ט"ז על אבן העזר סז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב[עריכה]
אפי' יש לה עדים כו' בתוספת מבואר שם מאחר שהיו נשואין אמרינן דלשבח' אומרים כן ובגמ' פרכינן ונחוש שמא תחתיו זינת' ובין לפירש"י ובין לפר"י שם הו' הקושי' על רב אשי שם אלא דלרש"י מקשה דאמאי אמרו במשנה דאם נכנס' לחופה דאין לה טענת בתולים א"כ לא יבא לב"ד כלל ולא יחקרו עליה וא"כ יש ספק שמא אסור' לו משא"כ בשאר מקומות עכ"פ יבא לב"ד ויהיה חקיר' עכ"פ משא"כ כאן ולר"י פריך כיון שזו יש לה כתובה מנה והיא עדיפא משאר בתולה ונמצאת בעולה דאין לה אפי' מנה א"כ יבא לידי איסור שזה סבור שהב"ד חושבין אותה לבעולה ולא יבא לב"ד כלל ומשני שם רב שרביא כשקידש ובעל לאלתר דודאי לא זינת' תחתיו (משמע בלא בעל לאלתר יש לו טענת בתולים כמו בשאר בתולה ונמצא' בעול') וא"כ ק' על הטור וכן שאר פוסקים שלא הביאו הך דרב שרביא דהא הוא קאי בשיטת רב אשי כפי הפרושים שזכרנו ואנן קי"ל כרב אשי דכונס' בחזקת בתולה ונמצא' בעולה אין לה כלל ולמה פסקו סתם דבתולה מן הנשואין יש לה כתוב' מנה ונ"ל דהפוסקים לא ס"ל כרש"י ותו' אלא ס"ל דהך מקשין דפריך וניחוש לשמא תחתיו זינת' פריך דוקא על רבה דאמר שם כנסה בחזק' בתולה והיא בעולה יש לה מנה אף על גב דמעולם לא היה לה חופ' עם איזה בעל ממילא ודאי זינתה ע"ז פריך למה יהיה לה מנה דאימור תחתיו זינת' ואפי' איסור יש עליה ומאיסורא לא פריך שמא תחתיו זינת' דיש כאן ספק ספקא כדאמרינן שם בגמרא דף ט' ספק תחתיו ספק לא תחתיו ואת"ל תחתיו יש ספק שמא באונס ומותרת לישראל אבל אממון פריך שפיר דלא מהני ספק ספקא להוציא ממון וראי' דאפילו רוב לא מהני גבי ממון להוציא כדאיתא בפרק המוכר פירות דלא אזלינן בממונא בתר רובא ע"כ פריך דלמה יהיה לה מנה וע"ז משני רב שרביא דבעל לאלתר מ"ה יש לה מנה לכנסה בחזקת כו' ויש ראיה טובא לפירש זה דלעיל דף נ"ו ע"ב כתבו התוספת ד"ה אי למיתב כו' מקשה על מ"ש דלמיתב כתוב' נאמן להפסיד כתובת' הא יש כאן ס"ס כו' וא"ל דס"ס לא מהני בממון להוציא דהא לקמן איכא למ"ד יש לה מנה אלמא דבאותו מנה דיש ס"ס מהני להוציא ותירצו שם דלא הו' שם ס"ס כו' ובאמת דוחק הוא שם דבריהם ולא ס"ל להפוסקים דבר זה אלא ודאי יש שם ס"ס ואפ"ה (לא) מהני ס"ס להוציא ממון ומה דקשיא להו לאותו מ"ד דיש לה מנה משמע דס"ס מהני אין זה כלום דבאמ' הגמ' מקשה קושיא זו דניחש שמא תחתיו זינת' ולא מהני לגבי ממון ס"ס והוצרך רב שרביא לתרץ דלא הוה ספק כלל כיון שבעל לאלתר וע"כ יש לה מנה לרבה ויודע אני שאיני כדאי לחלוק אפי' על תלמידי התו' ה"ו מ"מ דבר זה תורה היא וללמוד אני צריך דסתירה גדולה יש לי בדבריהם דלדבריהם קשיא שמואל אדשמואל דלפי דבריהם דכאן ס"ל לשמואל דס"ס מהני אפי' להוציא ממון דהא שמואל הוא אומר שם דנאמן להפסידה והוצרכו התוספ' לומר דלא הוי ס"ס אבל אי איכא ס"ס מהני והא בריש המוכר פירות אמרינן דלשמואל לא אזלי' בממונא בתר רובא אלא דוקא באיסורא הרי דאפי' ברובא דהוא דאורייתא כדאיתא פ"ק דחולין אפ"ה בממונא לא אזלינן בתרי' ק"ו לס"ס וא"כ למה ניז' בתר ס"ס להוציא ממון ויש ראיה דרוב עדיף מס"ס דהתוספת פ"ק דכתובות דף ט' ד"ה ואבע"א וז"ל ואור"י דהא רובא ברצון אינו רוב גמור אלא מדרבנן הלכך במקום ס"ס שרי כולי משמע דאי הוי רוב גמור הו' עדיף מס"ס וע"כ יש כאן ק"ו ותו דהא חזק' עדיפא מס"ס כנזכר בדברינו בי"ד סי' ק' ורוב עדיף מחק' כדאיתא בהרבה מקומות בגמ' וא"כ לשמואל דאמר כאן דהאומר פתח פתוח נאמן להפסיד' כתובת' ודאי ס"ל דין ס"ס מועיל בממון ומ"ה (לא) קש' להם אמאי דאמרינן שם לדברי ר' אלעזר דנאמן להפסיד כתוב' דאין שם פלוגתא בין ר' אלעזר לשמואל כמ"ש שם התוס' עצמם בד"ה נאמן להפסיד כו' כלל העולה מדברינו דלא הוצרך רב שרבי' להעמיד שבעל לאלתר אלא לרבה דס"ל בתולה ונמצאת בעול' יש לה מנה דקשה עליו הא ס"ס לא מהני בממון אבל למאי דקי"ל כרבא דבתולה והיא בעול' לית לה כלל לא הוצרכנו לאוקימתא דרב שרבי' אלא באמת אין לה כלל אע"פ שיש ס"ס אלא דוקא באם היתה בחופה כבר אפי' בעדים שלא נבעל' אז לא חיישי' כלל לזינת' דמוקמינן לה לחזקת היתר ולא נבעלה באיסור כלל אלא נבעל' מבעל' הראשון ואז א"צ לומר שבעל לאלתר דבלאו הכי יש לה מנה ודברים אלו כפתור ופרח בס"ד:
סעיף יא[עריכה]
ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו לכאורה משמע אבל ממה שנמכרו אח"כ בגדלותו גובה משעבדי וזה אינו דהאי במאי טריף בהאי שטר כתובה והא הספא בעלמא הוא דה"ל מוקדם ויש חשש שמא אתא למטרף מזמן הכתוב בו ומה"ט כל שטר מוקרם פסול הוא וכ"ה בתוספת בהדיא כאן ס"פ הכותב דל גבי' כלל ממשעבדי קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימת שע"מ כן קיימה וא"ת מאי קמ"ל מתני' שע"מ כן קיימה אפילו לא כתב לה מעולם יש לה כתוב' וליכא למימר דאשמועינן דטרפ' ממשעבדי הא מוקדם הוא ולא גביא ממשעבדי דאתא למטרף שלא כדין מה שמכר קודם שנתגייר וי"ל דאשמועינן היכא דניסת בתולה אע"ג כשגדל כבר היא בעול' אפ"ה יש לה ר' שע"מ כן (קיימ') שיהא עכשיו כתחילת נשואה עכ"ל. משמע דאין לה כלל ממשעבדי וכ"כ מו"ח ז"ל וכתב דהנך שני תיבות שנמכרו בקטנות' הם ט"ס ויש ליישב דברי הטור דטעמא קאמר דהא מה שמוכר בקטנותה ודאי לא טריף א"כ לא טריף כלל כיון דיש חשש שיטרוף מה שנמכר בקטנותה וכ"כ הטור ברמזים סתם לא נביא ממשעבדא משמע כלל לא ובדריש' כתוב דודאי טרפא ממה שנמכר אח"כ מחמת תנאי ב"ד כמו באלמנה מן ארוסין כדלעיל סי' נ"ה לדעת הרא"ש דאפי' בלא שטר כתובה גביא מן משעבדא והתו' לא אמרו אלא דמחמת השטר כתובה לא גביא אבל מחמ' תנאי ב"ד נביא ממשעבדי דאח"כ ולא נהירא דהא הטור עצמו כתב אינו גובה אלא מבני חורין משמע ממשעבדי כלל לא ותו דברמזנים כתב סתם כמו שזכרתי ותו נראה דכאן אין שייכת תנאי ב"ד לענין משעבדי כלל דהא כל טירפא ממשעבדי הוא מטעם דלא הי' להם לקוחות לקנו' וזהו בשטר שיש לו קול מתי נעשה וכן בכל אשה שניסת ואפי' לא כתבו לה כתובה אלא שיש לה מחמ' תנאי ב"ד זה נמי יש לה קול אימתי ניסת משא"כ כאן בקטן וגר שמשע' שנתגדל אין לו נשואין אלא שהי' לו נשואין בקטנות והם אין בהם ממש אלא במה שנתגדל ובא עליה אחר הגידול וזה אין לו קול שלא ידע מתי נתגדל וכ"ש שאין ידוע אם בא עליה אח"כ ע"כ לא טריף ממשעבדי כלל וכמו שכ' מו"ח ז"ל:
אלא שבזו אין כתובתה אלא מנה לדעת הרמב"ם פי' שהיא מחלק בין קטן שנתגדל דאזלינן בתר תחילה כשנשא' דהיתה בתולה ובין נכרי שנתגייר' אשתו דאזלי' בתר סוף דנתגייר' והיא בעולה:
ונראה טעמו דאמרי' באיזהו נשך דף ע"א דקטן יש לו זכיה מדרבנן כיון דאחר שיתגדל יהיה ראוי לשליחות אבל נכרי דלא אתא לכלל שליחו' לית ליה זכי' וה"נ כאן אמרי' דיש לאשת הקטן זכות בשע' בעילת' כשהיתה קטנה כיון שלבסוף יהיה לה זכות זה מהני לה גם עתה משא"כ בנכריות שאין לה זכות דהא אין עומדת להתגייר אלא שדרך מקר' נתגיירו אח"כ ע"כ אין לה עכשיו בגרותא שום זכות שלעתיד ולעל סעיף ח' בחרשת שנתפקח' דאין לה אלא מנה לדע' הרמב"ם ניחא כיון דאינה עומד' להתפק' בודאי הוה כמו בגר כאן דג"כ אין לה אלא מנה אבל להטור והתו' דגם בגר כאן הוי כמו בקטן דיש לה ר' קשה מ"ש מחרש' שנשתפ' דאין לה אלא מנה והמעיין בל' המשנה ס"פ הכותב יראה דלק"מ שאמר שם קטן שהשיאו אביו כתובת' קיימ' כו' גר שנתגייר' אשתו עמו כתובתה קיימ' כו' הרי שזכר כתובתה שהיתה לה כבר דהיא מועל' אף בגייות יש כתובה לפי דיניהם (כיון שיש עכ"פ שם כתובה עליה מועל' גם לאחר שתתגייר ואזלי' בתר כתיב' הכתובה שהיתה בתולה משא"כ בחרש' שנתפקח' דמשמע' נשואי' לא היה לה כלל ולא כתובה ע"כ אזלינן בתר האי שעתא דיש לה כתובה ואז היא בעול' כנ"ל נכון בזה: