חפץ חיים על ספרא/צו/פרק ג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ג
[עריכה]( א ) לא תאפה חמץ ל"ל: היינו שכבר נאמר זה בפרשה ויקרא "לא תעשה חמץ". ועיין לעיל בויקרא פרשתא י"ב משנה ג' ובביאורנו שם.
( ב ) אינן רשאין לחלק אלא מותר: פי' אין להם לחלק את המנחה ביניהם עד לאחר מתנת קומץ לאישים.
את כל הקדשים: כגון חטאות ואשמות שלא חלקו קודם מתנות האישים.
יכול אף הפסולה במחלוקת: יחלקוה ביניהם וכל אחד ישרוף חלקו [הר"ש].
תלמוד לומר אותה: כצ"ל (הגר"א), וכן איתא בפסיקתא זוטרתי וגם בפרשתא ב' לעיל ברייתא ד' איתא "אותה -- כשירה ולא פסולה".
הכשירה ולא הפסולה: דהאי "אותה" אדלעיל קאי דאיירי הפרשה במנחה כשירה.
יכול אף אם חלקוה תהא פסולה: כצ"ל, ור"ל דהיינו שחלקוה קודם מתנת האישים.
( ג ) מן החולין: ולא ממעשר דכתיב בפר כהן גדול ביום הכפורים "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו" ודרשינן "משלו ולא משל מעשר".
וביום: דכתיב בפר יוה"כ "כי ביום הזה יכפר עליכם" ועיין במנחות בפרק התודה (דף פג.).
ובידו הימנית: דכתיב ביה "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" וקיימא לן דכל מקום שנאמר 'אצבע' ו'כהונה' אינו אלא ימין.
( ד ) ר' שמעון אומר: לפיכך כתבה התורה כחטאת וכאשם להורות לנו דפעמים דינו כחטאת ופעמים דינו כאשם.
( ה ) כבר אמור: דכתיב "לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".
למחלוקת: שחולקין לאכול.
הכי גרסינן יאכלנה כשירה וכו': דהוה ליה למימר "יאכל", "יאכלנה" משמע כמו שהיא. וכתב הר"ש דהוא לחייב על הפסולה גם בלאו הבא מכלל עשה.
חק עולם לבית עולמים: דאכילת זכרי כהונה וחלוקתם נוהגת לבית עולמים.
שינהוג הדבר לדורות: לבית שני ולעתיד.
אין להם אלא אחר מתן אישים: ואף על גב דכבר יליף לעיל ברייתא ב' -- הכא אתא לאורויי דאפילו אם עברו וחלקו קודם אסור באכילה [זית רענן].
( ו ) יקדש: דהיינו שצריכין ליאכל כחומר שבהם וכדלקמיה.
יכוף אף על פי שלא בלע: משמנוניתו ורק נגיעה בעלמא יש לנהוג בה חומרא זו.
יהא כולו פסול: אם היא פסולה.
להיות כמוה: דהיינו אם היא פסולה וכן בשאר קרבנות אם הקרבן פסול יפסל.
כחמור שבו: כחומר שבה -- לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה, ליום ולילה. וכן כתוב בחטאת. ובסוף פרק דם חטאת (זבחים צח, א) מצריך להו.