ט"ז על חושן משפט שצח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ג) בנזקי החצר פי' במה שנתקלקל משוייו אבל במה שהזיק הבור לאחרים פטור בעל השור דכתיב כי יכרה איש בור ולא שור בור:
(ס"ד) בשעת נפילה חייב פי' סמ"ע תם א"נ כו' ולא נלע"ד כן דהא הכא לא חשבינן הך נפילה לאונס דא"כ היה פטור כמ"ש סי' שצד אע"פ [אע"כ] דהכא מזיד חשבינן ליה כיון שנכנס שלא ברשות א"כ ודאי חייב בכל הנזק כההיא דירדה כדרכה והזיקה ונחבטה בסימן שצד דמשלמת כל ההיזק והטעם שזה חשיב כשן ורגל דהזיקו מצוי ה"נ ממש כן ע"כ אפי' תם משלם נ"ש כנ"ל:
(פטור מנזקי כלים) הסמ"ע הקשה כאן ותירץ ולענ"ד דלק"מ דבסי' תג ותי מיירי דוקא אחר שנודע להניזק וכאן מיירי אפי' אם לא נודע לו שנפל השור אפ"ה פטור מטעם דהויין כלים ואין להקשות על מ"ש בס"ב דאם היזק שור הנכנס לשור בעל החצר דחייב ואמאי לא יאמר לו בעל השור היה הך להוציא השור שבא לחצירך שבעל לחצר יכול לומר סבור הייתי שלא יזיקני וע"כ לא הוצאתיו ביד חזקה וזה פשוט לענ"ד:
(ס"ה) וי"א דכיון כו') לענין הלכה אין להוציא ממון מאחר שאין כאן הלכה מבוררת כדברי מי קיי"ל ע"כ אין להוציא ממון נגד רי"ף ורמב"ם וכ"פ הש"ע בסי' רצא וכ"כ שם רמ"א שיש מחלוקת: