ט"ז על חושן משפט טו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"א בהג"ה) אבל אם קרובו בא לדין וכו' הריטב"א למד דין זה מפ' בתרא דכתובות דק"ט והביאו הב"י ויש להקשות כיון דחזינן דנסתתם טענות בעל דין ממילא לאו שפיר עביד והיאך אנן למידין ממנו ואמאי כתב רמ"א להלכה דמהני כבוד קרובו לתלמיד חכם ונראה לפרש דהוקשה לריטב"א כיון דחזינן דבעובדא דכתובות אירע מכסו ממה שעשה ר"ן בדין קרובו של חכם כיון שבע"ד לא ידע כוונת ר"ן אלא היה סבור דדרך חניפות הוא הכא נמי ניחוש בעובדא דשבועות דהבע"ד לא ידע שנעשה כבוד לת"ח בשביל תורתו אלא יסבור דרך חניפות הוא לזה תי' דשאני בחבר עצמו דודאי ירגיש הבע"ד שנעשה בשביל התורה משא"כ שם שבע"ד ידע האמת שלא היה אפילו קרוב דת"ח ע"כ איסתתי' טענתו אבל באמת אם היה קרוב של ת"ח והיה זה ידוע לכל אין חשש סיתום טענות ונמצא שיש חשש סיתום טענות בקרוב ת"ח במקום שאין ידוע לבע"ד שהוא קרוב והו"ל להריטב"א לחלק בזה אלא שהריטב"א האמת נקט דשם ידוע שאינו קרוב כלל ואח"כ כתב ודעת מורינו כו' היינו לסברת ר"ן שהוא הי' קרוב והוא הי' סובר שגם הבע"ד ידע מזה וזה כ"מ אלא דוק' בלא פתחו וכו' וזהו מסברא ונמצא דשפיר פסק רמ"א בקרוב של ת"ח דהיינו במקום שהוא ידוע כן אלא די"ל דע"כ אין למידין לדעת הרמב"ם המעשה דר"נ דהא דכתב בסמוך דין האלמנה קודם לדין ת"ח ובמעשה דר"ן הקדים אפי' דין קרוב ת"ח אפי' בפני יתום כ"ש בפני אלמנה וע"כ לומר דלא קי"ל כר"ן כיון דחזינן דבא מכשול ממנו בסיתום טענות א"כ חולק על הריטב"א דלמד מדין דר"ן וקשה על רמ"א שפסק כריטב"א וכאן לא הביא כלום מדברי רמב"ם ונלע"ד לישב כי יש לדקדק עוד דאחר אותו מעשה אליה אסתלק מן רב ענן וקשה מאי איסור עבד רב ענן דשלח לר"נ שידון לההוא גברא ויש לומר לפי האמת כבוד התורה עדיף אפילו מיתמי אלא דאמרי' מסתמא ניחא לתלמיד חכם עצמו שידון יתום ואלמנה לפניו וקי"ל ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול ובמעשה דרב עון דשלח שידון ר"נ לההוא גברא דאנא ענן פסילנא ליה לדינא והוה לישנא יתירא וכי בלא"ה לא היה דן אותו ר"נ אלא ודאי נתכוין לומר שיקדים דינו ומקפיד על כך ש"מ שאינו מוחל על כבודו ורוצה שיעשה לקרובו לפי עיקר הדין ע"כ נענש רב ענן שלא נזהר בלשונו ובא מכשול עי"ז ואם כן לק"מ על הרמב"ם שהוא מדבר בסתם ת"ח שמסתמא מוחל ע"כ וע"כ כ' שמקדימין יתום דמסתמא מקדימין ואומרים שהוא מוחל והכל ניחא בס"ד:
(בשם מהרר"י זצלה"ה בטור) מקדימין דין היתום וכו' לכאורה היה נגד דעת רב נאמן שהקדים דין ת"ח לדין יתום ונ"ל דלכך דקדק הרמב"ם באומרו היו לפני הדיינין דינין הרבה מקדימין דין היתום וכו' להורות דדוקא אם באו יתום ואלמנה ות"ח וע"ה כולם כא' דאז אנו נכולים לקיים שפטו יתום כו' וגם עשה דכבוד תורה לפי שמקדימין הת"ח לע"ה אז מקיימין שניהם ומקדימין היתום אבל אם אין שם כ"א יתום ות"ח מקדימין הת"ח משום עשה דכבוד תורה עדיף ע"כ:
(בשם מהרס"ק בב"י) ד"ה צריך הדיין שיקדים לדון הדין כו' עד ולא חש לאסתתומיה טענה וכו' ולהרמב"ם ל"ק מידי דהתם בדינא דיתמי הוא שהוא קודם לדין ת"ח ולכן איסתותם טענות' דאידך אבל נגד ע"ה ת"ח קודם למשרי' לי' תיגרי ברישא וק"ל וכ"כ ספר לחם משנה ע"ש ובכ"מ ע"כ: