ט"ז על חושן משפט שמ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"א אפילו היא קלה כו') כ"כ המ"מ ויליף לה מהא דאמרינן בפרק השואל ההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה ואיתבר ואתא לקמיה דרבא א"ל זיל אייתי סהדי דלא שנית בה ואיפטר משמע שום שינוי בעולם אפי' מכבד לקל והקשה בסמ"ע מסי' ש"ח ומוקי להך דיש ענין לפנינו לתלות בו המיתה וזה תמוה מאוד דהא המ"מ מדקדק כן מלשון התלמוד שאמר סתם בלא שינוי דמשמע כל שנוי וא"ת דדוקא שינוי הגורם למיתה א"כ מנלי' להמ"מ דאפי לקלה דלמא דווקא לכבידה אע"כ מסתימת לשון התלמוד שינוי בכל גווני והנלע"ד דבכל גווני שינוי חייב כמשמען של דברים דנהי דמצי שואל לשנות למלאכה קלה כמו בשוכר בסי' ש"ח סי"א [שי"א] מ"מ דווקא כל שהוא בעולם אין המשאיל יכול לעכב על ידו אבל כל שאינ' בעולם מצא המשאיל קפידא לומר כיון שלא נעשה כמו שאמרנו אינך פטור מאחריות שבאה הבהמה לידך ודומה לזה ממש איתא ר"ס שי"א במ"ש שם המחבר שהקפידה גדול יש בספינה וגם רבינו כתבו בשם הרמ"ה שהקפידה מצאה מקום לנוח ונחה והיינו כל שאומר ספינה זו וטבעה א"י בעל הספינה להביא ספינה אחרת וחייב להחזיר שכר שקיבל אף שמתחלה ודאי היה יכול לשנות וכמש"ר שם בשם הרמ"ה בשוכר למשא ידוע כו' מ"מ עכשיו נטבעה יכול השוכר לתלות קפידתו בזה ולהוציא ממנו וכמו שפיר' שם הסמ"ע: ה"נ דכותי' ממש יכול לתלות קפידתו בזה כיון שלא עשית ממש כמו שאמרתי לך ולא היה לך לשנות כלל ולהפסיד ממוני כנ"ל פשוט שחייב אפי' במקום שאין לתלות המיתה בשינוי כלל ותמהני שהרי כסמ"ע עצמו נ' כן בסי' שמ"ב [שמ"א] ס"ז:
(ס"ב) נכחש הבשר כו' מה שחילק בסמ"ע ס"ב ד' בין הך ובין הא דסי' ש"ז לא ידעתי שום חילוק בין חיובא דשואל באונסין ובין חיובא דשוכר בפשיעה דכל שחייב בזה חייב בזה ומש"ר כאן נכחש הבשר מאליו לא נקטיה לדיוקא לומר דאם נכחש בפשיעה דחייב אלא כתב היפוכ' דכחש מ' מלאכה דפטור ע"ז כתב דאם לא הוי מ' מלאכה ור"ל אפי' בפשיעה פטור וכחכמי צרפת כמו שכתב ב"י ורמ"א בסי' ש"ז:
(ס"ח) וע"ל סי' רל"א פי' דשם נתבאר גבי מפקיד דאם החזיר לאשת המפקיד דפטור והטעם דשואל שאני שכל הנאות שלו ע"כ צריך להחזיר לידו דווק' ובמלוה על המשכון נתבאר בסי' ע"ב סל"א דצריך להחזיר לידו של הלוה דווקא וטרח שם בסמ"ע ליישב דמשכון הוי כשאלה ובסי' ק"ך כתבתי דעת רש"ל שיש לפסוק כדעת הרא"ש כאן ובכ"מ צריך להחזיר לידו דוקא:
(והרי כש"ש) הואיל וכהנה ממנה בימי שאילתה מהני שיהיה אח"כ ש"ש: