ט"ז על חושן משפט קפז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף ג' בהג"ה ודוקא בטענת שומרים) זה דברי הרמ"ה בד"ר דצ"ע לפרשם כי יש להקשות מאי קשיא להרמ"ה מעובדא דת' דני והא התם שליח עשאו ושכיח הוא ש"ח ושפיר מיירי משומרין ונעתיק לך לשון התלמוד ההוא דאמר לחברא זבין לי ת' דני דחמרא אזל זבין ליה לסוף אמר זבני לך ת' דני דחמרא ותקיפו להו א"ר ת' דני תקיפי קלא אית להו זיל אייתי ראיה דמעיקרא כי זבנת להו דחמרא מעלייא הוי ואפטר ואי קשיא להרמ"ה דהא השבועה שיהיה צריך לישבע היא אינה שבועת השומרין דהא ישבע שהי' בשעת הקנין יין טוב א"כ מאי משני הרמ"ה ע"ז דהיה פקדון דמ"מ השבוע' איבה שבועת הפקדון ודברי הב"י בזה דכיון דבכ"מ באה השבועה ע"י שמירה מקרי שבועת השומרין ק"ל וא"כ בטענת השבה בפקדון נמי נימא הכי ואמאי דימה השבה לפרעון גם דברי הסמ"ע דחוקין בזה שכ' דאזלינן בתר רובא ונלע"ד דטעם הרמ"ה דבכל מילי דהפטור אתי שלא במתכוין כגון בפטור השומרים מחמת נאנסו ודאי אי אפשר לומר שלא נעשה בפני רואים ע"כ יביא דוקא ראיה אבל במידי דתלי במעשה אדם כגון פרעון והשבה דאפשר דאף שהיה רואים כיסה עצמו בפניהם עבידי אינשי לפרוע בצינעה וע"כ פריך שפיר ממעשה דת' כו' לפי הנראה שם דלא עשאו שליח רק לקנות יין ואחר הקנייה ילך המשלח ויקחנו ואין על השליח שם שומר על היין כלל ואפי' אם החמיץ בפשיעתו יהיה פטור ונמצא דעיקר פטור שלו היה מכח שמקיים שליחותו וקנה לו יין טוב והיה לו לקחנו אח"כ תיכף וע"כ אם היה לו אפשרות לישבע שקנה יין טוב היה נשבע ולמה פסק לו רבא דיביא ראיה ע"ז דהא עיקר קלא אית ליה אינו אלא דוקא באם שיש בעלים המתעסקים עם היין ומכח זה יודעים הכל אם החמיץ שהדבר נשמע מפיהם של בעלים וכאן יוכל השליח לומר לא היה לי שום עסק עם שמירת היין וע"כ לא היה כאן קולולמה לא יפטור בשבועה שלקחתי יין טוב דשבוע' זאת אינה שבועת שומרין וע"ז תירץ דבאמת היה שומר אח"כ על היין וא"כ הי' צריך להתעסק בו כדין שומר וע"כ שפיר יוכל לומר אם איתא דהחמיץ הי' לו קול ע"כ הסברא היא דלקח יין רע תחלה ולא מהני בזה פטור בשבועה כיון דעיקר הפטור הוא אם החמיץ ולזה יש סתירה מחמת דאין קול ע"כ צריך להבי' ראיה שהיה טוב תחלה והיה קשה להרמ"ה אמאי לא הוזכר בתלמוד מה שעשאו נפקד על היין ע"כ אמר דהא בגמרא ברישא לא נזכר בהך עובדא שנתן לו מעות עכשיו על היין אלא ע"כ דהיה לו כבר מעות בידו כמשמעות הל' זול זבין כו' דמשמע אינך מחוסר נתינה אלא ההליכה לחוד דהרי מעותי בידך וא"כ הוה ממילא נפקד על היין שהוא חליפי המעות שהיו פקדון וזה מרומז בלשון הרמ"ה שכתב ואמר שקנאום והיו פקדון ולא אמר הפקידו אצלו אלא דממילא הוה פקדון כמ"ש ואה"נ דאי אמר ליה זיל קני והרי לך מעות ואחר הקנין היה פקדון בידך דאז הוה ג"כ דינא כמו שכתבתי אלא דלא מיירי כאן בזה כנלע"ד: