ט"ז על אבן העזר סח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ד
[עריכה]בודקין אות' כו' משמע ארפילו אם היא לא טענה הך טענה אנן טענינן לה אלא דזכר הטור עוד טענה דהיינו שכך דרך משפחת' שאין להם דם נדה כולי משמע שצריכה היא שתאמר כן י"ל דטענה זו של המשפחה היא גלויה לכל בנות המשפחה ולא שכיח באחרו' א"כ היה לה לטעון כן מדלא טענה כן והטענה הזאת לא שכיח ע"כ ודאי נבעלה:
ע"פ חביות של יין בגמרא בזה דאתא לפני ר"ג הביא ב' שפחו' אחת בתולה ואחת בועלה והושיבוה ע"פ החביו' יין בעולה ריח' נודף בתולה אין ריח' נודף אף זו חושיב' ולא היה ריחה נודף אמר לו לך זכי במקחך ולבדוק מעיקרא בגוויה ומשני גמרא ר"ג מעשה לא חזי וסבר דלמא לא קים ליה בגווה דמלתא שפיר ולא אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל וכן כתב הטור בשם הרמ"ה דיש לבדוק בשפחו' תחילה ודיעה ראשונה כתוב לבדוק תכף ע"י הם עצמם בלא שפחות תחילה וקשה למה פסק דיעה קמייתא דלא כמבואר בגמרא דהא ר"ג ג"כ ידע דבר זה מן יבש גלעד ואפ"ה בדק תחילה בשפחות וגם הרמב"ם לא זכר מן השפחו' תחילה ונראה דהטור הוקשה לו על הגמרא דכיון דר"ג לא היה קים ליה בבדיקה זו מאי אהני ליה בדיקת השפחות הלא אין הנשים שוות בגופם זו לזו אלא ע"כ דבאמת סגי בבדיקת האשה עצמה ג"כ מהני אלא דלרוחא דמלתא עשה כן לבדו' ע"י שפחות תחילה ואנן קיי"ל דבכל דבר שצריך בדיקה לא סמכי' על הבדיקה במידי דצריך בדיקה כמוזכר בי"ד בכמה דוכתי וכיון שכן הויא קצת קלקול דלמא סבור שאין הריח נודף ובאמת נודף ע"כ טוב יותר שלא לעשות תחילה הבדיקה ולסמוך על עיקר הדין סגי בבדיקת עצמה:
סעיף ו
[עריכה]אינו יכול לטעון כו' אם מצא דם כו' וק"ל מהאי דאמרינן בטור י"ד סי' קע"ז באשה שראתה דם בשעת תשמיש שתולין בדם בתולים עד שתחי' מכת הבתולים וא"כ למה אמרינן כאן דאחר שמצא דם שוב אין לו טענה הא ודאי יש לחוש שמא זינתה קודם לבעילת של בעלה והדם שראה מנה היא עדין מדם מכת הבתולים שנשאר' אחר זנות ובגמ' פרק אלו נערות דף ל"ה מביא דבר זה לענין אם יוכלן לטעון טענת בתולים בבוגרת ומחלקינן שיש להם פתח פתוח אבל דם יש לה כמו בנערה והיינו לענין אם יוכל לומר שלא מצא דם או מצא פתח פתוח אבל במה שזכרנו ודאי קשה מה מועיל מציאת הדם דשמא זינתה תחתיו ועדיין יש להם דם בתולים בשע' ביאת בעלה וא"ל דלא חיישינן לזנות בסמוך לנשואין שלה דהא אמרי' בפ"ק וניחוש שמא תחתיו זינתה ומשני רב שרקי' כשקידש ובעל לאלתר ש"מ שכל שאינו לאלתר אעפ"י שזמן סמוך הוא חיישינן שמא זינתה תחתיו וצ"ע לישב זה:
דברי המגיה בב"ש מתרץ מה שהקשה הט"ז והחמ"ח על מ"ש בש"ע אם מצא דם אינו יכול לטעון פתח פתוח הא תלינן הדם בדם בתולים עד שתחיה המכה א"כ קשה שמא זינתה מקודם ועדיין יש לה דם בתולים ותירץ הב"ש דודאי אם בעיל ואח"כ מצא דם גם בשאר בעילות תלינן בדם בתולים כי דם נדה לא שכיח אבל בדלא ידיענן אם נבעלה מקודם רק מכח טענתו פ"פ בזה אמרינן אם מצא דם ודאי הוא משקר בטענות פ"פ עכ"ל ודברים אלו קשה להולמן דהא אף בנאבד המפה או משפחת דורקטי נוכל לומר דהוא משקר או טעה ואעפ"כ לא אמרינן כן מטעם חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה א"כ מ"ש כאן דלא נימא ג"כ דלא משקר מטעם חזק' הנ"ל והאי דם הוא ממה שנשארו מדם הבתולים שזינתה כי עדיין לא היתה המכה ועיין בחמ"ח ע"כ ד"ה:
סעיף ז
[עריכה]אם הוא כהן כלי מו"ח ז"ל כתב) בגמ' דף ח' אמרינן בטוען טענת בתולים נאמן לאוסרה עליו והקשה במרדכי דהא אין נאסרת אלא על עסקי קינוי וסתירה או עד שיראה כדרך המנאפים אבל ראה שנתייחד' עם הגוי קיי"ל אין אוסרין על היחוד כו' עכ"ל ולא תירץ כלום ואפשר לתרץ קושיא הראשונה כו' עכ"ל מו"ח ז"ל ותמהני דהקושי' זו שהזכיר בשם המרדכי היא קושיא בגמ' פ"ק דכתובות דף ט' על ר"א שאמר פ"פ מצאתי נאמן לאוסר' עליו ומי אמר ר"א הכי והא אמר ר"א אין אשה נאסרה על בעל' אלא על עסקי קינוי וסתירה כו' ומשני שם דטוען פ"פ הוא כשני עדים דמי יפרש"י שהוי דבר ברור לו שנבעלה עכ"ל ובמרדכי יש בל' זה ור"א אומר הוא נאמן לשוויה חתיכא דאיסורא וקי"ל אין אשה נאסרה על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה או עד שיראו כדרך המנאפים אבל אם ראה שנתייחדה עם הגוי וק"ל אין אוסרין על היחוד כו' עכ"ל והך ק"ל כסבור מו"ח ז"ל דהוא ר"ת וקשה לי וזה אינו שהוא ר"ת וקיימא לן ואין כאן קושיא ואף שיש באיזה נוסח' כתוב בפי' וקשה לי מ"מ הוא טעות ממה שהיה כתוב וק"ל ובאמת אין זה כלל אלא פסקי דינים כותב במרדכי והיינו מה שמקשה בגמ' ומתרץ וזה פשוט:
אשת ישראל דשם יש ס"ס ספק תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס אבל באשת כהן ליכא אלא חד ספק דא"ל ספק מוכחת עץ דלא שכיח:
סעיף ח
[עריכה]אלא עיקר כתובה נאמן דחכמים תקנו כתובה לאשה והם תקנו שיהיה הבעל נאמן להפסידה דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכתב ב"י בשם הר"ן משמע דאי לא טרח בסעודה שאינו נאמן ולפי"ז עכשיו שרוב חתנים אין עושים הם החתונה אלא אבי הכלה א"כ אין החתן נאמן בטענות בתולים להפסיד כתובתה:
אבל התוס' יש לה דחזקה שאין עושה סעודה כו' אינה חשזקה גמורה דודאי י"ל שעכשיו נעשה לה שונא אלא דלעיקר הכתובה שאינו נותן מדעתו אלא מצד תקנת חז"ל מהני חזקה זו אבל לא התו' שנותן מדעתו משום חיבת' וכן הוא מבואר בגמ' שאמרו חכמים תקנו כו' ותמוה על הרא"ש שכתב שנראה לו מסברא דהתו' כעיקר בזה וע"כ לא זכרו הטור כלל:
אא"כ נודע בראי' ברורה כאן מיירי שאומרים שבתולה היתה והוא מוציא עליה שם רע דאלו אומרת נאנסתי ודאי היא נאמנת דשמא וברי הוא אלא ודאי שמכחשת אותו וה"ל ברי וברי וא"כ כשיש ראיה ברורה דהיינו שהיו עדים שלא נעשה ערמה בשעת ביאה ולא היה שם דם א"כ בודאי היתה בעולה ואפי' יש לה זכות שיש לנו לומר שמא היתה בעולה קודם שתתארס מ"מ טעות היה שלא ידע מזה ואין לה אפי' תוס' וא"כ א"צ ראיה על שהיתה בעול קודם ארוסין ומ"ש אח"כ קודם שתתארס קאי על הודית לחוד דבלאו הכי אין כאן הודאה כך כ' רש"ל אבל אין צריך לכך דהך ראיה היינו שמצד טענותו אין לו טענת בתולים אלא שיש עדים שזינת' או שהיה לה כבר בעל וזה לא ידע וכן אם הודית פי' שלא יוכל לחייב' מצד טענתו אלא מצד הודאת' ותרתי אלו היינו קודם שתתארס: