ט"ז על חושן משפט רסא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ד דהוי הפקר) זו דעת רבינו ונראה לכאורה להביא ראיה מהא דר"פ אלו מציאות באכנשתא דבי דרי עסקי' דאבידה מדעת היא והתם הוה של מוצאו אבל נראה שאני התם דאנן סהדי דזה לא יטריח עצמו בשביל קב בד' אמות ונר' לפענ"ד דדברי הרמב"ם עיקר וראיה מפ' הספינה דף פ"ז ולעיל סי' קפ"ח השולח בנו אצל החנוני וצלוחית בידו ונתן לו באיסר שמן ושיבר את הצלוחית ואבד את האיסר דס"ל לרבנן חייב לשלם הצלוחית והאיסר והשמן פרכינן והא צלוחית אבידה מדעת היא ופי' הרשב"ם ואע"ג דגם הפונדיון שנתן להתנוק הוי אבידה מדעת מ"מ בחזרה יפה מחייבים חכמים כיון דלא שדריה רק להודיע שישלח לו ע"י גדול אי סלקא דעתך דבמקום דהוי אבידה מדעת הוי הפקר הא זכי בו החנוני בפונדיון שקיבל מן התינוק ואמאי ישלמנו לאבי התינוק אלא על כרחך דאין הפקר גמור אלא האי גברא לא חש לאיבוד מעותיו ואם ישבר ישבר ה"נ גבי מציאה כן הוא נלפענ"ד אלא שאין בידי להכריע: