהא שהמקבל מקבל עליו אחריות מש"ה כל שהאחריות בטל ממנו אין כאן היתר שהרי מלוה ולוה יש כחן משא"כ בסי' קס"ט שאינו אלא שליחות ומזה סתירה למה שהמציא בדרישה בסי' קס"ז היתר חדש וכבר הארכתי בו קצת שם עיין עליו:
בחוב קדום אסור. ואפי' בנכייתא אסור שהרי פריטי אין כאן נסכא אין כאן כ"כ ב"י בשם בה"ע. ונראה לי דהיינו שאין אומר אלא לשון משכון לחוד דאז אמרינן כיון שאין כאן מעות על מה יחול נתינת המשכון והאי לישנא דפריטי אין כאן כו' איתא בפ"ק דקדושין ובאבן עזר סימן נ' סעיף ו' בש"ע אמר לאשה התקדשי לי בדינר ונתן לה משכון עד שיתן הדינר אינה מקודשת מטעם דמנה אין כאן משכון אין כאן. וע"פ זה נ"ל כי היכי דהתם אמרינן אם אמר לה זכי בגוף המשכון דמקודשת ה"נ אם אומר למלוה תחזיק בשדה ותקנה אותו בחזקה להיות לך קנוי לפירותיה והוא החזיק כן מותר אח"כ כשהוא בנכייתא כ"ש במשכנתא דסורא כנ"ל:
סעיף ד
[עריכה]בדמים אלו. דהיינו פחות משויה ומוזיל גביה מחמת ההלואה אבל אם אומר בשוייה דהיינו אפילו שפוסק עמו למוכרה בכך דמים שהן דמי שויה של אותה הקרקע כיון דלא מוזיל גביה מותר כ"כ ב"י ולא כהמ"מ שאוסר בקציצת דמים אפי' בשויה ועי' מה שהוכחתי מזה סימן ק"ס סעיף כ"ג וכתב בלבוש אע"פ שבמשכון אין דינא דבר מצרא כמ"ש בטור שהמלוה קודם להמצרן מ"מ בהלואה זו שאמר לא תמכרנה אלא לי בשוייה נ"ל שאין דוחה המצרן דאל"כ ה"ל הנאת דחיית המצרן רבית גביה דהא אין לו שום קנין בקרקע זו עכ"ל ולא דק כלל דמה רבית שייך כאן דהא אין הלוה נחסר כלום ומה איכפת ליה במה שהמלוה נהנה בדחיית המצרן דלפי דבריו יהיה אסור להלוות על משכון מטלטלין דהרי נהנה המלוה בפרוטה דרב יוסף דמטעם זה חשיב ליה שומר שכר סי' ע"ב אלא פשוט שמותר למלוה ליהנות כל הנאות מה שאין להלוה עסק בהם ולרווחא דמילתא אביא ראיה דהא בפ' הרבית (דף ס"ה) אמרינן מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נ"מ לדינא דבר מצרא ש"מ דמדקרי ליה משכון הוי דינא הכי ובהך מילתא דתמכרנה בשוויה נמי קרי ליה בגמ' דף ס"ה משכון:
סעיף ה
[עריכה]עד שיחזיר לו העובד כוכבים מעותיו. מסיק ב"י לדעת רמב"ן ורשב"א אפילו אם היה על הקונה לפדותו מותר לפי שבדיניהם הרי היא כמכורה עד שיהא נפרע ולא יפה כחו מכח העובד כוכבים וכשפודה אותה הרי המלוה כחוזר ומוכרה לו:
סעיף ו
[עריכה]אלא זהוב אחד מותר. דזה דמי למשכנתא דסורא שנזכר סעיף א' מסימן זה:
כשהמס מעות. שאין המס הזה מוטל על המעות שלו אלא על גוף הקרקע של לוה אבל אם המס בפירות שנוטל האדון חלק בפירות הקרקע אסור לפי שחלק השייך לאדון בפירות לא יוכל בעל הקרקע למכרו ולא למשכנו וכי פרע לי' לוה להאדון רבית הוא דקא יהיב למלוה כ"כ ב"י בשם בעה"ת בשם הרמב"ן ונראה פירוש דבריו דאם נתינת המס במעות ממילא שייך המס מגוף הקרקע וגוף הקרקע היא של הלוה דהא לא זבין ליה בנכייתא אלא הפירות הגדילים בה על איזה זמן וע"כ חייב הלוה ליתן אותו המס מן הדין:
מי שהשכין בית כו'. זהו מתשובת הרשב"א שמביא ב"י בסוף הסימן ועיקר החידוש הוא דל"ת כיון דהלואה היא ה"ל כרבית מה שיתן הלוה למלוה השכר שהוצרך המלוה ליתן לאחרים ואפילו לרב דס"ל מוכר שאינו שלו יש לו מעות ושבח מ"מ מודה בהלואה דה"ל כרבית קמ"ל דמותר כאן דהנכייתא הו"ל כמכירה לגבי פירות ומסיק דצ"ע להתיישב בדבר כו' והיינו דשמא לא הוי כמכר גמור לענין זה שישלם לו מה שנתן שכר לבעל הבית. וצ"ע על רמ"א בהעתקה זו דבתשובת הרשב"א הוזכר שקיבל עליו הלוה אחריות ומכח זה פסק הרשב"א שחייב לוה לשלם מה שהתנה בדין האחריות ולמה לא זכר כאן רמ"א שקיבל עליו אחריות וכמדומה שהוא סובר דגם בזה אמרינן אחריות טעות סופר כמ"ש בח"מ סי' רכ"ה ואי מהא לא איריא דהא טעמא דאחריות ט"ס איתא בפ"ק דב"מ (דף י"ד) משום דלא שדי אינש זוזי בכדי וכאן לא שייך לומר כך דהא אף אם יקחנו ממנו בעה"ב מ"מ לא יהיה למלוה הפסד דהמעות שהלוהו יחזיר לו וגם לא ינכה לו כלום בעד הדירה מחמת שהיא של אחרים ואין לדמות זה למה דאיתא בח"מ סי' שע"ג דמוכר שדה שאינו שלו דכתב שם ב"י בשם הרא"ש דאף לגבי השבח אמרינן אחריות ט"ס דשאני התם דאנן סהדי שכל הקונה שדה דעתו להשביח' ובשביל זה מטריח עצמו ומוציא ממון הרבה ולא די לו כשיחזיר לו המוכר מעותיו משא"כ כאן בנכייתא שמנכה דבר מועט בשביל הפירות ששוין הרבה ועיקר ההיתר בשביל שמכניס עצמו בספק שמא לא יגדלו פירות כלל אבל בודאי אינו מבקש מן הלוה שישלם לו מכיסו מה שיצטרך ליתן לאחרים יותר ממה שמגיע עליו כשיעור הנכייתא כיון שלא יהיה לו שום הפסד וברצון מכניס עצמו לספק כזה דאפשר שיוציא קימעא ויאכל הרבה כשלא יקח (המעות) ממנו ואם יקחנו ממנו עכ"פ לא יהיה לו הפסד דהא עכ"פ דר שם והלוה לא ינכה לו כלום וא"כ קרוב לשכר גדול ורחוק להפסד לגמרי הוא ואמאי אמרינן שיהיה כאן אחריות טעות סופר כל שלא קיבל עליו האחריות בפירוש ותו דגם התם בח"מ סי' שע"ג כתב ב"י בשם המגיד משנה דס"ל להראב"ד דלענין שבח ל"א אחריות ט"ס ומ"ה נראה דכאן בנכייתא שלא הוזכר כלל ממקח רק הלואה רק שעושה עמו היתר שיוכל לאכול הפירות מחמת הניכוי ודי בכך להתיר זה לא שנאמר שיגרום היתר זה שחייב לשלם לו הלוה מכיסו הפירות אס יקחם בעה"ב כל שלא קיבל האחריות עליו בפירוש וזהו ודאי דרכיה של תורה דרכי נועם ולא על חנם הזכירו הרשב"א בתשובה שקיבל הלוה אחריות עליו בפירוש ולא עוד אלא גם בזה מסיק הרשב"א שצריך להתיישב בדבר אלא שרמ"א עשה ממנו הלכה ברורה והבו דלא לוסיף עלה דהיינו דוקא בקיבל הלוה אחריות בפירוש עליו בשעת הנכיית' שהוא חייב לשלם שכר דירה מכיסו אם יקחנו בעה"ב אז תנאי שבממון קיים אבל אם לא קיבל עליו בפירוש אחריות לא ישלם לו רק הממון שהלוהו בלא ניכוי אע"פ שהוכרח לשלם שכר דירה ואין בזה משום אחריות טעות סופר כנלע"ד: