ט"ז על חושן משפט רסב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך חושן משפט רסב |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"א אפי' הוזלה אחר המציאה כו'). וכתב המ"מ ע"ז שזהו דעת הרמב"ן כיון ששוה בשעת המציאה פרוטה חייב בכך וכן משמע מפ' אלו מציאות עכ"ל וכתב ב"י ע"ז וז"ל [וצ"ע] ובכסף משנה כתב ג"כ שדברי המ"ע כמתמוהין שכתב דעת הרמב"ם הוא כך [היפך] ממאי דאסקינן עכ"ל ותמהתי על אלו מאורות הגדולים איך נעלם מהם תלמוד ערוך בפרק הזהב דף נ"ה אבידה שוה פרוטה חייב להכריז אף ע"ג דזל פירש"י דזל בין שעת מציאה להכרזה למה לו להמ"מ לבקש משמעות בזה ובאמת אין שם רמז בפרק אלו מציאות:

(ס"ב בידוע שהן של שותפין) מ"ש הסמ"ע ס"ק ב' גם אני אתפיס משלך וכ"כ רבינו בס"ו ועמ"ש בסי' ע"ה דהיינו לפי דעת האובד אבל לפי האמת אינו כן ודלא כמ"ש בסמ"ע ע"ש:

(ס"ג כיון שבא לידו כו') כתב המ"מ פרק י"ד דגזילה דכ"ז הוא בספק אם ידעו הבעלים מהנפילה ה"ז אסור:

(ס"ו מעות מפוזרות בגמרא אמרי' דזה לא הוי יאוש שלא מדעת דא"ר יצחק אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה וכן כתב רבינו דמרגיש שנפל וברמב"ם פרק י"ד דגזילה כ' אבידה שלא מדעת לא הוי יאוש כיצד נפל ממנו דינר ולא ידע דנפל ואף ע"פ שכשידע שנפל נתייאש ה"ז אינו יאוש עתה עד שידעו הבעלים שנפלה אבל אם עדיין אומרים הבעלים שמא נתתיו לפלוני או כיוצא בזה אינו יאוש ע"כ וקשה הא במעות אמרינן מסתמא הוה יאוש וי"ל דבא למעט בידוע שנחסר לו הדינר רק שלא ידע שנפל אלא סבר שנתנו לפלוני כמ"ש אח"כ וסיפא הוי פירושא דרישא ועוד נראה לי דהרמב"ם איירי באופן שהיה לו הרבה דינרין בכיס ונאבד אחד מהן כגון זה אין אדם מרגיש מיד עד שימנה המעות וכן מחלקינן סוף פרק הגוזל דף קי"ח הא דאית ליה זוזי אחרינא בכיסיה וכ"כ בסי' שנ"ה לענין גניבה וזה נכון גם לענין מציאה כאן כנלע"ד:

(סי"ב עשוין כמגדל) לדברי רבינו מקום הוי סימן במטבעות שהרי כתב בד"ה שמחזירין מטבע בסי' מקום וכו' וקשה ל"ל כמגדלין הא אין עשוין כמגדלין אמאי הן שלו נהי דאין כאן הוכחה דנימא ודאי הינוח מ"מ לא יצא מכלל ספק הינוח אע"ג דבזה ל"מ הנחה כיון דמיירי במקום שאין משתמר כלל דודאי אפי' אם הניחו שם ודאי ישכחו אח"כ אלא דמהני לענין שלא מייאש שיכול להגיד סימן וכיון שיש סי' במקום דינו דנוטל ומכריז בשלמא בפירות מפוזרות ומעות מפוזרות דמהני י"ל דכיון דהם דרך פיזור יש הוכחה דלא נעשו דרך הנחה ואין כאן סימן מקום מה שא"כ במעות שאינן עשוין כמגדלין ומונחים בדרך שרגילין להיות מונחים אמאי לא נימא מספק דנוטל ומכריז כמו דמצאן אחרי הגפה דסימן ר"ס דבעי' דוקא מדדין שאם מצאן קבועים אמרינן דהוי מקום סימן וכמ"ש המ"מ בפט"ו מגזילה על דברי הרמב"ם בספק הינוח היינו ספק נפילה וצ"ל דשאני מעות שאין דרך להניח מעות ע"ג קרקע בלא כיס ע"כ לא אמרינן מספק דהוא דרך הנחה. וכתב בטור דשנים לא הוי סימן קשה כיון דשנים לא הוי סימן דמיעוט רבים שנים גם בג' ניחוש כיון דלא מכריזין פחות מג' הוי ג' כמו ב' דכשם שבב' אין ראיה ממה שלא אמר טפי ה"נ בג' וי"ל דכל שבא לאפוקי בין יחיד לרבים ודאי יאמר מה שיש רבים תחלה משא"כ כשבאין לחלק בין רבים לחשוב לרבים:

(סי"ג בסימנין שאמרנו) בד"ר כתב כאן בסימני מקום ודחק ב"י בפירושו ונראה שעיקר הגירסא בסימן מנין או מקום אבל אם יש [אין] סי' במנין או במקום:

(ומאחר נפלה) בב"י בשם הרמב"ם והוא מכר אחרת כיוצא בזה הא לאו הכי אין חוששין כשם שאין חוששין למכירה במציאה אחרת עכ"ל ואיני יודע למה כתב רמ"א לשון וי"א בנסדק דהא דיעה האחד שהיא דעת הרמב"ן ס"ל נמי בנסדק דהוי סימן דדוקא במידי דנעשה בשעה שנטבעה המטבע אין מועיל סימן כיון דבאותו פעם נטבעו הרבה:

(סט"ו וי"א דסי' כו') כיון שאינו ניכר מבחוץ אמרי' דבעלים לא ידעו מזה אלא מעצמו נפל לשם כיון שרגילות לבא אליו כ"כ התוספות:

(סט"ז אחת אחת כו') הב"י הקשה על הרמב"ם מאי סי' יש בשנים והוא מתורץ בדברי הסמ"ע ס"ק ב' [ל"ב] ומה שהקשה מדאמרינן בגמרא מאי בדי שוכא נ"ל דהרמב"ם מפרש מאי דאמרי' בברייתא בדי מחטין הוי כ"א מלתא באפיה נפשיה ובדי פירושו מסמורין מ"ה מפרש תלמודא מאי בדי שוכ' דתלי ביה מידי קרי ליה בדי והיינו מסמר שדרך תשמישו לתלות חפצים שלצורך האדם ומ"ה לא הזכיר הרמב"ם אלא מחטין לחוד והזכיר מסמורים דלא הוזכר בתלמוד אלא כדפרישית דזהו פי' של בדי ורבינו דנקט הסתומים נמשך אחר הרמב"ם לדינא אף דבעיקר הפירוש ס"ל כפי' רש"י שבדי דבוק למחטין ומה שהקשה ב"י לפי' רש"י דלמה דרך נפילה הם אמאי חייב להכריז לא ידענא מה קשי' ליה דכל ספק נפילה וספק הינוח אזלינן לחומרא זולת במעות כמ"ש בסי"ב: (שמנין סימן) בסמ"ע ס"ק כ"א [ל"ג] העתיק דברי ד"מ והיינו שהוקשה לד"מ למה אמרי' במטבע כל שאינן כמגדלין לא הוי סי' מ"ש ממחטין כל שהם שנים שנים כמ"ש כאן לזה תירץ דמטבעות דרך כל אדם לשאת מעות אצלו ודרכו לאבד דרך נפילה משא"כ מחטין ויתדות דאין דרך ב"א לשאת אצלו אלא הצריך לו מ"ה יודע מניינם ומדקדק בכך אבל לא הבנתי מאי קא קשיא ליה דהא כשם שבמטבעות הי' הוכחה שבאו שם דרך הינוח כיון שהם כמגדלין ה"נ יש הוכחה במחטין כל שמוצאן זוגות זוגות דהוי דרך הינוח:

(סי' כ"א וכל ת"ח כו') בסי' רמ"ו יש מחלוקת בין הנ"י לב"י האיך דין ת"ח בזמן הזה ונראה כיון דאין כאן אפקועי ממונ' משום אדם בבירור יש לסיווך על זה מ"ה כתב רמ"א כאן סתמא: