ט"ז על חושן משפט שיט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"א שלא מדעתו) זהו הוספת הרמב"ם וכמ"ש כסמ"ע דלא דנ"ל דדברי הרמב"ם הם תלמוד ערוך בפרק המניח בבריי' הממלא חצר חבירו כדי יין משבר ויוצא משבר ונכנס ואף ע"ג דמוקי לה התם במשבר להביא זכיותיו היינו למ"ד לא עביד איניש דינא לנפשי' (אבל למ"ד עביד אינש כו') והכי קיל"ן הוה הבריית' כפשוט' אלא דנראה לע"ד דרמב"ם מיירי כאן שהוא צריך למקום שהפירות מונחים שם דהוי דומיא דממלא חצר חבירו כו' שזכרנו אבל אם א"צ ה"ל זה נהנה וזה לא חסר אלא דמ"מ אם הוא מודיע שאינו מרוצה להיות נשכר לו ודאי גם בזה הדין עמו כן נ"ל לדעת הרמב"ם וגם רבינו אפשר שמודה בזה דהא יש ראיי' ברורה ע"ז כמ"ש וכנלע"ד להלכה דכ"ז שהוא צריך לאותו מקום א"צ להודיעו כלל בזה כההיא דהמניח מ"ה לא הזכיר הרמב"ם כלל הודעה לבעל הפירות וכן בחלוקה הב' שהטעהו א"צ להודיעו כיון שלא עשה כהוגן ומסתברא טעמא דרמב"ם בזה וכן מוכח לענ"ד והסוגיא דהשואל בענין זה שאחד הטעה את החשה ונתנה לו מקום להניח יין שלו ואח"כ גירשה והוציאה היין מביתה לשוק למקום הפקר והוצאת יין לקחה מיין עצמו ואמר רב אסי גמולו ישוב בראשו כאשר עשה כן יעשה לו ולא הוזכר שם הודעה שהודיעתו תחילה ואדרבא מוכח שם שלא היתה הודעה דאלו היתה הודיעתו לא היה רב אסי צריך להביא קרא דגמולו ישוב וגו' דמי יכריח לשום אדם להיות נשכר שלא ברצונו כיון שהוא מודיעו שאינו רוצה להיות נשכר לו אלא וודאי מיירי שלא הודיעתו ולא היתה צריכה לאותו מקום מ"ה הוצרך רב אסי לפוטרו וטעם שעשו שלא כהוגן אבל באין צריך לאותו המקום אין רשות להוציאו עד שיודיענו תחילה כנלע"ד עיקר: