לדלג לתוכן

ט"ז על חושן משפט רכד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"א) כל מי שנולד כו' לשון זה איתא בגמ' אלא שנחלקו בפירושו הרי"ף ורמב"ם מפרשינן דארשית ממש קאמר היינו באיזה מקום היה וההפסד על בעל החמור אם מת בביתו והי"א הם התו' והרא"ש מפרשים דלאו רשות המקום קאמר אלא רשות בעל הממון היינו בעל הפרה שהחמור נככס לרשותו משעת משיכת בעל החמור את הפרה וא"ל לפ"ז בסי' שלפנינו בס"א בספק אימת ילדה הפרה דאם הוא מוחזק דהיינו שהוליד ברשותו של בעל הפרה על בעל החמור להביא ראיה דהא נולד הספק אחר שמשך את החמור ונמצא שנקנה כבר הפרה לבעל החמור והוי נולד הספק ברשותו ועליו הראיה כבר כתבו התו' ע"ז בפ' המדיר וז"ל וצריך לחלק בין ספק שנולד לטיבותא כי התם לספק שנולד לריעותא כי הכא וסמ"ע סק"ג הקשה קושיא זו ודחק למצוא תי' ואשתמיטי' אז דברי התו' אנו:

(סעיף ב' ה"ז ספק) פי' אף אם שחטה תוך ג' ימים לקנייתה:

(ועל הטבח) כו' דין זה לכ"ע כמ"ש הסמ"ע ונ"ל שיש נ"מ לדינא בין הפירושים כגון אם נעשית המשיכה בסימטא ובחצר של שניהם ששם משיכה קונה כמ"ש סי' קצ"ג [קצ"ח] והוי לרי"ף בזה פטור הטבח כיון שאין הספק ברשות מקום שלו ולהרא"ש חייב כיון שמכל מקום הוא ברשות בעל הממון שהוא הטבח ואף שהפוסקים לא הזכירו זה לפי הדין כן נ"ל עיקר: