חפץ חיים על ספרא/צו/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק:    מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו:    ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)


ביאור - פרק ג[עריכה]

( א ) לא תאפה חמץ ל"ל:    היינו שכבר נאמר זה בפרשה ויקרא "לא תעשה חמץ". ועיין לעיל בויקרא פרשתא י"ב משנה ג' ובביאורנו שם.


( ב ) אינן רשאין לחלק אלא מותר:    פי' אין להם לחלק את המנחה ביניהם עד לאחר מתנת קומץ לאישים.
את כל הקדשים:    כגון חטאות ואשמות שלא חלקו קודם מתנות האישים.
יכול אף הפסולה במחלוקת:    יחלקוה ביניהם וכל אחד ישרוף חלקו [הר"ש].
תלמוד לומר אותה:    כצ"ל (הגר"א), וכן איתא בפסיקתא זוטרתי וגם בפרשתא ב' לעיל ברייתא ד' איתא "אותה -- כשירה ולא פסולה".
הכשירה ולא הפסולה:    דהאי "אותה" אדלעיל קאי דאיירי הפרשה במנחה כשירה.
יכול אף אם חלקוה תהא פסולה:    כצ"ל, ור"ל דהיינו שחלקוה קודם מתנת האישים.


( ג ) מן החולין:    ולא ממעשר דכתיב בפר כהן גדול ביום הכפורים "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו" ודרשינן "משלו ולא משל מעשר".
וביום:    דכתיב בפר יוה"כ "כי ביום הזה יכפר עליכם" ועיין במנחות בפרק התודה (דף פג.).
ובידו הימנית:    דכתיב ביה "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" וקיימא לן דכל מקום שנאמר 'אצבע' ו'כהונה' אינו אלא ימין.


( ד ) ר' שמעון אומר:    לפיכך כתבה התורה כחטאת וכאשם להורות לנו דפעמים דינו כחטאת ופעמים דינו כאשם.


( ה ) כבר אמור:    דכתיב "לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".
למחלוקת:    שחולקין לאכול.
הכי גרסינן יאכלנה כשירה וכו':    דהוה ליה למימר "יאכל", "יאכלנה" משמע כמו שהיא. וכתב הר"ש דהוא לחייב על הפסולה גם בלאו הבא מכלל עשה.
חק עולם לבית עולמים:    דאכילת זכרי כהונה וחלוקתם נוהגת לבית עולמים.
שינהוג הדבר לדורות:    לבית שני ולעתיד.
אין להם אלא אחר מתן אישים:    ואף על גב דכבר יליף לעיל ברייתא ב' -- הכא אתא לאורויי דאפילו אם עברו וחלקו קודם אסור באכילה [זית רענן].


( ו ) יקדש:    דהיינו שצריכין ליאכל כחומר שבהם וכדלקמיה.
יכוף אף על פי שלא בלע:    משמנוניתו ורק נגיעה בעלמא יש לנהוג בה חומרא זו.
יהא כולו פסול:    אם היא פסולה.
להיות כמוה:    דהיינו אם היא פסולה וכן בשאר קרבנות אם הקרבן פסול יפסל.
כחמור שבו:    כחומר שבה -- לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה, ליום ולילה. וכן כתוב בחטאת. ובסוף פרק דם חטאת (זבחים צח, א) מצריך להו.