ט"ז על חושן משפט שלז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ג חטין העומדים לפת) כ' סמ"ע דוקא חטים דסתמו לפת כו' וק"ל מהא דתניא בפ' הפועלים דף כ' ת"ר פרות הדשות בתרומ' ומעשר אינו עובר משום לא תחסום כו' ופרש"י כגון הקדים לתת תרומה בעודן שבלין מ"ה אינו עובר דסתם דיש שאמרה תורה לא הוי תרומ' ומעשר שאין רגילו' לתת תרומה ומעשר אלא אחר המירוח וכתבו תוספת ע"ז ותימ' דא"כ אפילו חולין מתוקנים לא יעבור דאין רגילין להיות מתוקנים קודם מירוח ונראה דטעמא דכתיב דישו דמשמע הראוי לו ומעשר ממון גבוה עכ"ל ויש לנו ללמוד מדברי התוספת דלא איכפת לן ברגיל להיות דאל"כ תקשי לך לפי האמת לדידי נמי יהי' פטורין של חולין מתוקנין קודם מירוח כמו שהקשה תוספת לפי' רש"י אלא ע"כ לדידהו לא תליא מלתא ברגיל להיות וכן מוכח נמי מדאצטריך קרא דרישו הראוי לו לפירושו ואמאי לא סמכא רחמנא דבלא"ה תרומ' ומעשר ממועט מכח שאינו רגיל אלא ע"כ אין חילוק בין רגיל ללא רגיל וזה פשיטא אין סברא לומר דלשיטת תוספת יהא זה מקרי רגיל דאין שייך לומר דפליגי בזה וא"כ הכי נמי לענין זה דחיוב חלה נמי לא מחלקינן בין רגיל לעשות ממנו עת או לא דהא גם לענין גמר חיוב חלה ילפינן לה מדיש כדאיתא התם בגמ' מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר' מלאכתו לחלה וכו' ומ"ה אין חילוק בין חיטים ושעורים ושאר מינים כגון שהם נכללים בסתם דיש וראוים לעשות מהם חלה ולא מיקרי נגמר' מלאכתו עדיין כנלע"ד לשיטת התוספת אלא כיון דלפרש"י תלוי ברגילות יש להחמיר שלא יאכל פועל במידי דהפועל יודע שאין דרך ב"ה לעשות ממנו פת ואין חילוק בין חיטים ושעורים ושאר מינים אלא בדרכו של ב"ה תליא מלתא כנלע"ד:
(ס"ט) למקום היפות כו' יפה כתב הסמ"ע ה"ה בתאנים וענבים יכול למנוע עצמו עד המין הב' ור"ל שימתין מלאכול עד שיעש' פעולתו במין הב' ואז יאכל כדי שבעו ובס' פ"ח הבין דעת הסמ"ע שאף בשעת עבודת המין א' יאכל ממין הב' ע"כ חלק ע"ז אבל באמת לא כוון הסמ"ע בדבריו אלא כמ"ש (ס' קפ"ו):
(ס"י) גפן שמודלת כו' במה שחלק הסמ"ע ס"ק י' [כ"ד] על רמ"י באכל מתאנים וענבים במודל' נלע"ד שהדין עם רמ"י דבשני מינים אף במודלת מ"מ לא מקיים פי' ממין שאתה נותן בכליו של ב"ה כדפי' בגמרא וזהו לימוד ברור בלי ספיקא ותו דלמא לא מיבעי לן בגמרא אפילו בב' מינים אם יש היתר במודלת וכן כל הפוסקים לא זכרו דין דאין מוציאין מה שאכל רק בגפן זה ואכל באחר אבל לא בב' מיני' ובמודלת ע"כ יפה פסק רמ"י דאסו' בזה טעמא הוא ממש לאיסור בב' מינים הן במודלת הן בלא מודלת ולית בזה ספיקא אלא לדיוקא דבגפן בגפן כן נלע"ד:
(ולא מנכין לי') הגם כי אני יודע בעצמי שאיני כדאי לחלוק על המחברי' מ"מ גליתי דעתי שאין להוציא ממון ע"פ פסק זה כי הרא"ש פסק זה מטעם דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי הוא וסיים בזה כדאמרינן לעיל גבי משכנת' עכ"ל ור"ל מאי דאמרינן בפרק א"נ דף סז גבי אבק ריבית דהיינו משכון באתרא דמסלקי והוא אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה בלא זוזי דכל סלוקי בלא זוזי אפיקי היא ואבק ריבית אין מוציאין בדיינים כמה שכתוב בי"ד סימן קעב משמע דמדמי להדדי האי דאבק ריבית עם הך דנשאר בגמרא באיבעיא דלא איפשטא כיון דבשניהם אין מוציאין מיד המוחזק ותמהתי על פה קדוש יאמר כן דתפיס' יוכיח דזה פשוט דאם ראובן נטל משמעון אבק ריבית ויש כבר שום ממון מצד אחר ולשמעון משל ראובן וודאי חייב להחזיר ואינו יכול לתפסו בשביל האבק ריבית וזה נלמוד מק"ו ממה שאמרו לא מסלקינן ליה בלא זוזי וכ"כ בי"ד בשם הרא"ש בסימן קס"א והא חזינן דבמקומות דהוי בעיא דלא איפשטא קי"ל המע"ה ואי היה ביד א' מהם משל חבירו ממקום אחר מצי להחזיק בו בשביל אותו ספק לא מיבעיא לרמב"ם דס"ל בכל דוכתא מהני תפיסה אפי' בספיקא דדינא אלא אפי' להרא"ש דס"ל דלא מהני תפיסה בספיקא דדינא וראייתו מפ"ק דב"ק גבי תקפו כהן מוציאין מידו ואפי' הכי אי היה תפיס מקמי דנולד הספק ודאי מהני תפיסה וכמ"ש התוס' שם ד"ה פוטר ממונו כו' וז"ל וי"ל דהתם נכנס בהיתר לכך מהני תפיסה כו' אע"כ דאין דומה ספיקא דאיבעיא ולא נפשטא להך דאבק ריבית דבריבית אין הטעם משום ספק אלא דאבק ריבית הוא דרבנן והם עצמו אמרו באם כבר נתנו לו אין איסור להחזיקו והוי כממון שלו מ"ה לא מסלקינן להמלוה מהשדה בלא זוזי דאם מסלקו בלא זוזי הוה ממש כמחזיק בשל חבירו משא"כ במקום שיש ספק דין דקי"ל דמהני תפיס' אם בא לידו כבר כמ"ש לעיל למה יגרע מה שחייב לו בשכירות ולא יכול לנכות לו אין זה אלא תימא לענ"ד:
(סי"ג למוץ הענבים כו') דבהנך אע"ג דאיכא איסורא כגון מוצץ ענבים וד"א או מלח או מהבהב אין בהם תשלומין אם עבר ועשה א' מהם דאע"ג דע"י זה נאכל ?טשי מ"מ אין לנו ברור לומר דבלאו אלו לא היה אוכל דשמא ג"כ היה אוכל אלא שעכשיו נטעמים לו ביותר ע"כ אין שייך לומר שישנם המותרות שאכל ובזה ניחא מה שהקשה הסמ"ע ס"ק י"ח [כ"ט] למה כללם הטור יחד דלידיה גם באינך לא מפקינן מיניה:
(סי"ט מחליש כוחו) זה קאי אשאר פועלים ולא אפועל בכרם דאלו בפועל בכרם כיון שיש לו לאכול בכרם והוא יכול להתקיים שפיר ודאי יכול להרעיב עצמו תחילה כדי שיאכל אחר כך ענבים כדי שבעו וכמ"ש בסי' של"ח שאדם רשאי להרעיב בהמתי ודברי הסמ"ע ס"ה כ"ה [ל"ט] אינם נוחים לי שהוא מפרש דין זה אכרם וזה אינו:
[לעיל ס"ג] להתחייב בחלה בסמ"ע ס"ק י' [י"ד] כ' שהוא שנותן מים על קמח לערבן משמע אע"פ שעדיין לא עירבן וזה אינו דדוקא כשעירבן כמ"ש שם בי"ד ופשוט שט"ס יש בסמ"ע וצ"ל ועירבן יחד: