ט"ז על אורח חיים צד
סעיף ב
[עריכה](א) לרוח משאר רוחות - בב"י מביא בשם אבוהב וז"ל ותימה על מנהג שאנו נוהגין לצפון ולדרום ולא הי' לנו להתפלל אלא למזרח ונראה שיש לנו להחזיר הפנים בצד המזרח כשאנו מתפללים לצפון ולדרום כדאמרינן בפרק לא יחפור דמצדד אצדודי פי' מי שמתפלל לצפון ולדרום יש לו להטות פניו לצד א"י עכ"ל ונ"ל שזה התיקון של חזרת פנים לא מהני אלא במתפלל לצפון או דרום דאפשר בחזרת פנים למזרח אבל מי שמתפלל למערב לא מהני ליה חזרת פנים למזרח כי א"א לו להפוך פניו ממש לאחוריו לצד מזרח ולא אמרו בגמ' אלא מצדד אצדודי שנוטה לצד אבל לא לאחוריו וע"כ לא נקט מהרי"א אלא מתפלל לצפון ודרום אבל לא למערב ואע"פ שהש"ע כאן כתב סתם לרוח משאר רוחות איהו לא מיירי דוקא מאותן שיושבים במערב של ארץ ישראל שצריכים להתפלל למזרח כמו אנו אלא כ' דרך כלל שצריך להפוך פניו כנגד א"י לכל צד שיושבים נגד א"י וע"כ כ' גם בזה דרך סתם לכל רוח דמהני ביה נטיית פניו לצד של א"י בדרך האפשרי וזה דבר שהשכל מחייב ונפק' לן במי ששכח ומתפלל לרוח אחרת אם הוא בצפון או בדרום יהפוך פניו לצד המזרח אבל אם שכח והתפלל למערב נראה דלא יהפוך פניו לצד דא"כ יהיה פניו נגד צפון או דרום ומ"מ נרא' דא"צ להפסיק ולעקור רגליו כדי להתפלל למזרח דהרי אמרינן בגמ' בפ' לא יחפור דאיכא מאן דס"ל דשכינה בכל מקום ובדיעבד יש לו לסמוך ע"ז ואין שייך כאן לומר כדו בר קיימא כו' כיון שאין אחרים מתפללים באותה שעה למזרח. כנ"ל:
(ב) נגד זריחת השמש - כתוב בלבוש דארצות הללו הם נגד מערבית צפונית של א"י ע"כ צריך ליזהר כשבונין בה"כ שיעמדו כותל מזרחית שבו הארון נוטה לצד מזרחית דרומית דהשתא מחזיר פניו כנגד א"י וב"ה וקדשי קדשים אבל אם יעמידו כותל מזרחית כנגד זריחת השמש ממש יש בה תרתי לריעותא חדא דאינו מחזיר פניו לארץ ישראל כלל אידך דזה חוק המינים שמשתחוים לשמש ע"כ יש להעמיד כותל מזרחית כנגד מזרחית דרומית [כזה***] והאריך בזה:
(ג) מכל מקום יצדד וכו' - ויכול לעשות ג"כ איפכא דהיינו שיתפלל למזרח ויצדד פניו לצפון או דרום וזה נזכר בפירש"י שמביא ב"י ונרא' יותר נכון לעשות כן כי אם יתפלל לצפון או דרום יהיה נראה כמי שחלוק מהצבור קצת מה שא"כ בדרך שזכרתי:
סעיף ד
[עריכה](ד) וכן אם היה בספינה כו' - פי' בקרון או ספינה יכול לעמוד דאין העגלה מתנועע כ"כ במהירות והספינה היא רחבה הרבה דליכא ביעתות' דמיא כשהוא עומד בתוכה וי"ל מאי מהני ליה מה שעומד בקרון או בספינה כיון שהקרון או הספינה מהלכת ה"ל כמהלך בעצמו כמ"ש רכוב כמהלך דמי וא"ל דשאני יושב בקרון או בספינה מרכוב דהא בפ"ק דב"מ אמרינן לענין קנין של חצר מהלכת דספינה לא חשיבה חצר מהלכת דספינה קא נייחא ומייא הם דקא מסגי מתות' והקשו התוס' מ"ש מרכוב דהוי כמהלך ותי' דבאמת גם ספינה חשיבה כמהלכת לשאר מילי רק לענין קנין לא מיקרי מהלכת דה"ל כידו דנייחא והגוף הוא דקא ממטי ליה א"כ קשה כאן דלהוי קרון וספינה כמהלך ומה מועיל מה שעומד בתוכה וצ"ל דכאן לענין תפל' לא הצריכו להתפלל מעומד אלא כדי שתהיה אימת שכינה עליו ובזה סגי גם עומד בקרון וספינה אף שלא מיקרי עומד מצד תנועת הקרון והספינה כנ"ל:
סעיף ט
[עריכה](ה) צריך לחזור ולהתפלל כו' - דבר זה למדו הרב ב"י מדברי התוס' פרק תפילת השחר בשם הר"מ דף ל' בפלוגתא דתנאי אי תפלה מעומד עדיף אי מסמך גאולה לתפלה עדיף דכתבו וז"ל משמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך כשהוא מהלך וא"צ לעמוד וא"ת מ"ש מהביננו דמעומד דוקא וי"ל שאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן ביטול דרך כ"כ ועוד פי' הר"מ דהכא כי הדר לביתיה מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב וכי הדר לביתיה מצלי מעומד ור"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי ומיהו מדאמר רב אשי לא חזי' לרבנן קשישי מאן דעביד הכי משמע דאין הלכה כמותם עכ"ל. ותמיה לי טובא לפי' הר"מ צ"ל דרשב"א דס"ל התם תפלה מסמך לגאולה עדיף סבור דצריך אח"כ להתפלל מעומד כמו שעשה רב אשי א"כ מאי פריך תלמודא על רב אשי וליעבד מר כאבו' דשמואל ולוי כיון דרשב"א סבר כוותיה וכבר פליגי בזה תנאי וכי שייך למפרך על מאן דסבר כרשב"א למה לא יעש' כת"ק דרשב"א דהא יש לכל תנא טעם שלו דמ"ס מעומד עדיף ומ"ס מסמיך גאולה לתפלה עדיף אלא ע"כ דרב אשי עשה דלא כרשב"א ג"כ דלרשב"א ל"ל להתפלל אח"כ מעומד ע"כ פריך לי' כיון שאתה מצריך ב' תפלות כדי לחוש לתפלה מעומד א"כ למה לא אתה עושה כאבוה דשמואל ולוי דחיישי ג"כ לתפלה מעומד ועשו תקנה לזה שהקדימו להתפלל בשחרית וכן פירש"י בהדיא על קושיא זאת דלמה לו לרב אשי ב' תפלות משמע דרב אשי חידש דבר זה לחזור ולהתפלל מעומד לא כפי' הר"מ דגם רשב"א ס"ל כן גם מדברי ר"ח נראה פשוט דלא ס"ל כפירוש הר"מ דאי ס"ל הכי היאך פסקו כאבוה דשמואל ולוי דפסקו כת"ק דרשב"א כיון דרב אשי דהוא בתרא ס"ל כרשב"א ואפי' התוס' דמקשי על פר"ח לא הקשו אלא מלישנא דאמר לא חזינן לרבנן קשישי דעבדי הכי דמשמע דלא כמותם ואמאי לא הקשו ממה שעשה רב אשי הלכה למעשה בב' תפלות דהיינו כרשב"א לפי' הר"מ אלא ודאי דלא ס"ל כפי' הר"מ ואולי אותו תי' בשם הר"מ הוא הג"ה לא מדברי התוס' עצמם אלא נתוסף אח"כ בגליון בשם הר"מ גם מדברי הרא"ש מבואר דלא כהר"מ דכתב דהלכה כאבוה דשמואל ולוי דאפילו רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא אמר דלא חזא כן לרבנן קשישי עכ"ל ואלו להר"מ דרשב"א ס"ל ממש כמו רב אשי ודאי פליג רב אשי על אבוה דשמואל ולוי דס"ל כת"ק דרשב"א אלא ודאי דרב אשי בא לעשות דבר חדש דהיינו להתפלל ב' תפלות ואין למדין מחדושו של רב אשי להלכה כי ר"א עשה כן דרך נדבה ולו היה נאה לעשות כן לפי שהיה לו כוונה בתפלת נדבה משא"כ אנחנו כמ"ש הטור ס"ס ק"נ וכמ"ש גם הב"י כאן אלא דאח"כ הבי' פי' הר"מ ועפ"ז פסק דכל המתפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל מעומד כשיוכל וכבר נתבאר שרש"י ותוס' ור"ח והרא"ש כולהו לא ס"ל כן גם הרמב"ם והטור לא זכרו כלל מזה ואלו הי' ס"ל שצריך להתפלל שנית לא הוי שתקו מיניה ע"כ יש לנו לחוש לספק ברכה לבטלה אם יתפלל שנית ומעולם לא ראינו מגדולים שהתפללו בדרך מיושב על העגלה שהתפללו שנית בבואם למלון או לביתם ע"כ נראה דגם כאן לא יתפלל שנית אלא אם הוא בטוח שיוכל לכוין בתפלתו כמ"ש בס"ס ק"ז: