חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק ו
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ו
[עריכה]( א ) יכול אפילו מאה: ואף על פי שאין שני אברים אלא עשרה כדבסמוך, סד"א שיהיו עשרה כהנים ראשין להיות אוחזין באבר אחד ויעלוהו.
ת"ל וערך הכהן אותם: גבי בן צאן כתיב וערך לשון יחיד וכתיב אותם לשון רבים דמשמע חד כהן יערוך אברים הרבה.
יכול יהא כהן אחד וכו': אי הוה כתיב "וערך" ולא כתיב "וערכו" הוה אמינא דכהן אחד יעלה את כולם.
ת"ל וערכו: לשון רבים דהרבה כהנים במשמע.
אחד עורך שני אברים: ומתקיים שפיר "וערך הכהן אותם".
וכמה הן אברים עשרה: אותן המפורשים בפ"ב דיומא במשנה הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל [של שמאל] והחזה והגרה ושתי הדפנות בחמשה כהנים שנים שנים לכל כהן.
ואחד בקרביים: נראה דנפקא ליה מדכתיב "והקרב והכרעים וגו' והקטיר".
נמצא טלה עולה בששה: ומתקיים נמי 'וערכו' לשון רבים לששה כהנים.
ר"ע אומר וערכו שנים: דהוי מצי למכתב "וערך הכהן" כדכתיב גבי בן צאן וכתיב "וערכו" לשון רבים.
מלמד שטלה עולה בששה: אף על גב דהאי קרא בפרשתא דבן בקר הוא דכתיב וקדריש ליה לטלה -- הא מילתא קשיה ליה לר' אלעזר בפ"ב דיומא (דף כז.) ומתרץ שם ומכריח דהאי קרא בעולת תמיד קאי דהוא טלה, עי"ש בגמרא.
הכהנים לרבות: אפשר דר' יהודא דריש כר' ישמעאל מ'וערך וערכו' לטלה שעולה ששה ואייתר ליה 'הכהנים' לרבות הקרחנים כצ"ל.
שכשרים לעבודה: הא מילתא מייתה לה בבכורות (דף מג:) ומפרש התם דכשר הוא מן התורה אלא שאמרו פסול מפני מראית העין ורבנן פליגי עליה שם וסברי דפסולו הוא מן התורה מפני שאינו שוה בזרעו של אהרן, ומכל מקום לא נחשב בכלל מומין ואינו מחלל עבודה.
( ב ) שהוא דרך כבוד: מפני שמקום החתך מלוכלך בדם.
ת"ל את ראשו ואת פדרו וערך וכו': והאי "וערך" קרא יתירא הוא דהא כתיב "וערכו" אלא ע"כ לאשמועינן דיעריך ראשו ופדרו ברישא.
( ג ) שהוא מן הצואר: דלא תימא מזנבו או מלבו.
אלא לפי שנאמר "והפשיט את העולה ונתח וכו' וערכו וכו' נתחים שהיו בכלל הפשטה.: היינו דהוה אמינא מי הם הקרויים נתחים שצריך להעריך אותן על העצים -- אותן שישנן בכלל הפשטה כדכתיב "והפשיט..ונתח". וגבי עריכה דכתיב גם כן נתחים -- בנתחים הנפשטים משמע.
ומנין: לרבות בכלל עריכה גם את הראש שאינו בכלל הפשטה שהרי הותז משחיטה קודם הפשטה דכיון דנחתכו סימנין קרי ליה הותז מפני שכל חיותו תלוי בהן וכמאן דמנח בדיקולא דמיא ובכלל הפשטה אינו אלא קרב כמות שהיא כדאמירנן בזבחים (דף פה עיי"ש) ומדקאמר את הראש שכבר הותז מכלל דשחיטה מן הצואר דאי לאו הכי במאי הותז.
ת"ל את ראשו ואת פדרו וערך: הנה בגמרא הקשו דהיה להברייתא לסיים "תלמוד לומר את הראש ואת הפדר" והוא מסיים בקרא אחרינא, ומשני אין הכי נמי דצ"ל בברייתא "תלמוד לומר את הראש ואת הפדר", וראשו ופדרו מיבעי ליה לכדתניא לעיל שהם קודמין בעריכה לכל האברים אך הברייתא קצרה בלשונה. ובזה תבין מה שהגיה הגר"א "תלמוד לומר את הראש ואת הפדר" כמסקנת הגמרא.
( ד ) עצים נתונים -- צ"ל נתוכים, גרסינן בכ"ף מלשון התכה. ומפרש בגמרא פ"ב דתמיד דהיינו עצים בחורים דלא קטרי שאין בהם קשרים דלא מפקי מיא שנוחין לישרף ונעשין אש מהרה.
וכי כל העצים וכו': התנא שואל לעצמו ומשיב.
הן כל העצים: כלומר רוב העצים.
חוץ משל זית ושם גפן: לפי שאפילו בבחרותן יש בתוכן קשרים והקשרים כל שעה לחין הן ואין שורפין יפה ומעלין עשן דרך הקשר.
אף של חרוב וכו': דהני נמי פסולין דאף על פי שאין בבחרותן קשרים מתוכן יש בהן קשרים מבחוץ ואין שורפים יפה כשאר עצים.
( ה ) יהא מביא עצים עם האש: דכיון דצרכי קרבן נינהו יביאם מתוך ביתו כדרך שאדם מביא נסכים מתוך ביתו.
ת"ל וכו': יתורא דעל המזבח קדריש.
אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט: לאפוקי מוריגין וכלי בקר ועצי סחורה שהרי נשתמש בהן הדיוט דפסולין.
שלא יהא הגזרין: שמסדרין לתמיד של שחר שני גזרי עצים בכהן אחד ולתמיד של בין הערבים שני גזרין בשני כהנים כדלעיל.
( ו ) והקרב ירחץ והכרעים ירחץ: דירחץ דקרא אתרוויהו קאי.
אפילו נתערבו וכו': יקרבו.
יכול אפילו נתערבו בפסולין: כגון של רובע ונרבע וכיוצא בזה.
תלמוד לומר והקרב: ה' מיעוטא הוא, דמשמע הקרב הידוע הכשר להקרבה. ויותר נכון כגירסת הגר"א תלמוד לומר וקרבו, וכן הוא גם כן גירסת הילקוט. והיינו בבן בקר כתיב "וקרבו" דמשמע כשהן בפני עצמו ולא על ידי תערובות ובודאי למעוטי פסולים אתי דכשרים הלא נתרבו מאידך קרא והקרב והכרעים סתמא דמשמע אפילו אינו יודע מאיזה הם.
ולא אוציא את שתערב בק"ק וכו': אף על גב דבעינייהו לא קרבי כדתניא לקמן (פרשתא יב) כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו -- אפשר שכאשר נתערבו בקרבי עולה, כיון דעליהן יש חיוב להקריב, יתקרבו בהדי הדדי.
ת"ל וקרבו וכרעיו: מיעוטא משמע בכל גווני.
( ז ) יכול מה רחיצה אמור להלן: לענין בעל קרי.
ת"ל במים: מים קמא קדריש מים כל שהן אפילו מעט כפי הצורך לרחיצה.
ולא במזוג: שני חלקים מים ואחד יין.
במים להכשיר וכו': במים יתירא כתיב דבבן צאן נמי כתיב "והקרב והכרעים ירחץ במים" ולמים כל שהן לא אצטריך דמבן בקר נפקא.
את כל המים: אפילו מכונסין שאינן מים נובעין וקמ"ל דלא בעינן מים חיים וק"ו למי כיור שכשרין לרחיצת קרב וכרעים דהא מים חיים נינהו. והא דאמר למי כיור היינו מים הראויים לכיור דהיינו מים חיים אבל מי כיור עצמן פסולין מפני שיש להם שם לווי, דמים קדושים אקרי, מים סתמא לא מקרי (גמרא פרק ב דזבחים).
( ח ) והקטיר: יתירא כתיב גבי בן צאן דכבר כתיב גבי בן בקר.
אף על פי שפסול: כגון שקבלו פסולין וזרקו או דמו או שנתן דמו בפנים או למעלה מחוט הסקרא.
אף על פי שיוצא: שיצא הבשר חוץ לעזרה.
אע"פ שטמא: ד"והקטיר" ריבויא הוא דיקטיר מכל מקום דהיינו כשעלו.
יכול כשהן למטה: היינו כשירדו גם כן יעלו.
ת"ל המזבחה: נמי קרא יתירא הוא גבי בן צאן דכבר כתיב "המזבחה" גבי בן בקר.
ולא כשהן למטה: שאם ירדו לא יעלו.
( ט ) פירוש אף על פי שהן בראשו של מזבח ירדו: דהא כתיב "הבשר" למעוטי.
עולה לשם עולה: שיעשה כל עבודותיה לשמה ולא לשם זבח אחר.
לשם אישים: מפרש בזבחים (דף מו:) לאפוקי כבבא דלא, שלא ישחטנו על מנת לעשותו חתיכות צלויות בגחלים אלא על מנת שתאכלם האש.
לשם ריח: שלא יצלה באברים תחלה ואחר כך יעלה למערכה דעל ידי זה לא מסקי תו ריחא.
לשם נחת רוח: לפני הקב"ה שאמר ונעשה רצונו.
להשם: לשם מי שעשה את העולם. דהיינו לשמו המיוחד לו יתברך בלבד דהיינו שם הוי"ה יתברך ולא שם אחר. ועיין בסוף מנחות במימרא דבן עזאי.