חנה אריאל/תולדות
חנה אריאל תולדות
אלה תולדות יצחק בן אברהם. אברהם הוליד את יצחק. ואיתא בלקוטי תורה הפי' דאברהם הפעיל ביצחק בחי' כח להתולדה. וזה תולדות יצחק כשהוא בן אברהם דאלו מקודם הי' יצחק נק' רק ע"ש שרה כמ"ש אבל שרה אשתך יולדת לך בן. והי' בו נשמה מסט' דנוק' ולא הי' אז בכחו בחי' התולדה ובשעת העקדה כשפרחה נשמתו ונשפע בו נשמה מסט' דדכורא דהיינו מבחי' אברהם אז נפעל בו בחי' כח התולדה. ודומיא דחבקוק כדאיתא בזהר שמקודם הי' בו בחי' נשמה מסט' דנו' וכששכב מת ואלישע החזיר בו בחי' נשמה הי' מסט' דדכורא כו' ע"ש. מקודם יש לבאר הפלא בכתוב ויצחק אברהם כו' הלבן מאה שנה יולד. והלא מקודם יג' שנה הוליד את ישמעאל בנו. ואחרי לז' שנה הוליד בני קטורה. ולמה יפלא שלבן מאה שנה יולד. כתיב חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה ואיתא התניא הפי' דיש ב' מיני אהבה. אהבה שנצרך לעשותה דהיינו מצד ההתבוננות שלה שזהו לפי דרך כל איש ואיש. ויש עוד בחי' אהבה טבעית שאיננה לפי דרך הנער רק מוטבע בכל עמבנ"י אהבה טבעיית ועצמיית מצד הירושה דאברהם אוהבי שהיא הגבה מאד נעלה מערך האהבה שעפ"י התבוננות והיא שוה בכל נפש מבנ"י עד שאפי' קל שבקלים יכול למסור נפשו על קדה"ש מחמת זאת האהבה הטבעי' ועצמיית מה שעפ"י האהבה שמצד ההתבוננות לא יגיע למס"נ [וכדכתיב לאהבה את ה' כי הוא חייך כו'. אבל לא למסור נפשו וכמבואר במ"א] ובא הכתוב להזהיר דגם כי יזקין ויאיר בו בחי' אהבה טבעי' ועצמיית לא יסור מענין האהבה דלעשותה מצד ההתבוננות ויש להבין אמאי. ולבאר כ"ז הנה ידוע דעיקר משך נשמות ב"י הותחלה מאאע"ה שה' כרת אתו ברית ולזרעו אחריו שכל מי שהוא מיוצאי חלציהם יהי' לו בחי' נשמה שהוא חלק אלוה ממעל ממש מה שלא הי' מקודם שאף דכתיב באדה"ר וייצר ה' אלקים כו' ויפח באפיו נשמת חיים מ"מ לא הי' בכל יוצאי חלציו בחי' נשמה כן אחר כך אף שהי' צדיקים גדולים כנח וחנוך ומתושלח. נאמר בהם כ"א לפי זכות מעשיו זכה לשרש נשמתו. והוא מטעם דוהאלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. והענין דאיתא בזהר אדם קדמאה לא הוי' לי' חולקא בהאי עלמא כלום. ואף שכתיב וייצר ה' אלקים עפר מן האדמה. איתא בס' המקובלים דהיינו מן העפר שבקרקע המשכן שהוא בחי' מל'. והי' גופו דהיינו בחי' הכלי' לאור נשמתו בבחי' הרוחניות ממש. ואף שנתראה לחיות ובהמות והמשיך בהם בחי' הביטול באמרו בואו נשתחוה נכרעה כו'. היינו שהי' מתלבש באויר דהאי עלמא דוגמת המלאכים שנפשם וגופם היינו או"כ שלהם בבחי' הרוחניות וכשצריכין לפעול בעולמות התחתונים מתלבשין בגופא דאוירן. וכמבואר במ"א דאדה"ר הי' הולך לג"ע כמו אדם שהולך לבהכ"נ ולא הי' צריך לזכך מקודם את גופו כי לא הי' אצלו רק כמו לבוש שלובשו כשנצרך לו לילך למטה ופושטו כשעולה למעלה בג"ע ולזה המשיך אדה"ר אור מלכותו העצמיית ית' דלבדו ימלוך אף למטה בעולם החומרי כמו לחיות ובהמות כנ"ל מצד שנמשך גילוי אור מאו"כ שלו דרך לבוש החומרי אף למטה. וכמו במלאך דמנוח שבא למטה באוירא דהאי עלמא ועכ"ז נאמר בו ומפליא לעשות בערך העולם דאו"כ שלו הרוחני' מאחר שלא ירד האור ממדריגתו להשתנות ולהתרכב בכלים שבערך עולם התחתון רק באו"כ שלו הרוחני' נתלבש באויר דעולם התחתון. וכמו"כ הי' באדה"ר כאשר נתלבש באויר העולם התחתון לא ירד ממדריגתו באו"כ שלו מאיזה עולם שהי' והאיר מאתו בחי' הביטול דרך הלבוש אף לחיות ובהמות. רק בזאת יתרון מעלות האור שהאיר דרך או"כ דנשמה וגוף של אדה"ר מהארת האור דאו"כ של מלאכים. כי בחי' נשמת אדה"ר הי' מבחי' היחוד דאו"כ שבאצי'. כמ"ש בזוהר חד צדיק עביד שימושי' בנוקבי'. דהיינו בחי' יחוד קוב"ה ושכינתי' שבכל יחוד מאיר אור א"ס בעצמו. משא"כ בחי' נשמת המלאך הוא רק מבחי' או"כ דעולם שלו. כידוע ומבואר במ"א דכמו שהי' נצרך להיות בחי' צמצום ומק"פ מבחי' אור העצמי שיוכל להתהוות בחי' האצי'. [וכמ"ש בע"ח דכשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות לא הי' מקום לעמידת העולמות כו'] כמו"כ בכדי שיוכל להיות בחי' עולמות בי"ע הוצרך להיות בחי' צמצום ופרסא מפסקת בין עולם האצילות כי בבחי' אצי' נא' איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ופי' בחי' חלק הא"ס וחלק האורות וחלק הכלים הם בתכלית היחוד וא"כ איך ימצא בחי' בריאה נפרדת בבחי' יש ודבר מה. רק בבחי' צמצום ופרסא נתהווה בבחי' מאין ליש בבחי' הבריאה מעולם האצי'. וא"כ התהוות המלאכים שהם שלוחי השפע לחיות העולמות וביטולם לא יאיר בבחי' או"כ שלהם רק מבחי' בי"ע דלאו אינון חד עם חלק הא"ס [וכמ"ש בזוהר הנ"ל מה דלאו הכי בבריאה דלאו אינון חד כו']. רק מבחי' צמצום והסתר דהשגת עולם הבריאה כו'. אבל בחי' הנשמה שנולדה מבחי' יחוד קוב"ה ושכינתי' ומהארת אור הא"ס המיוחד בהם [ומ"מ נתרכב בבחי' נשמה כמבואר בעי"מ] ע"כ מאיר מאו"כ שלה בבחי' יחוד האא"ס שבה אור מלכותו העצמיית כו'. וזהו והאלקים עשה את האדם ישר דהיינו שהי' מאיר אור הא"ס ע"י או"כ שלו למטה עד שהי' מתרבה השפע גילוי א"ס למטה שממילא היו מתבטלים הקליפות שנתהוו בבריאת העולמות. אבל והמה בקשו חשבונות רבים. דהנה חטא אדם הראשון כשאכל עץ הדעת טו"ר עשה תערובות טו"ר. ומבואר בכתבים [דוהנחש] דאף שהנחש אמר לו והייתם כאלקים יודעי טו"ר וכתוב בתו'. מ"מ מידיעת האלקים טו"ר לא הי' בחי' התערובות ומידיעת האדם טו"ר נעשה בחי' התערובות כי ידיעת האלקים בבחי' או"כ דאצי' כיון שבו מיוחד אור הא"ס המהוה את הכל בבחי' מאין ליש א"כ אף השגתו וידיעתו טו"ר הוא בבחי' ידיעה נבדלת מענין ההתהוות דהיינו בבחי' מאין ליש אבל ידיעת האדם אף שאא"ס מיוחד באו"כ שלו כיון שעיקרו בבחי' מופרד מהקו [ולזה יוכל לירד לעולם הבריאה בלי צמצום ופרסא כו'] א"כ השגתו בבחי' או"פ דהיינו שמתייחד בו ממילא נעשה בחי' תערובות טו"ר בידיעתו והרגיש את העולמות בבחי' יש ג"כ וד"ל. [וזהו כונת אמרם ז"ל במדרש שאמר הקב"ה אני יחיד בעליונים והוא יחיד בתחתונים. כי מחמת הרגשתו בבחי' יש לא יכול להרגיש בחי' יחוד הא"ס שבאו"כ שלו בבחי' ביטול בעצם וכנ"ל דידיעת הקב"ה בבחי' מקיף. וא"כ זהו ענין קצץ בנטיעות דהיינו כביכול פירוד האו"כ דאצי' מבחי' הא"ס. ובאמת המשיך כח הא"ס המיוחד באו"כ שלו למטה בתחתונים. וזה בחי' יחיד בתחתונים וד"ל. ומטעם זה הוצרך להיות בחי' בירורים היינו שימצא בחי' בירור מעולם התחתון הגשמי והחומרי שיהי' בו בחי' כלים לקבל אור הא"ס בקרבם. כמו גוף הגשמי החומרי שבחי' כלי המוח והלב וכל האברי' המה כלים שישכון בהם בחי' אור החכ' דהשגת אוא"ס והתפעלות אוי"ר מבחי' אלקות. דעיקר ההשגה והתפעלות הוא בבחי' אברי הגוף דוקא. ולא כמו לבוש שאין מתייחד בו האור רק בדרך לבוש כנ"ל רק בבחי' אור וכלי. ולזה כשהגוף הוא חומרי ולא נזדכך ונתברר לגמרי רק בבחי' עולם העשי' ההשגה אשר יאירו האורות על ידם המה בבחי' עולם העשי' דהיינו שאין הדבר עושה א"ע כו'. ובבחי' ביטול היש דהיינו שהוא יש ומבטל את עצמו לפני מי שגדול ממנו וכדומה. וכאשר יזדכך ויתברר [עפ"י דרך המבואר בספרים שכל המינים מתעלי' ומתבררי' מלמטה למעלה דהיינו מדומם לצומח ומצומח לחי וכו'] בערך עולם היצי' אזי יאיר האור בקרבם בערך עולם היצי'. וכן למעלה מעלה. אבל לא יאירו האורות בבחי' עולם הבריאה כאשר הגוף הוא בערך חומריות כלים דיצי'. ולזה כ"א לפי זכות מעשיו זכה לשורש נשמתו היינו שאם הי' מזכך חומריותו בערך עולם היצי' הי' זוכה לשורש נשמתו היינו גילוי אוא"ס בבחי' עולם היצי' וכו' ואם הי' הזיכוך בערך דברי' זכה לנשמה דברי' והי' אז רק בבחי' סליק ונחית היינו כמו ענין עליות העולמות וירידתן. כמ"כ הי' בגופים ונשמות דאדם. רק בחנוך מט"ט נאמר ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כו'. היינו שהי' בבחי' סליק ולא נחית ונעשה גופו החומרי בערך עולם הבריאה או דיצי' ומזה נמצא דנעשה שרו של עולם היינו עולמות בי"ע. באופן שאף שימצא גוף האדם בערך עולם דעשי' כו' מ"מ יוכל להכיר ולהשיג בחי' הארת אוא"ס בבחי' עולם הבריאה ע"י גופו של מט"ט בבחי' או"כ שלו שהוא שרו של עולם בבחי' מקור וממשיך לעולמות. וזהו החנוך לנער מט"ט כו' דהיינו מה שימצא בנש"י השגת אוא"ס עפ"י טעם ודעת בערך חוש עולם הברי' אף שהגוף שלו הוא בחומריות עולם העשי' כו' הוא מצד חנוך לנער כנ"ל וד"ל. רק אעפי"כ לא האיר למטה בחי' יחוד הא"ס בבחי' או"כ דאצי' שהמה חד עם חלק הא"ס. עד שבא אאע"ה וחקר וחקק וחצב וכו' עד שנגלה עליו בעל הבירה דהיינו מהו"ע אוא"ס מה דלאו מכאמ"כ האיר בתוך גופו איך שהוא למטה בבחי' יחוד עצמי. דבאמת מצד גילוי מהו"ע אוא"ס יכול להגלות למטה כמו למעלה רק שאינו שורה רק על מה שבטל אליו בתכלית בבחי' ביטול עצמי. ולזה מצד מסירת נפשו בבחי' ביטול בעצם לענין א"א לבירה בלא מנהיג [וכמבואר במ"א] האיר בגשמיות גופו בחי' הארת מהו"ע אא"ס ע"כ זכה שמה שיצא מאתו בבחי' עצמיות דהיינו כמו בחי' תולדה יהי' לו בחי' נשמה דהיינו הארת אוא"ס במהו"ע כו'. רק שעכ"ז הי' לפלא בעיניו שלבן מאה שנה יולד דידוע דבחי' גילוי מהו"ע אוא"ס הוא ע"י בחי' או"כ דאצי' ובבחי' כלים דאצי' ידוע ההפרש בין בחי' כלי אור הכתר ובין כלי החכ' ולמטה עפ"י המבואר במ"א בענין לחם הפנים שכולו פנים שאין בו בחי' אחוריים דהיינו עד"מ ההפרש שבין תענוג המורכב בשכל או למטה ובין תענוג הפשוט ועצמי דבתענוג המורכב אף שהוא בחי' הארת אור הנפש להדיא בעצמו מ"מ באה בבחי' מורגש בדבר מה זולתו דהיינו כמו בחי' אותיות שבשכל או התפעלות לב בשר. ולזה נק' בחי' אותיות או ההתפעלות בחי' אחוריים המעלימים קצת בחי' אור הנפש להדיא. משא"כ בחי' תענוג הפשוט באה בבחי' מורגש שלא בדבר ענין מה. רק זהו בחי' כלי הכתר שיבא הארת הנפש בבחי' גילוי. אבל כמו שהוא ע"כ נק' בבחי' תענוג כולו פנים [וכמבואר אא"ס מלגאו כתרא עילאה מלבר כו' וד"ל] וע"כ הי' לפלא בעיניו שלבן מאה שנה שהאיר בו בחי' מהו"ע אא"ס בבחי' כלי הכתר. דהיינו בבחי' אור פשוט שאינו מורכב. איך ימצא תולדות הנשמות מאתו שזהו שייך כשהאור מורכב בבחי' כלי ואף שלא ימצא בירור מאתו בחי' הגוף דיצחק כיון שנשמתו אינו מאיר בדרך הרכבה בגוף רק מצד בחי' המל' ימצא הבירור. שיהי' כלי לבחי' האור שמקבלת בדרך יחוד מאברהם אף בבחי' הפלא וכנ"ל [והנה אף שהאיר בתוך גופו היינו כמו בחי' התפעלות הנפש כשהוא בגוף בבחי' הארת הנפש עצמו אבל לא בדרך בחי' הרכבה בבחי' התפעלות הגוף כשהוא בן מאה שנה וכמבו' במ"א] והשיבו לו היפלא מה' דבר למועד הזה וכו' ולשרה בן היינו מצד בחי' נוק' דאצי' שהיא אשישתא דמקבלת כל נהורין ימצא לתתא כגוונא דלעילא. ובבחי' האצי' ישנו בחי' ג' קוין בדרך הארת אוא"ס דהיינו בחי' חסד שרש אברהם למטה. ובחי' הגבו' שרש יצחק כו'. ע"כ מחמת כח בחי' המל' ימצא בחי' תולדת הנשמה דיצחק. [וזהו והמה בקשו חשבונות רבים דהיינו בבחי' ג' קוין מצד שנצרך להיות בירורים מלמטה בבחי' ביטול בעצם דאו"כ דאצי' עד שיאיר בחי' אוא"ס בגופים למטה בדרך הארת אוא"ס באו"כ דאצי' ששמה בחי' הקוין. אבל והאלקים עשה את האדם ישר בבחי' מלמעלה למטה כמו נשמת אדם הראשון בכלל. ובבחי' מלמעלה למטה הוא בבחי' האחדות. כי מסטרא דילן מתפרשין כו'. והנה אברהם תיקן חטא אדה"ר שקיצץ בנטיעות והפרידם מאחדותו. ואברהם המשיך יחוד הא"ס באו"כ. דהיינו מלמעלה למטה. ויצחק תיקן חטא קין שמבואר בספרים שחטא בסברת עזב ה' את הארץ דהענין שמצד עצם רוממותו אינו שייך אליו שישגיח בתחתונים ושיהי' לו בחי' ע"ס באו"כ לאנהגא עלמין וכו' ומדתו של יצחק הי' מדת הפחד דהיינו בהסתלקות ועילוי למעלה מעל' מלמטה דוקא שזהו ענין יחוד הע"ס במהו"ע מלמטה למעלה כו'. ע"כ קודם העקידה שעקד אברהם את יצחק בנו לא הי' בו בחי' כח התולדה שזהו בחי' המשכת אור אין סוף למטה רק אדרבה בבחי' הסתלקות בעילוי אחר עילוי. רק לאחר העקידה שנתגבר מדת החסד דאברהם על מדת הפחד דיצחק אז המשיך בו בחי' כח התולדה. ובזה יובן ענין העקידה שנא' בהעלהו שם לעולה. ומבואר בזוהר אסיקתי' אחתי'. דהיינו ששרש יצחק בבחי' האצי' במדת הפחד הוא בבחי' הסתלקות היפוך ההמשכה. אבל כאשר יעלהו לעולה למע' היינו בבחי' יחוד ע"ס הגנוזים בעצמות מזה ימצא דוקא ההמשכה בבחי' העצמות בבחי' יחודו בע"ס וד"ל. ובזה יובן ענין ראי' ושמיעה וידיעה המבואר בעמ"ו. ענין היפלא מה' דבר דהיינו שדבר הוא בחי' מל' אינו יוצא מבחי' פלא העליון (ע"ד ותשרש שרשי') וא"כ מצד יחוד אברהם ושרה תקבל בחי' פלא דאברהם שהוא בחי' אור הכתר יתגלה למטה וד"ל. וזהו ענין חנוך לנער כו' גם כי יזקין לא יסור ממנו דהיינו מבחי' אהבה דלעשותו כנ"ל דהיינו שימצא בחי' השגה בגוף למטה בערך חוש הבריאה מלבד מה שמשיג גילוי יחוד האוא"ס במהו"ע מצד אהבה הטבעית שיוכל להגלות בערך חוש המעשה ג"כ וכמו ענין מעשה המצות וכוונותיהן כו' וד"ל.