לדלג לתוכן

ט"ז על חושן משפט מח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(בש"ע ס"א שנמחל שעבודו) הסמ"ע חולק על רמ"י לענין בני חורין וס"ל לסמ"ע דגובה מבני חורין ואני אף שאיני כדאי להכריע מ"מ דעתי נוטה לדברי רמ"י ומה שהביא סמ"ע ראיי' מדברי הרא"ש בב"י סי' נ"ה תמהני דמשם ראי' לרמ"י לא מבעיא לתי' השני של הרא"ש דפי' מ"ש ר' יוסי היינו באומר תחלה שיהא המעות שנתן מתנה כו' פשיטא דבלא תנאי זה פסול אפי' לבני חורין ומנ"ל לחלק ואפי' לתי' הראשון דלשם מפרש מה דאמר ר"י היינו לגבות מבני חורין הא סיים שם הטעם דקניא לי' במסיר' השטר היינו למאן דס"ל אותיות נקנות במסירה בלא כתיבה ומש"ה חזר לתרץ שם בענין אחר מאחר דקי"ל בעינן כתיבה ומסירה א"כ מוכח אם אין שם מסירה חדשה מלוה למלוה או לשליש ליכא מ"ד שיגבה מב"ח והא דלא גבי במסירה ממשעבדי צ"ל דאין על המסירה שני עדים אבל אם יש שני עדים ה"נ דהוי שטר גמור כמ"ש רמ"א בסמוך וכל דברי הרא"ש שזכרנו היינו לר' יוסי דס"ל אסמכתא קני' ולמדין אנו מזה היכא דלא הוי אסמכתא כגון בב"ד חשוב כן הוא ממש וכן הוא לשון רמב"ם פכ"ז מהלכות מלוה דשטר שנמחל שיעבודו הוי כחרס משמע דאין בו תועלת לגמרי וכ"כ רמ"א בהדיא סוף סי' נ"ה ודוקא בהתנה תחלה שיהא מתנה גובה מב"ח הא לאו הכי אינו גובה מב"ח ועוד ראיה מפ' ח"ה דף ל"ב ההיא דא"ל הב זוזי דפרעתי למלוה בשבילך והא שטרא ואמר הלוה לא פרעתיך ואמר הערב לאו הדרת ושקלת מנאי ואסיקנא שם דהוי שטר שנמחל שעבודו ולא גבי כלל ממלוה ע"כ נלע"ד דהדין עם רמ"י בזה דאינו גובה כלל בשטר שנמחל שעבודו אפי' מב"ח:
עוד חלק הסמ"ע על רמ"י ופסק דאין צריך שתהיה החתימה מכוונת נגד המשמעות הממרנ"י נלע"ד דיפה פסק רמ"י לא מבעיא אם רוצה לכתוב המשמעות למטה מן החתימה פשיטא דפסול דיש חשש שיחתוך המשמעות ויכתוב למעלה מהחתימה בלשון זה אני ח"מ חייב לפליני כך וכך פשיטא שלא יזיק לזה מה שהחתימה בסוף הנייר דהא אמרינן בגמרא לא לחזי אינש ח"י אלא ברישא דמגילתא ולא אמרו או בסופו דמגילתא ש"מ דכל שהוא למטה מריש מגילתא הוה יוכל להזדייף ולעשות כ"י עליו בזויף ואפי' אם המשמעות למענה מהחתימה יש להקפיד דשמא יהי' לפעמים כשיעור ב' שורות ריוח ביניהם ויכול להזדייף שטר עליו ע"כ יש להקפיד שיהיה המשמעות מכוון נגד החתימה כנלע"ד:
ובענין ממרנ"י שלא נכתב עליה שום משמעות רק החתימות לחוד נ"ל שאינו גובה כלל בה כיון שהובאה כך לפני ב"ד בפסול דהא יכול לעשות זיוף ולכתוב עלי' כפי מה שירצה ואף אם הלוה מאמינו מ"מ לאו כל כמיניה שמא חייב גם לאחרים בממרנו"ת ואין לו לשלם ומפסידו עי"ז ואע"ג דהי' יכול לתקנו קודם בואו לב"ד מ"מ אינו מועיל כאן כיון שבא לב"ד בפסול כמ"ש בסי' מ"ה ס"ד והארכתי בדבר זה סי' ק"ד ס"י וגם בלבוש כתב כאן לפסול אלא שנתן טעם אחר ועל אותו הטעם נחלק בסמ"ע אבל לפי הטעם שכתבתי אין מחלוקת להכשירו נ"ל:

(מצאתי כתוב למהר"ל מפראג ז"ל) דאף בכ"י אם לוה ופורעו אין חוזר ולוה בו דהוי שטר שנמחל שעבודו א"כ היה נלע"ד מי שיש לו ממרנ"י שכתוב עליו וליתר בטחון הניח בעל הממרנ"י מפץ א' פלוני ונפל חילוק ביניהם אם זהו החפץ או שאר חלוקים המלוה נאמן בשבועה במגו דאי בעי אמר אין כדבריך אלא שנאנס מידי כדין המלוה על המשכון שנשבע שנאנס כמ"ש סימן רנ"ז דאפי' המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו ונשבע שבועה דאורייתא הא נמי דכוותיה וזה נראה לי פשוט וראיתי קצת דיינים טועים בזה על כן כתבתי דברים אלו: