ט"ז על חושן משפט רנה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס' ג' בשעה שהקדיש) מ"ש הסמ"ע ס"ק ד' לפרושי האי מלתא כן כתב הכ"מ אבל הסמ"ע עצמו העיד עליו שהוא דוחק ותו קשה לי דלא מצינו חילוק בין בריא לחול' רק לענין קנוניא ולא לענין חזרה דאף דמצינו בסי' ר"ן דחול' יכול לחזור היינו כל משך חליו משא"כ כאן שיש זמן לחזרתו אצל חולה טפי מבריא זה לא מצינו ותו דבס"הת שהביא ב"י מבואר כאן וז"ל ויש מתרצי' דמיירי בשע' שהקדיש בתוך כ"ד הודה מה שהוד' אבל אחר שהקדי' לא דלא גרע הקדש מהדיוט דאינו יכול לחזור לחוב להם בהודאתו וכ"כ הרמב"ם עכ"ל הרי לפניך הפך הדברים בבירור ונלע"ד ליישב בדרך זה דברי הרמב"ם ונקדים לך דלאחר שהקדיש לא מהימן הנותן בשום פנים הן בבריא והן בחולי אכן הטעמים חלוקים דבבריא הטעם משום קנוניא ובשכ"מ שאין קנוניא הטעם משום אחר שהקדיש אין כח בשכ"מ להפקיע מההקדש כמו מהמשועבדים כ"ז שאין השטר מקוים ודבר זה הקש' בעל המאור על הרי"ף כמ"ש ב"י בשם סה"ת דבשעה שהקדיש אם הוד' הודא' גמורה ודאי מהני הן בבריא הן בשכ"מ אפי' אחר שהקדיש תוך כדי דבור דהא קי"ל תוך כ"ד בדבור דמי בפ' יש נוחלין בר ממקדש אשה ומגדף ואם אין שם הודא' גמור' דהיינו שיכול לומר שלא להשביע שהי' מענ' עצמו כשהוא בריא כמ"ש נ"י בפ' כ"ש [ג"פ] אכן מצינו בהך מלתא חילוק בדבר בין בריא לחול' דרך הודאה עצמה שאמר בשעה שמקדיש לא הוי הודא' אלא שהוא מתקן אח"כ ואמר תנו את המנ' לפלוני לתקן בזה שלא עשה בשביל שלא להשביע בבריא לא מהני זה משום חשש קנוניא אבל בחול' שאין בו חשש קנוניא רק שאינו נאמן להפקיע מידי שיעבוד בזה נאמן לתקן דבריו הראשונים ובזה דברי הרמב"ם מבוארים דבבריא אינו נאמן בשום פנים להוציא מן ההקדש כל שאין הודא' ברור' בשעה שהקדיש אבל בחול' שאין בו חשש קנוניא נאמן כשאומר מנה לפלוני בידי באות' שעה רק שיש חשש שלא להשביע ויכול לתקן אח"כ כשאומר תנו וזהו שכתב אח"כ לפיכך אם אמר תנו ר"ל אפי' אחר זמן שהקדיש מהני דהו' בזה תיקון על טענת שלא להשביע וע"כ נותנין לו אפילו בלא שטר ואם לא אמר תנו ויש תיקון אחר שלא נאמר דהודא' שבתחלה בשעת הקדש היתה שלא להשביע דהיינו שיש בידו שטר מקויים ע"כ מהני שיכול לגבות מן הקדש עצמו מפני הצוא' ולא כשאר ב"ח שגוב' מן הפודה מן ההקדש דוקא וכמ"ש שם הרמב"ם בפרק ההוא בשאר ב"ח והמשך הדברים ההוא כך דבבריא יש חילוק דהיינו שמאחר שהקדש אין מועיל אפי' הודאה גמורה ממילא שמעינן דבשע' שהקדיש מועיל הודאה גמורה ע"ז בד"א בבריא שם אין חילוק רק בין שעה שהקדיש לאחר שהקדיש אבל בחולה יש חילוק אחר דאם אמר שלא בדרך הודאה גמורה יש חשש עדיין אם יאמר אח"כ תנו וכו' וע"ז מסיים לפיכך אם אמר תנו וכי' ומ"ש בסיפא ואם אחר שהקדיש אמר תנו ר"ל שבשע' שהקדיש לא אמר כלום רק אחר דהקדיש אמר תנו מנה לפלוני שיש לו בידי לא מהני לפקוע כח ההקדש כיון שכבר נעשה הקדש גמור והוי כשאר כ"ח שגובה מהפודה דוקא כנלע"ד אחר העיון בדברי הרמב"ם:
(ס"ה חזר ואמר לנו אבינו פרעתיו) כו' רבינו הביא ב' דיעות דיעה הא' ס"ל דאם טוען שאמר אבא פרעתיו אחר ההודאה בכל גווני נאמנים אלא בטוען שאומר אבא פרעתיו קודם ההודא' בזה יש חילוק דבאומר תנו אינם נאמנים כיון שהחליט בצוואה שהם ישלמו לו והרמ"ה ס"ל באומר שפרע קודם ההודא' בכל גווני אינם נאמנים כיון דאיכא סהדי ששמעו מפי המצו' שיש מנה לפלוני בידו אנן סהדי דלאו בטעות קא מוד' ואע"ג שיש לו מגו דפרעתי אח"כ הוי כמגו במקום עדי' אבל אי ליכא סהדי על הצוואה מהני ליה מגו זה אלא דאי אמרו אמר אבא פרעתי אחר ההודאה יש חילוק דאם אמר תנו אינם נאמנים כיון שהפקיד להם לשלם מסתמא לא שילם הוא. ובלא אמר תנו נאמנים שאמר לפורעו [שפורעו] אחר ההודאה ולענין הלכה כיון שאין בדברי המחבר הלכה ברור' כמ"ש הסמ"ע ס"ק י"א נלע"ד דיש לפסוק כהרמ"ה דהא בסי' קכ"ז סי"ג פסק הרמ"א כהאי סברא כיון שהוד' בפני עדים אין נאמן שוב לומר טעיתי בהודאתי א"כ ע"כ קי"ל כאן כפירוש הרמ"ה כנלע"ד ברור:
(ס"ו) כיון ששטר הצוואה עמ"ש ס"ק מ"א ס"ג מזה ונראה דלכ"ע אם אפשר שלא ידעו היורשים שיש ביד זה שטר צוואה דנאמנים לומר פרענו כנ"ל:
(ס"ח יכול ליטלם) עמ"ש מזה בסי' ק"ח ס"ה [ס"ח]:
ואם לאו פי' אפילו במוסר מאחר דעד אחד הוא לא מוציאין על פיו ממון מחזקתו: