ט"ז על חושן משפט טז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ב) ואינו רוצה לקבל שבועתו נלע"ד דהא דהנתבע רודף אחר השבועה כוונתו שיוכל למכור נכסיו הן מטלטלי הן קרקעות שלא יאמרו מוכרח הוא' למכור ומזה הטעם בעצמו הוא בס"א שאם רוצה שיפסקו לו הדין כי היכי דיסבר העולם שהוא פטור ממנו ויקנו נכסיו ובאמת יש לו עדים ובסמ"ע כתב ג"כ סברא זאת שאם הנתבע מבקש לישבע תיכף בשביל נכסיו הדין עם הנתבע ותמהתי עליו דאין זיילי נכסי דהתם רק במבורר לדייני' שזה הנתבע מוכרח למכור את אשר לו אבל אם אינו מבורר אלא שהוא טוען כן הדין עם התובע וכאן נמי אין בירור ע"ז ועל עיקר הקושיא נ"ל דל"ד לכאן דכאן תולה התובע עיקר הטעם שלו שהוא רוצה שיהיו זיילי נכסי דלוה כדי שיהיה חובו בטוח כמ"ש בסי' אח"ז ונותן טעם בשביל שיש לו עדים ע"כ נותנים לו ל' יום להבאת העדים ותו לא משא"כ בסי' כ"ד דהטעם שאינו רוצה לקבל שבועה אולי יודה בזה שומעין לו כל שאין ב"ד רואין היזק ללוה בבירור כנלע"ד:
ע"ש אבל אם טען תחלה יש לי ראיה נראה דה"ק עכשיו ישיב לו בע"פ ונ"מ לענין זמן ב"ד דיתחיל מהיום ונראה שמש"ה אין. שומעין לו דהא כל טוען את חבירו בע"פ צריך לבטל כל שטר שיש לו כמ"ש ס"ס ע"ה. בשם הגאונים וזה אינו רוצה לבטל השטר ובזה ניחא לי הטעם של י"א שנשבע ונפטר ואינו נאמן כו' שמביא בסמוך דהא פוסל כל העדים והב"י כתב שנלמד מסי' כ' ומש"ה הקשה דלמא הכא שאני וכו' ולעד"נ דאלו למדו משם ה"ל לחלק אם יהיה הראיה עמו במדינה כמה שכתוב סי' כ' ולפי הטעם שכתבתי ניחא דכיון דהשביעו כבר ביטל ראיותיו דהא מתחלה דחוהו הב"ד בשביל זה והוא קבל דבריהם והשביעו:
(סעיף ד') האו' לחבירו שטר כו' הב"י (בס"ס ח') עשה פלוגת' בין הרמב"ם להרא"ש ונרא' דהם לאחדים דרמב"ם לא מיירי שם רק אם בעל השטר אומר איני יודע אם יש לך או אינו מוציאו אז על כל פנים מוציאו ומזה נלמד ממילא דאם טוען ברי לי שאין שם זכותך ודאי נשבע היסת כשזה טוען ברי שיש שם זכות כמו באבד השטר ומזה מיירי תשובת הרא"ש שמביא הטור כאן שזה טוען בודאי שאין לך שום זכות בשטר וזה אינו מאמין ורצה השואל להרא"ש לומר שמה שתקנו הגאונים להוציא השטר לב"ד בכלל זה ג"כ דין זה ואין נותנין לו שבועה על זה מאחר שיכול להתברר ואין פוסקים שבועה בחנם כמ"ש הטור סי' ע"ה ובש"ע סי' פ"ד סעיף ל"ג ועל זה שאל אם צריך שיאמר הזכות בפי' והשיב הרא"ש שההוראה עצמה לא ישרה בעיניו לבטל מזה שבועת היסת ולכופו להראות השטר כי אין אדם רוצה להשביע וכו' אלא ודאי ישבע היסת שאין לו זכות בשטרו ולא מקרי כאן יכול להתברר ולבטל השבועה כנלע"ד ברור ונכון ע"כ:
(בשם מהר"י זצלה"ה בטור וזה טוען יש לי ראיה כו' ואיני רוצה לקבל שבועתו כו') י"ל מאי נ"מ אם ישבע עכשיו הלא אם יביא ראיה יסתיר הדין ונראה דאם כבר נשבע לא יכול להטיל חרם עבור עדות להכחישו ולפסול אותו אבל קודם השבועה יוכל להטיל חרם והב"ח תירץ בע"א ע"כ):