חפץ חיים על ספרא/מצורע זבים/פרק ו
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ו
[עריכה]( א ) ואיש פרט לקטן: דשכבת זרע שלו אינו מטמא.
תלמוד לומר ואיש: וי"ו ריבויא הוא אף על פי שלא הגיע עדיין לכלל איש. ובמסכת נדה (דף לב:) מסיק דהלכתא גמירא לה דאינו מטמא עד שיהיה בן ט' שנים ויום אחד ואסמכינהו רבנן אקראי.
( ב ) עד שתצא וכו': וכן לענין זיבה דכתיב "כי יהיה זב מבשרו" - עד שיצא זובו מבשרו ( גמרא ).
והרגישו: פי' שהיו אוכלים בתרומה כי היו טהורים והרגישו שנעקר שכבת זרע או זוב מגופן.
אוחזים באמה: שלא יצא מגופן עד שיבלעו את התרומה.
( ג ) שכבת זרע פרט למערה: הראב"ד תמה אמאי ממעטינן העראה כיון שהוציא שכבת זרע הרי בעל קרי אפילו אינו משמש כלל טמא וכל שכן אם הערה באשה וראה קרי שהוא טמא. וכתב שנ"ל שעיקרו למטה בענין משמשת דכתיב "ואיש אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב" והתם ודאי אצטריך שלא תאמר משמשת טמאה ואף על פי שלא הזריע בה, קמ"ל שכבת זרע פרט למערה. ונעתקה לכאן ע"י שיבוש המעתיקים, עכ"ל. וכן הוא גם כן דעת הגר"א שכתב בעניננו*) שהוא מיותר.
אמה על אמה ברום שלש אמות: והא דקיימא לן דגבהו של אדם ארבע אמות -- ההיא בפישוט ידים ורגלים כשהוא פושט זרועו למעלה מראשו ופושט כמו כן אצבעות רגליו למטה, אז הם ד' אמות [ הראב"ד ].
שיעור המקוה ארבעים סאה: שבשיעור זה ימצא אמה על אמה ברום ג' אמות.
( ד ) ואם נפשך לומר: פי' שמא תאמר דמ"וכל בגד" מרבינן שאר מיני בגד שאינן צמר ופשתים ומ"וכל עור" מרבינן כל מיני עור אבל שאר כלים לא [ זית רענן ].
האמור בשרץ ובמת עשה כו': דבמת כתיב "וכל מעשה עזים וכל כלי עץ" ובשרץ כתיב "כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וגו'".
( ה ) אף על מקצתו: גם כן טמא כולו דהיל"ל "בו", ד'בו' משמע על כולו, אבל "עליו" כאשר יהיה על מקצתו הוא עליו כמו כאשר יהיה בכולו.
מה שכבת זרע האמור למטה כברייתה: היינו מה דכתיב "ואיש אשר ישכב את אשה שכבת זרע" כברייתה, שלא נשתנית מכמות שהיתה ולא נסרחה שכן משמע "אשר ישכב שכבת זרע" שהוא שכבת זרע בשעת השכיבה שלא היה בו עדיין שינוי, אף שכבת זרע דמטמא הבגדים כברייתו.
פרט לשכבת זרע שנסרחה: בשבת פרק רבי עקיבא מוקי לה בשפרשה מן האשה כגון פולטת שכבת זרע שקבלה מן הזכר דמסרחה מפני שמחממת בגופה אבל פירשה מן האיש מטמאה תמיד כל זמן שהיא לחה.
מכאן אמרו וכו': ממאי דאמרינן שכבת זרע שנסרח אינו מטמא אמרו וכו'.
הפולטת שכבת זרע וכו': הנה השכבת זרע אם תפלטנו ולא תשתנה הנה היא כמו רואה שכבת זרע וטמאה ופליגי הני תנאי בכמה מן הזמן תצא ממנה השכבת זרע ותהיה טהורה לפי שבזה הזמן נפסד מגדר הזרע שאינו ראוי שוב להזריע. ודע שעונה הוא עת מהזמן, או יום שלם או לילה שלמה.
ביום השלישי טהורה: כגון ששמשה ביום החמישי ופלטה בשבת, ל"ש אם שמשה בתחלת ליל ה' דאישתהי ד' עונות שלמות -- ליל ה' ויום ה', ליל וי"ו ויום וי"ו, לא שנא אם שמשה יום ה' קודם שחשכה דלא אשתהי בגופה אלא מקצת יום ה' וליל ששי וששי, דליכא אלא ב' עונות שלמות, אם פלטתו ביום שבת טהורה דבתר ימים אזילנן ולא בתר עונות ומקצת היום ככולו והרי אית לה מקצת יום ה' ויום וי"ו כולו ומקצת יום שבת והו"ל שבת יום ג' וטהורה.
ר' ישמעאל אומר פעמים שהם ד' עונות וכו': בא לחלוק ולומר דפולטת בג' לשימוש טמאה אבל פולטת בד' טהורה ולזה אמר פעמים שהם ד' עונות שלימות כגון אם שימשה יום ד' עם חשיכה, פליטתה טמאה, עד תחלת ליל שבת דהוו להו ד' עונות שלימות -- ליל ה' ויום ה', ליל וי"ו ויום וי"ו, והם ד' ימים -- יום ד' ויום ה' ויום וי"ו ויום שבת הרביעי, דמקצת היום ככולו. ופעמים שהם ה' עונות כגון אם שימשה תחלת יום ד'. ופעמים שהם וי"ו עונות כגון אם שמשה בתחלת ליל ד' בין השמשות.
רבי עקיבא אומר לעולם ה': רבי עקיבא פליג אתרוויהו וסבירא ליה דלא אזלינן בתר ימים אלא בתר עונות.
( ו ) ואם יצאת מקצת עונה ראשונה: כגון שלא פירש מתחילת היום נותנין לו מקצת עונה ששית להשלים החמש עונות שיהיו שלימות דכל הפולטת בתוך ה' עונות טמאות ועיין בשבת דף פ"ו טעמייהו דכולהו תנאי.
( ז ) או יכול שאני מוציא וכו': דגם זו קטנה היא ואינה בכלל אשה, תלמוד לומר ואשה, באת לרבות דאף זו בת ביאה היא ומקבל טומאה על ידי השכיבה. ובפרק בנות כותים מסיק דהלכה למשה מסיני היא ואסמכוה רבנן אקראי.
( ח ) פרט לקטן: פחות מבן תשע דאין ביאתו ביאה לטמא אותה.
אותה פרט לכלה דברי ר"י: מפרש ביבמות (דף לז.) קסבר לפי שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ובעינן שכבת זרע הראוי להזריע, לפיכך היא פטורה מטבילה על טומאת ביאה ראשונה.
וכי מאי ראיה לכלה: כמו מה ענינו לכלה.
אלא אותה פרט לדבר אחר: היינו לשלא כדרכה ד"שכב אותה" משמע השכיבה המיוחדת לה דהיינו כדרכה.
פרט למערה: דעל ידי העראה בודאי אינו מזריע ולא נטמאה ור' יהודא סבירא ליה דשלא כדרכה והעראה מ"שכבת זרע" נפקא ו"אותה" פרט לכלה.
( ט ) הקיש רחיצתה לרחיצתו: מדכתיב "ורחצו" דזכרן יחד ולרחיצה דידיה לא אצטריך דהא אמר למעלה "ואיש כי תצא ממנו וכו'" ולזה לא אתא אלא להקשה.
מה רחיצתו בנקיות: היינו בלא חציצה כדדרשינן מ"את כל בשרו" שלא יהיה דבר חוצץ בין מים לבשרו.
מה רחיצתו בארבעים סאה: כדדרשינן לעיל בהלכה ג'.
הכי גרסינן ומה רחיצתו פרט לבית הסתרים: כדילפינן לעיל פ"ד הלכה ה' אף רחיצתה פרט לבית הסתרים דא"צ שיבואו בהן המים.
( י ) מה תלמוד לומר ורחצו וכו': פי' מה בא ללמדנו בטבילה זו דמשום טבילה דידיה לא אצטריך קרא וכמו שכתבנו למעלה, ואם ללמד עליה שהיא צריכה טבילה, טבילה זו למה?
אם לענין הנוגע: פי' אי טבילה זו משום דנגע הוא בא ללמדנו דאם נגע בשרה מבחוץ בהשכבת זרע שלו כאשר יצתה ממנו טעונה טבילה, הרי כבר אמור למטן בפרשת אמור "או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע" ודרשינן שם ד"או איש" מרבה הנוגע בשכבת זרע.
הכי גרסינן אלא מפני שהוא בית הסתרים: פי' אלא מה בא זה ללמדנו דאשה זו טעונה טבילה הוא אף על פי שלא נגע בשרה מבחוץ והוצרך להשמעינו זה מפני שהיא טומאת בית הסתרים ובכל מקום טומאת בית הסתרים אינה מיטמאה וכאן מיטמאה מפני שגזירת מלך היא דבהא מיטמאה.
הערה *): ומדעת הרמב"ם פ"ה מאבות הטומאה דין יו"ד (פ"ה מהל' אבות הטומאה ה"י) משמע שהוא גרס בעניננו "פרט למערה" אך שמיירי שלא הוציא שכבת זרע וז"ל שם: הבועל את האשה ולא הוציא שכבת זרע - טהור אף על פי שהערה. וכן האשה טהורה עד שיוציא האיש. וכתב שם הכסף משנה מקורו מברייתא זו. אכן קשה מאי שנא העראה דנקט ואולי דמפני שלא הוציא שכבת זרע קרי לה בלשון העראה ודוחק או אפשר שאינו מצוי בגמר ביאה בלא הוצאת שכבת זרע.