ט"ז על אורח חיים ר
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]אף הוא אינו רשאי כו' ב"י הביא בשם רשב"א שכת' בשם רב האי גאון אם ביקש א' מהם לצאת אין הב' מפסיקין סעודתן ומזמנין עמו אלא הוא מברך לעצמו בלא זימון ויוצא והם גומרין סעודתן וצ"ע עכ"ל. וכ' ב"י ע"ז נר' דהגאון לא מיירי אלא כשהדבר נחוץ לו לצאת וא"א לו להתעכב אבל היכא דאפשר לו להתעכב גם לדברי הגאון אינו רשאי לברך ולצאת לשוק עד שיגמרו הב' ויזמן עמהם עכ"ל וכ"כ רבינו יונה בזה ולפי מ"ש בסי' קצ"ג בשם התוס' דאם התחיל א' קודם לחבירו אע"פ שאכלו אח"כ ביחד א"צ להמתין על המאוחר בשביל זימון נוכל ג"כ לו' דמיירי באופן זה שהאחד התחיל בכזית תחלה אבל בלא"ה פשיטא שאין רשות לא' מהם לצאת ולבטל הזימון כנ"ל פשוט ומאן דעביד הכי עובר על מצות חכמים:
סעיף ב
[עריכה]עד שיאמר ברוך שאכלנו כו'. בגמ' עד היכן ברכת הזימון רנ"א עד נברך פי' עד אמירת ברוך שאכלנו ורש"א עד הזן פי' עד שיגמרו ברכת הזן ופי' מימרא זו דתרי גוני זימון הוויין. האחד במה שצריך דוקא ג' ואין היחיד אומר אותה כלל והיינו נברך. הב' כשיש יזמון אין אחד רשאי להפרד עד שיגמר גם אותה והיינו ברכת הזן ואם אין זימון עכ"פ היחיד אומר אותה ובזה פליגי דר"נ ס"ל דלא מקרי זימון אלא הדרך הא' דאין היחיד יכול לו' וזה פסק הש"ע והי"א דמביא רמ"א הוא דעת רב ששת דיש גם הזימון הב' והיינו בברכת הזן והוא בכלל זה וכי היכי דפליגי הכא לענין אחד שמפסיק ה"נ פליגי לענין אם יש ג' ואחד רוצה לצאת לשוק עד היכן חייב להמתין קודם שיצא וכ"כ הטור ובמ"ש מתורץ מ"ש ב"י על הטור מ"ש:
וכ"ש אם חזר ואכל כו'. בב"י יש כאן ט"ס במ"ש וכ' עוד ואפי' אם נמלך כו' אינו צריך כו' הך אינו הוא ט"ס ובטו' כתוב כ' אחי הר"ר יחיאל שאלתי לפי' ר"י כו' ואני כתבתי כו' ומ"מ למדנו כו' עכ"ל. הדברים תמוהים דכיון דכ' רבינו שכ"כ שצריך לחזור לברכת הזן והיינו אם אכל אח"כ דאלו לא אכל אין צריך לחזור להזן כמש"ל וא"כ גם הר"ר יחיאל מיירי מזה וקשה דהא לפי' ר"י מיירי והתוס' שהם ר"י כתבו באכל אח"כ ודאי צריך לחזור להזן וכ"כ הרא"ש כמו שהעתיק ב"י. ונ"ל דבשעה שהי' פלפול זה בין הר"ר יחיאל לאביו היה הרא"ש סובר גם באכל אח"כ א"צ להזן ואח"כ ס"ל דצריך להזן אם אכל והטור עצמו אפשר שנסתפק בפי' דברי אחיו. וע"ז כתב ואני כתבתי שצריך להזן אם אכל וא"כ עכ"פ יש נ"מ מדברי אחיו עם אביו בזה דאף לדידן דצריך לחזור להזן אם אכל ואם לא אכל די בברכת הארץ מ"מ ג' שמפסיקין וחוזרין לאכול צריכים לו' נברך שאכלנו כו'. כי היה להם היתר אחר שאמרו אלקינו דבזה יצאו ידי חיוב י' ואח"כ חזרו לחיוב ג' במה שאכלו אחר כך והוא הדין אם לא אכלו ולא סגי כאן בברכת הארץ אלא לנברך כן נ"ל פשוט לדעת רבינו הטור. אבל לעניות דעתי נראה מאוד תמוה דבר זה בענין ג' שמפסיקין לז' כי לפענ"ד נראה דמותר להם לברך בפ"ע בג' בזימון ולא אמרו חיוב שלא לחלק אלא בג' שאכלו כאחד חייבים לזמן. דהא אפי' אם רצה אחד לגמור סעודתו ולצאת אינו רשאי אלא ימתין על הזימון משא"כ בי' לענין הזכרת השם לא אמרו בזה חייבים לזמן אלא דאינו רשאי לחלק דהיינו ודאי כל זמן שהם יושבים יחד בשעת גמר סעודה אינם רשאים לחלק ולבטל הזכרת השם. אבל לא אם ירצו לגמור סעודתם קודם חבריהם. וראיה לזה מפרק ג' שאכלו דף נ' אמר רבא כי אכלינן בי ר"ג מברכינן ג' ג'. ופרכינן ולברכי י' י' שמע ר"ג ואיקפד כו'. ואי הוה איסור גמור לחלק ולבטל הזכרת השם ודאי לא מהני כאן מה דאיקפד ר"ג אטו מהני חשש זו לבטל זימון ג'. וכ"ת הכי נמי ומעשה שהיה כך היה בי' והוא הדין בג' זה אינו דהא הטור סימן קצ"ג כתב לדינא אם היתה חבורה גדולה כו' ואינם רשאים לחלק לחבורות של י' כו' יכולים ליחלק לחבורות של ג' ג'. והיה לו לומר רבותא טפי שאם יש חשש זה דקפידת בעל הבית בזימון של ג' יכולים ליחלק לאחד אחד. אלא ודאי זה אינו מותר מפני קפידת בעל הבית וא"כ דוקא בי' מהני חשש זה כיון דאינו בכלל חייבים לזמן כמו בג' אלא בכלל אינם רשאים ליחלק דהיינו אם בא זמן ברכת המזון והם ביחד אבל לא בזמן שג' רוצים להקדים עצמן לאיזה צורך ודאי הרשות בידם לברך בג' וגם הרב לא הביא דברי הטור אלו בש"ע משמע שלא היה לו בירור בדברים אלו כנלע"ד:
בלא ברכה בתחלה. מטעם דהא אינם זזים ממקומם ואין כאן היסח הדעת כ"כ הטור: