ספרא (מלבי"ם)/פרשת ויקרא נדבה/פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ספרא (מלבי"ם) | >>

מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה

פרק ו

  • [א] "וערכו בני אהרן.."-- יכול אפילו מאה? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) "וערך הכהן אותם".   יכול יהיה כהן אחד עורך את כל האיברים? תלמוד לומר "וערכו".    הא כיצד? אחד עורך שני איברים;  וכמה הן איברים? עשרה, ואחד בקרביים -- נמצא טלה עולה בששה, דברי ר' ישמעאל.
  • רבי עקיבא אומר "וערכו" שנים, "בני אהרן" שנים, "הכהנים" שנים-- מלמד שטלה עולה בששה.


"הכהנים"-- לרבות את הקרחנים, דברי ר' יהודה.


[ב] "וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים...", מה תלמוד לומר "..את הראש ואת הפדר"?   מלמד שאין הראש והפדר מהנתחים.  דבר אחר: שיהיה פורש את הפדר על בית השחיטה שהוא דרך כבוד של מעלה.

ומנין שהראש והפדר קודמין לכל האיברים? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) "ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן אותם"-- מלמד שהראש והפדר קודמים לכל האיברים.

[ג] ר' חייא אומר, מנין לשחיטה שהיא מן הצואר?  תלמוד לומר "וערכו בני אהרן..את הנתחים..", שאין תלמוד לומר "..את הראש ואת הפדר", והלא הראש והפדר בכלל האיברים היו! ואם כן למה נאמר "את הראש ואת הפדר"?   אלא לפי שנאמר "והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה...וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים" --נתחים שהיו בכלל ההפשט-- ומנין להראש שכבר הותז בשחיטה? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) "ואת ראשו ואת פדרו".


[ד] "על העצים אשר על האש"-- עצים הנתונים להיות אש.   וכי כל העצים כשרים למערכה?   הן.  כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן;  אבל באלו רגילין: במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן. ר' אליעזר מוסיף אף של חרוב ושל דקל ושל שקמה ושל מייש ושל אלון.
[ה] יכול המתנדב עולה יהיה מביא עציה ואשה עמה?   תלמוד לומר "על העצים אשר על האש אשר על המזבח"-- מה מזבח משל צבור, אף אש ועצים משל צבור, דברי ר' אלעזר בר' שמעון.
ר' אליעזר אומר, מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט, אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט.
דבר אחר: "על העצים אשר על האש אשר על המזבח"-- שלא יהיו הגזרין יוצאים חוץ למערכה.


[ו] 'והקרב ירחץ והכרעים ירחץ' (ויקרא א, יג)-- אפילו נתערבו קרבי עולה בקרבי עולה, קרבי עולה בקרבי תמורה.

  • יכול אפילו נתערבו בפסולים?    תלמוד לומר "וקרבו".
  • אוציא את שנתערבו בפסולים ולא אוציא את שנתערבו בקדשי קדשים ובקדשים קלים?   תלמוד לומר "וקרבו וכרעיו".


[ז] "ירחץ..."-- יכול מה רחיצה אמור להלן בארבעים סאה, אף כאן בארבעים סאה?...   תלמוד לומר "במים"-- במים כל שהן.  "במים"-- ולא ביין;  "במים"--ולא במזוג;   "במים"-- להכשיר את כל המים, קל וחומר למי כיור.


[ח] "והקטיר..." (ויקרא א, ט)-- אף על פי שפסול; אף על פי שיוצא; אף על פי שפיגל; אף על פי שנותר; אף על פי שטמא.   יכול כשהן למטה?   תלמוד לומר "המזבחה"-- כשהן בראש המזבח אמרתי ולא כשהן למטה.

[ט] "את הכל"-- לרבות העצמות והגידין והקרנים והטלפים והצמר שבראשי כבשים והשער שבזקן תישים.

  • יכול אפילו פירשו?  תלמוד לומר (דברים יב, כז) "ועשית עולתיך הבשר והדם".   יכול יתלשו הגידין והעצמות ויעלה הבשר?  תלמוד לומר "את הכל"-- ריבה.  הא כיצד?  בזמן שהם מחוברים-- יעלו; פירשו-- אפילו בראשו של מזבח-- ירדו.


"עֹלה"-- לשם עולה.  "אשה"-- לשם אשים.  "ריח"-- לשם ריח.  "נחוח"-- לשם נחת רוח.  "להשם"-- לשם מי שעשה את העולם.