חנה אריאל/חיי שרה
חנה אריאל חיי שרה
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. שני חיי שרה. ואח"כ ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון. וי"ל למה נא' שני חיי שרה ולכאו' הוא אך למותר כי כבר חשב שני חייה. וגם י"ל למה נסמכה מיתת שרה אחר נסיונות דאברהם שבפ' הקודמת. ועוד י"ל מה שאמרה שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי למה לאחרים צחוק ולה אינו צחוק. למה לא צחקה בעצמה כמו שאמרה צחוק עשה לי כו'. וגם י"ל עיקר לקיחת יצחק את רבקה כדכתיב ויביאה יצחק האהלה כו' ויאהבה כו' וינחם כו'. וגם י"ל מאמר המדרש מה ראתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה. וזה אין מובן כלל. רזא דמהימנותא הסוד של האמונה שבנ"י מאמינים שיש אלוה יחיד ומיוחד הוא מחמת אאע"ה שהי' ראש למאמינים וגרם לו ולזרעו אחריו שהם מזרע יצחק ויעקב שיהי' להם נשמה להכיר את בוראם ולהאמין בע"ס. להבין הפי' של ע"ס שנק' אנפי מלכא שמחמת מתגלה כח אלקות בעולמות. שמצד עצמות א"ס כתיב אנת הוא חד ולא בחושבן כו' סתימא על כל כו' לית מח' תפיסא בך כלל ונק' המתנשא מימו"ע ולא היו יודעים העולמות כלל אם יש כח אלקי בעולם. וגם שיהיו נשמות מכירים את בוראם. ע"כ המה הע"ס להמשיך אלקות בעולמות ע"י הע"ס וגם שיהי' הנשמה מכרת את בוראה למשל בספי' החסד מתגלה האלקות לנבראים לאהבה את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ובבחי' הגבורה מתגלה אלקות ליראה את ה' (בל"א צו דער שרעקין זיך פאר גאט). ובבחי' חכ' מתגלה אלקות שיכירו הנבראים בשכלם איך שיש בורא עולם והוא המחי' ומהוה את כל והוא עיקרא ושרשא דכולהו עלמין וכן הוא בכל הע"ס מתגלה בהם האלקות באופנים אחרים וזהו פי' הע"ס. אבל יש עוד ספירה אחת שנק' כתר שלמעלה מהע"ס כמ"ש גבי כתר בתק"ז כתרא עילאה מלבר ואא"ס מלגאו וצ"ל הלא בכל הספי' המה מלבר ואא"ס שבהם מלגאו ולמה דוקא גבי כתר כתב כתרא עילאה כנ"ל. וצ"ל שיש חילוק בין כתר לע"ס. שבחי' עשר ספירות האור מורכב ומתלבש תוך הכלי. אבל בחי' כתר אינו מורכב תוך הכלי אלא אדרבה הוא מגביה את הכלי ומהפך אותה להאור. וביאור הדברים של מורכב ואינו מורכב כמשל התלמיד המקבל מן הרב וכמו שית'. כתיב סוד ה' ליראיו פי' הכרה באלקות שנק' ה' שכ"א מכיר בעצמו שיש אלוה בעולם הוא סוד אצלו ואינו יכול לגלות לחבירו איכותו ומהותו כאשר הוא רק הוא בעצמו יודע שיש אלוה בעולם מחמת כי יעקב חבל נחלתו כמשל החבל שמגיע מארץ עד לשמים כשמנענעים החבל למטה מתנענע למעלה וכשמנענעים מלמעלה כן מתנענע למטה כו' כן הוא בנש"י מצד שרשם הם דבוקים תמיד למעלה כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים והנשמה הזאת מתחלקת לס' רבוא נשמות וכל נשמה מהס"ר מתחלקת ג"כ לס' רבוא ניצוצות והפי' של נשמת חיים שמכרת את בוראה ולכן יש בכל נשמה ונשמה המתפרדת מס' רבוא נשמות הנ"ל בכחה להכיר את בוראה מצד עצמה כי דבוקים המה בשרשם בנשמה העליונה הנ"ל של ויפח באפיו כו' אבל לא יכול לגלות זאת לאחרים איך ומה הוא מכיר וגם לפעמים יכול להיות שגם בעצמו יהי' הכרה באלקות בהעלם גדול. לזה נשפלה חכמת הקבלה כמ"ש משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים כו'. ועדיין זה ג"כ צ"ל איך הי' ביכולת משה למסור ליהושע ההכרה אלקות שיש בו שעל זה כתיב סוד הוי' ליראיו וכו'. וי"ל שבשעה שהתלמיד צריך לקבל מהרב מוכרח הוא להיות בטל אצלו לגמרי וכשהם שהוא למטה ברצון שכל ומדות שלו מתבטל להרב כמו כן הוא למעלה בשרש נשמתו ג"כ בטל להרב ויכול הרב להשפיע לו משרש נשמתו של התלמיד גופא למטה בגוף הכרה באלקות. ובזה יש ב' מדריגות בהשפע של הרב. ולפעמים מחמת דברי חכ' שאומר לו הרב ונתקבל בשכלו של מקבל הדבר חכ' מחמת זה משפיע לו משרש נשמתו הכרה באלקות שיבא בכלי המקבל לגילוי ברצון ושכל ומדות שלו. וזהו הנק' מורכב בתוך הכלי שמתלבש ההכרה בתוך הכלי והכלי מכיל את האור. אבל יש עוד בחי' א' בהשפע של הרב לתלמיד שלא מחמת דברי חכ' שאומר לו רק שמשפיע לו משרשו. כי זה הבחי' הוא מתלבש בתוך הכלי של התלמיד ממש. ויש עוד הכרה באלקו' שמשפיע לו הרב שאינו יכול להתלבש בתוך הכלי של התלמיד כי הכלי אינו מכיל את האור כלל אלא אדרבה האורות גורמים שיהפוך הכלי לאור. וזהו ההמשכה מבחי' כתר שלמעלה מע"ס המתלבשים בהכלים ובחי' כתר אינו מורכב תוך כלי כלל אלא דשורף ומכלה את הכלי לגמרי כמו אש השורף ומכלה את העצים. וזה הבחי' נמשך באלישע כמ"ש וישלך אלי' את אדרתו אליו והוא הי' חורש בשנים עשר צמדים ויעזוב את הבקר וירץ אחרי אלי'. והקושי' נפלאה והלא אלישע בעה"ב פשוט הי' כמ"ש והוא הוא חורש כו' וכשהשליך אלי' את אדרתו עליו מיד ויעזוב את הבקר והי' נביא תחתיו. וגם י"ל למה אלישע הי' נביא תחת אלי' כמ"ש פי שנים ברוחו כו' והלא כל העולם כולו היו שומעים ד"ת מאלי' ולא היו ואלישע הי' תחתיו. והוא פלא גדול. אלא צ"ל מה זה השלכת אדרתו. אלי' המשיך לו הכרה באלקות משרש נשמתו מבחי' הכתר שלמעלה מהרכבת הכלי וגרם לו שגם הגוף שלו יהפך לאור אלקי לפיכך מיד וירץ אחרי אלי' אבל לכל העם המשיך רק הכרה באלקות בהתלבשות האור בתוך הכלי שלהם אבל לאלישע המשיך משרש נשמתו מבחי' הכתר לפיכך נהפך הכלי ג"כ להאור. וזהו בחי' כתר שלמעלה מעשר ספירות כי כשנמשך מכ"ע הוא מגבי' ומכלה את הכלי לאור ולפיכך כתיב גבי כתר כתרא עילאה מלבר כנ"ל. ובזה יובן עוד ענין א' מה שאנו אומרים בראש השנה וביום הכפורים ובכן תן פחדך הוי' כו' ואימתך כו' והלא הבקשה היא טוב מאד גם לכל השנה ולמה אין מבקשים זה בכל השנה. אלא רק מבקשים ותן בלבנו לאהבה וליראה כו'. ועוד יש להבין מה שאומרים בר"ה ובעשי"ת המלך הקדוש. דהנה כתיב מלכותך מלכות כל עולמים פי' שזהו בחי' ממכ"ע (בל"א ער גיסט אן חיות אין אלע עולמות) וזהו בכל השנה שמנהיג העולם כרצונו ואין לך דבר נעשה חוץ ממנו וכללות ופרטיות הנהגות העולמות כמו מסדר את הכוכבים כו' וגשם ושלג וכל הפרטים הכל נגמר בר"ה איך יהי' ההנהגה באיזה אופן ובאיזה זמן יהי' הגשם ושלג כמ"ש מי לא נפקד כהיום כו' אבל זה רק טפל דטפל לעיקר המשפט דר"ה כי עיקר המשפט לאלקים כמ"ש כי המשפט לאלקים כי בחי' ממכ"ע הנ"ל שהוא בחי' חיות אלקי' של כל העולמות וההנהגות בפרט כנ"ל הוא בחי' אל מסתתר שהאור האלקי מוסתר ונעלם בהם וא"א להשיג האור אלקי שבעולמות שהאמת שאין לך דבר נעשה חוץ ממנו ית' אבל הוא בהעלם גדול בבחי' הסתר ואינו נגלה כלל מי הוא הבורא שמים והמוריד גשם ושלג ויכול להיות שהעולמות אינם בטלים כלל אליו וזהו משפט ההנהגות שהוא אל מסתתר הוא טפל דטפל לעיקר המשפט דר"ה ועיקר המשפט הוא לאלקים שהוא בחי' הצמצום כמה יהי' נגלה ממנו האור אלקי לנבראים ונשמות שיכירו את בוראם ויהיו בטלים אצלו לגמרי כמ"ש א"ח עט"ב למשל כמו עטרה למלך שהעטרה מגלה שידעו את המלך ואם לא העטרה אף כשהי' המלך הולך בשוק רק מי שמכיר את המלך יפחד ממנו או אדם חכם הרואה המלך אף שאינו מכירו מ"מ משיג בשכלו שהוא איש מובדל ובודאי מלך הוא אבל מי שאינו בר דעת ובר שכל כלל ואינו מכיר את המלך קמי' שוה כמלך כעם. אבל כשהמלך הולך ועטרה בראשו הכל יודעים את המלך. נמצא שהעטרה מגלה מה שבלעדה לא הי' נגלה כלל מעצמו כמ"כ למעלה אשת חיל שהיא בחי' מל' נעשה עטרת לבעלה שהיא בחי' מל' נעשה עטרת לבעלה שהוא בחי' כח"ע שכ"ע הוא כ' מל' ומגלה ממנו מה שלא הי' נגלה מעצמו כלל. וזהו בחי' רה"ש ועשי"ת שאומרים המלך הקדוש. וידוע דענין רה"ש הוא ענין בנין המל' פי' שבכל השנה יורדת המל' ומסתתרת בבי"ע אבל בר"ה המל' בבחי' עלי' שעולה עד הכתר להיות בבחי' עטרת לבעלה ולגלות ממנו מה שלא הי' נגלה מצד עצמו. וזהו פי' בנין המל' שהמל' נבנה מבחי' כתר שנגלה בה בחי' הכ"ע הנ"ל והמלכות מגלה זאת הבחי' בעולמות ומבואר לעיל כשנמשך מבחי' כתר למטה בעולמות וגופים הוא מהפך ומגביה את הכלים להאורות וזהו שבראש השנה כתיב כי המשפט לאלקים הוא כנזכר לעיל כמה יהי' נגלה מבחי' הכ' למטה במל' כי בראש השנה המל' עולה ונעשה עטרה לבחי' כתר לכן אומרי' בראש השנה ובעשרת ימי תשובה המלך הקדוש. כי בימים ההם המל' עולה בקדושה עליונה עד הכתר ואינה מוסתרת בבי"ע וזהו רק בעשי"ת שהמל' עדיין עולה בבחי' בנין. אבל בנעילה דיוהכ"פ שעלתה אז עד הכתר ונעשית עטרה להמשיכה לעולמות ג"כ אז יפסקו מלומר המלך הקדוש. וזהו שאנו אומרים בר"ה ויוהכ"פ מקודם ובכן יתקדש כו' שהמל' עולה עד הכתר וממשיך מבחי' הכ' למטה בע"ס יכול להיות שהכלים עצמם יהפכו לאור. וזהו בחי' פחד כמ"ש בגמ' גוף קשה פחד שוברו אפי' הגוף ומהפך אותו לאלקות. ולכך אנו מבקשים ובכן תן פחדך בראש השנה כי בראש השנה עיקר המשכת הכ' שיהיה בבחי' פחד כנ"ל. אבל יש עוד בחי' המלוכה שאינו רוצה להיות מלך כלל כמו בשאול כתי' שהי' נחבא אל הכלים ולא רצה להיות מלך ובדוד שרצה להיות מלך כמו שכתוב וישלח שלוחים להשיב את המלך לחברון מכל מקום הוא בעצמו לא רצה זאת רק הי' מקיים מצות הבורא ית' שצוה לו כן. והראי' שאמר בעצמו מי לי בשמים כו' אלא אם מקיימים רצונו במדינה כמו שהוא רוצה בעצמו אזי המלך הוא נוחה במלכותו פי' שיש לו נ"ר מזה שעושים רצונו ומתלבש בהם בבחי' מלוכה וכשעושים רצונו יותר הוא מתלבש במדינה בבחי' המדות שלו ואח"כ בבחי' השכל ואם עושים רצונו עוד יותר הוא מתלבש בהם גם בתענוג שלו ואף שבני המדינה אינם יודעים כלל בעשות רצונו ואינם תופסים כלל על מה ולמה רוצה הוא וצריך זאת. מכל מקום כשעושים רצונו בפועל ממש הוא מלביש בהם גם התענוג לו. וכן כאשר אנו אומרים קודם כל מצוה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי' בודאי אין אנו יודעים מכל מקום בשעה שעושה המצוה הוא מקיים רצון המלך וממילא נעשה יחוד למעלה וזהו בחי' המלך שנוחה במלכותו כשמקיימים מצותיו אף שאין להם ידיעה כלל. וזה הי' בחי' אברהם ושרה שהמשיכו האורות בכלים כנזכר לעיל ולא בבחי' התהפכות הכלי. ולזה אמרה שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי כי בחי' יצחק נמשיך מבחי' הכתר כמו שכתוב ביצחק הלבן מאה שנה יולד פי' מאה הוא בחי' הכתר כמו שכתוב בגמרא בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם פי' כי השנים שאדם חי הוא רק מבחי' הספירות כמו עשר שנים ראשונות הוא מבחי' החסד ושניים מבחי' הגבורה וכן הוא בכל השנים עד מאה שהוא עד ספי' העשירית אבל בן מאה שזהו בחי' הכ' ומבחי' הכ' אין שום גילוי כלל למטה רק לפעמים (כמו בראש השנה כו') ממילא הוא כאלו מת ועבר ובטל כו'. נמצא כי מאה הוא בכתר וממילא ביצחק שכתיב בו הלבן מאה שנה יולד בבחי' הולד נמשך בחי' יצחק אפי' מן בחי' הכ' וזהו פחד יצחק שהוא התהפכות גם הכלים לאורות וכמו גוף קשה פחד שוברו כנזכר לעיל נמצא בחי' יצחק אינו מורכב בתוך הכלי מחמת שהוא מבחי' הכתר למשל כמו צחוק הגשמי' מחמת שאינו מלבישו תוך הכלי (בלשון אשכנז ער קען זיך ניט איין האלטין אין כלי) לפיכך הוא צחוק וזהו שאמרה שרה צחוק עשה לי כו' אבל כל השומע דוקא יצחק לי אבל היא בעצמה לא צחקה. כי צחוק הוא למעלה מהרכבת הכלי והמשכתה הי' רק אורות בכלים. אבל כל השומע ימשיך אלי מבחי' הצחוק דיצחק. וזהו פי' ויהיו חיי שרה מאה וכו' אחר עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם כו'. וצריך להבין ענין הנסיון מהו ולמה הוצרך הקב"ה לנסותו וכי לא ידע קודשא בריך הוא שבודאי יעמוד אברהם בכל הנסיונות ולמה הוצרך לנסותו דוקא. אמנם מבואר בזוהר דקודשא בריך הוא ידע את העולם בגוון אחרא כו' וכמש"א אברהם בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא העלה את יצחק לעולה אמר אברהם אתמול אמר לי הקדוש ברוך הוא כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אומר העלהו לעולה אלא קודשא בריך הוא ידע בגוון אחרא את העולם וכמו כן כאן קודשא בריך הוא בודאי ידע שיעמוד בכל הנסיונות אבל הוא רק כמו שהוא יודע את העולם בגוון אחרא ושם בוודאי יעמוד אברהם בכל כו' אבל בבחי' העולם כמו שהוא למטה שיש לאדם כח הבחירה אולי לא יעמוד בנסיון ויפלו העולמות ממדריגתם. ואפי' שבאברהם לא הי' שום שינוי מזה אבל העולמות יהיו בבחי' נפילה. אבל כשעמד אברהם בכל הנסיונות אז גם העולמות היו במדר' גבוה לפיכך נאמר עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם אז ויהיו חיי שרה מאה שנה שהוא בבחי' הכתר. ועשרים שנה שהוא בבחי' בינה. ושבע שנים שהוא בבחי' ז"ת. שני חיי שרה שגם למטה נמשכו מכל הבחי' הנ"ל וזהו פי' חיי להיות חיים גם למטה. וזהו פי' מה שכתוב במדרש מה ראתה אסתר כנ"ל פי' אסתר הוא בחי' אל מסתתר ונזדמן שיהי' זה בגילוי שתמלוך אסתר על כל גו' כשנשאת לאחשורוש מלכה על שבע ועשרים ומאה מדינה. וזהו קושיית המדרש מה ראתה אסתר כו' שהוא רק בחי' הסתר בהעולמות ואינם משיגים כלל את האור אלקי של ממכ"ע כנ"ל למלוך בבחי' גילוי על שבע ועשרים ומאה מדינה. והתירוץ למה תבא בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע שנים שהוא בחי' הכ' וחו"ב וז"ת הנ"ל בגילוי למטה כנ"ל ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינה ג"כ בגילוי למטה. ואחר כך כתיב ותמת שרה כו' פי' בזוהר שנגנזה במקומה פי' שנמשכה בחי' שרה למטה והיא במקומה בקרית ארבע בכל הד' יסודות שלמטה הוא חברון בארץ כנען פי' שבחי' שרה הוא חיבור גם לארץ כנען ששן יקיימו כל התרי"ג מצות ושם יבא כל בחי' שרה בגילוי וזה הי' רק בחי' אברהם ושרה שהמשיכו אורות בכלים שבחי' אברהם נמשל למים כנ"ל כמו כשהולכים ויורדים בזעם המה שוטפים כל האבנים והעצים המונחים ומוליכים אל המקום שהמים הולכים אבל מ"מ העצים והאבנים המה כמו שהיו ולא נתהפכו כלל אבל בחי' יצחק שהוא בחי' פחד שמהפך גם הכלי להאור כמו האש ששורף ומכלה את העצים ונעשים אש ממש וכן הוא בחי' הפחד כמו גוף קשה פחד שוברו ומכלה אותו לגמרי וזה הבחי' נמשך רק מיצחק שהוא בחי' הכ' כמ"ש גבי' הלבן מאה שנה כו' לפיכך הוצרך לישא אשה כו' ובלא אשה לא הי' יכול להמשיכו למטה את הבחי' שלו כמש"ל בתו' דאברהם זקן לפיכך כשנשא את רבקה שהוא בחי' נוק' שלו המשיך אותה בהעולם לכן כתיב ויביאה יצחק האהלה כו'.