חלקת מחוקק על אבן העזר כט

►| חלקת מחוקק • על שולחן ערוך אבן העזר כט |◄

סעיף א

(א) ע"מ שתחזירהו לי אינה מקודשת:    מפשט ל' זה משמע שאינה מקודשת כלל ואינה צריכה גט וכן הוא סתימת ל' הפוסקים ואף שי"ל דמן התורה הוי קדושין חכמים עקרו לגמרי הקדושין דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש אבל בהגהות אלפסי כתב לשון ריא"ז גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין ונראה בעיני שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם שקדושי הראשון קדושי תורה הם אלא שחכמים בטלו' משום גזיר' כב"ה עכ"ל:

(ב) כדי לקדשה בה תוך ל':    לאו דוקא דה"ה אם נתנה סתם ע"מ להחזיר עד ל' יום וכן הוא בתשובת הרא"ש וסיים שם הרי זו מקודשת ומוחזר:

(ג) ואמר לה בהנאה זו שאת נהני':    כבר כתבתי בסי' שלפני זה בס"ק ל"ד דלדעת בעל העיטור לא הוי קדושין וע"כ פסק דלא הוי אלא ספק קידושין וא"כ כאן שהעתיק דברי ר' ירוחם סותר ההיא דלעיל:

סעיף ב

(ד) ואמר לה הרי את מקודשת לי:    בב"ח כ' דוקא דאמר לה תוך כדי דיבור לנתינה אבל לאחר כדי דבור ה"ל שתיקה דלאחר מתן מעות ואינה מקודשת ואין דבריו ברורים דלא אמרו שתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום אלא דוקא כשתחילת הנתינה היה בתורת פקדון וא"ל הפקדון שבידך כבר הרי את מקודשת בו והיא שתקה ודאי לאו כלום הוא אבל נ"ד דהיא אמרה תן מנה לפלוני שבמקום פלוני ואתקדש אני לך והוא קיים שליחות' אם לאחר זמן בא אליה ואמר לה הרי את מקודשת במנה זו שנתתי על פיך הודעה זו הוי כמתן מעות דבאותה שעה היא נהנית שנתקיים דיבורה ואף אם נודע לה קודם שהודיעה מ"מ היא מקודשת דלא גרע מעסוקין באותו ענין (כמבואר בסמוך בהג"ה):

(ה) אבל אם הרויח זמן מלוה על פיה:    רשב"א בתשובה סי' אלף רכ"ה נתן טעם לדין זה שהרי אין הערב נתחייב בכענין זה שהרי שנינו בפ' גט פשוט הרי שהיה חונק וכו' שלא על אמונתו הלוהו והנה באמת אף שאין משיבין את הארי מ"מ תורה היא כי אין הראיה דומה לנ"ד דבגמרא מיירי אם ערב בעד כל הקרן שלא בשעת מתן מעות אז אמרינן שלא על אמונתו הלוהו אבל אם אמר הרחב זמן לפלוני על פי ואני אתן לך הריוח וע"פ הרויח לפלוני למה לא יתחייב הערב במה שנעשה על פיו ובתשוב' הרשב"א באותו תשובה נשאל ג"כ אם היא מקודש' בהרוחת זמן בהלואה שיש לו עליה ומשמעו' התשובה גם בזה פסק דאינה מקודשת וכבר נתבאר בסי' כ"ח ס"י דיש מחלוק' בזה ויש לחוש לב' הסברו' ועוד מה בכך שאין הערב מתחייב סוף סוף היא נהני' שנעשה ציוויה שפלוני נהנה על ידה ש"פ ומה לי תן פרוט' לפלוני או הרויח זמן לפלוני והנה אם היא אמרה הלוה לי מנה ואתן לך פרוטה אגר נטר אינה מתחייבת בפרוטה דהוי ריבית קצוצה ואפ"ה מתקדש' הואיל ונהנית א"כ ה"נ נהני' שהרחיבו זמן לפלוני על פיה ואולי הרשב"א בתשובה מיירי שערב גם בעד הקרן:

סעיף ג

(ו) בהנאת מתנה זו שקבלתי כרצונך:    אף על גב דלאו אדם חשוב הוא ונתבאר לעיל סי' כ"ז סעיף ט' דדוקא אם המקבל הוא אדם חשוב היא מקודש' שהנאה יש לה בהיותו נהנה ממנה ובהנא' זו הקנתה עצמה לו (מ"מ מקודש' מאחר דלא חסרה ממון דהא האחר נתן משלו להמקבל בשביל' ולעיל מיירי שחסרה ממון דהיא נתנה משלה להמקבל) וכמו שכתב המ"מ:

סעיף ו

(ז) ונתן לה משכון עד שיתן הדינר:    עיין בר"ן והובא בב"י מ"ש בשם הראב"ד והרמב"ן ולמעשה חוששין לדעת שניה' היכא דאמר לה קני משכון בשעבוד מנה והתקדשי לי בו והוי ספק מקודש':

(ח) וכ"ש אם נתן לה שטר על הדינר:    הרב העתיק זה מדברי המ"מ שכ"כ בשם הרשב"א והרמב"ן ולדעתי נראה שדין זה אינו מוסכם דהרמב"ן לטעמיה אזיל שכתב הר"ן בשמו דאף דאמר לה קני משכון בשעבוד מנה דנהי דקניא ליה משכון לההוא שעבודא אינה מקודש' דכל כסף קדושין דאגיד גבי בעל לאו קידושין הם ע"כ ס"ל להרמב"ן ג"כ אם נתן לה שטר על הדינר דאינה מקודש' מטעם דעדיין אגיד אצל בעל אבל הראב"ד ס"ל היכא שנתן לה משכון וא"ל קני במשכון זה שעבוד מנה והתקדשי לי דמקודש' ה"ה נמי היכא דנתחייב לה מנה בקנין וא"ל התקדשי לי בו דמקודש' דלא גרע מחוב דמחיים דמקודש' אי לאו משום חשש דלא סמכה דעתה משום דיראה דילמא מחיל ליה (כמבואר בסי' שלפני זה סעיף י"ג) וגבי חוב דידי' לא שייך זה וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ע"כ נראה בנתן לה שטר על הדינר הוי ספק קידושין ועוד חוששין שמא הנייר ש"פ כמבואר לעיל סימן כ"ח סעיף ח':

(ט) ותזכה בו בגוף המשכון:    עיין בתוספו' בקידושין דף ח' ד"ה מנה אין כאן שכתבו בשם ר"ת/ ר"ח /דאם אמר אדם לחבירו אתן לך מנה במתנה והניח לו משכון עליה ואמר אל תחזיר לי המשכון עד שאתן לך המנה דאז ודאי יכול לעכב המשכון עד שיתן לו המנה ונראה דגם בקדושין כן וא"צ שיאמר תזכה בגוף המשכון:

סעיף ז

(י) ונתן לה אפילו דינר א':    זה הוא לשון הרמב"ם פ"ו מה"א ומדכתב אפילו משמע דכ"ש אם נתן לה צ"ט ולא אמרינן מנה חסר דינר כסיפא לה למתבעי' והיא דעת הרמב"ן והרא"ש שהביא הרב בהג"ה בסמוך ודלא כהרשב"א החולק וכן דקדק המ"מ ומדברי הרמב"ם:

(יא) והוא ישלים לה השאר:    כלו' ואם לא ישלים אינה מקודשת כמו שאמר ע"מ ומיהו לקמן בסי' ל"ח סעיף ג' כתב דיש חולקין דגם בע"מ צריך תנאי כפול:

(יב) ויש חולקין:    כבר כתבתי טעמו דס"ל כת"ק (בקדושין דף ח') דמחלק בין מנה חסר דינר דכסיפא לה למתבעי' ובין ההיא דר' אליעזר דחסר צ"ט דלא כסיפ' למתבעיה:

(יג) בק' דינרים אלו:    כך היא סוגית הגמ' (בקדושין דף ח' ע"א) אמר ר' אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודש' וישלים המותר ומקשה אדר' אלעזר מההיא ברייתא התקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה א' מהן לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו הכא במאי עסקינן דאמר במנה זו דדעתה אכולה ופריך מדסיפ' במנה זו דקתני התקדשי לי במנה זו ונמצ' מנה חסר דינר אינה מקודשת מכלל דריש' במנה סתם ומשני ריש' וסיפא במנה זו ופירושי קמפרש רצה א' מהן לחזור אפי' בדינר האחרון הרשות בידו כיצד דאמר לה במנה זו רב אשי אמר לעולם ריש' במנ' סתם ומונה והולך שאני כיון דחזיתיה מונה והולך דעתה אכול' עכ"ל הגמ' והנה דברי הרב בכאן הועתקו מלשון הרמב"ם פ"ז מה"א דין י"ז ומשמעו' לשונו דאף אם לא היה מונה והולך רק אמר סתם התקדשי לי במנה זו ונתן לה בבת אחת ואחר כך נמצ' חסר דינר ג"כ אינה מקודשת והיינו סיפא דבריית' והריש' והסיפ' במנה זו מיירי וכדמסיק בגמ' ודלא כאוקימת' דרב אשי וכמ"ש המ"מ דנתבאר מדברי הרמב"ם שאין הלכה כאוקימת' דרב אשי והטעם כו' ע"ש והיינו התוספת' שהעתיק הרי"ף אבל במונה והולך במנה סתם לא הוי כמנה זה ודלא כרב אשי נמצ' לדעת הרי"ף והרמב"ם העיקר תלוי באומר מנה זה ומונה והולך דנקט משום דבעי למתני דשניהם יכולים לחזור בדינר האחרון (אבל הרא"ש והטור פסקו כאוקימת' דרב אשי ואפילו במנה סתם ומונה והולך וכדבסמוך בהג"ה) ואם כן הא דכתב הרב בהג"ה די"א דבחד' סגי כגון שאומר מאה דינרין אלו דמשמע לפי דעה הראשונה בעי תרווייהו וכן הוא בד"מ בהדי' וזה אינו מדוקדק:

(יד) דינר החסר יהא עלי במלוה ונתרצת':    דין זה פשוט אם נתרצת' ואמרה ודאי מקודשת דסבר' וקבלה להתקדש בצ"ט דינר שנתן לה במזומן ובתנאי שישלים לה הדינר מלוה ודמי להא דאמרינן המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה דמקודשת (כמבואר בסי' שלפני זה בסעיף י"ד) אבל אם הי' שתקת כשאמר דינר החסר יהא עלי במלוה בזה אפשר לומר דהיא לא נתרצית דכסיפ' לה למתבעיה וחזר הדין למה שנתבאר למעלה בסעיף שלפני זה דיש חולקין ובאמר התקדשי לי במנה ונתן לה צ"ט ובטור לא כתב ונתרצית אפשר משום דס"ל כדעת הרא"ש דפסק כמ"ד דלא כסיפ' למתבעיה ואם כן קשה על הרב הב"י מאחר דסתם כבר כדעת הרמב"ם (כמו שנתבאר לעיל בס"ק י') שהוא כדעת הרא"ש דאין חילוק בין צ"ט דינר לדינר א' למה כתב כאן ונתרצית:

(טו) ויכולים לחזור בהן:    מלשון זה משמע דאף דהיא מרוצה להתקדש בחסר דינר יכול הוא לחזור ולומר במנה זו אמרתי ומנה אין כאן ואין היא יכולה לומר הרי הוא כאלו התקבלתי הכל ומ"מ הדבר צריך תלמוד:

(טז) עד שיאמר לה אח"כ התקדשי בזה ושתקה:    י"ל אם שתיקה מהני דהא מאחר דאין הקדושין נגמרים עד דינר האחרון אם כן כל מאי דאת' לידה אינו רק פקדון ושתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא דבמאי גילת' דעתה שהיא מרוצה לקדושין אלו וכמו שנתבאר לעיל סימן ך"ח סעיף ד' וה' ובטור כתב בשם הרמ"ה דהוי ספק קדושין:

סעיף ח

(יז) וישלים לה ר':    כלו' ואם לא קיים תנאו אינו מקודשת וכמו שנתבאר לעיל בסעיף שלפני זה:

סעיף ט

(יח) לפיכך אם לא היה בשמן ש"פ כו':    ה"ה בחלוקה שלפני זה אם לא היה בכלי בלא היין ש"פ אלא דסתמא דמילתא סתם כלי הוא ש"פ והא דמפליגינן בין מים ויין לשמן היינו באומר כוס זה סתם אבל באומר לה התקדשי לי בכוס זה של יין או של מים ודאי במה שבתוכו קאמר כמבואר לקמן סי' ל"ח סעי' כ"ד:

סעיף י

(יט) אם אמרה הן ונתן לה אם שתקה לא מהני:    ולא אמרינן דשתיקה מהני רק באמר לה פעם שנית בשעת נתינה הרי את מקודשת וקבלה בשתיקה אבל אם שאל אותה אם אתן לך תהיה מקודשת והיא שתק' וקבלה אין זה כהודאה דהא הוא לא אמר רק דרך שאלה והיא שתקה וסמכה על דבריה הראשונים שאמרה תן לי בלא קדושין וכן הוא בד"מ ובב"ח ודלא כב"י:

(כ) ואם קבלה בשתיקה וכו' אינה מקודשת:    הר"ן כתב בזה דאיכא מאן דס"ל דמקודש' ודעת הר"ן משמע דס"ל דהוי ספק מקודשת כל שלא אמרה בלשונות האמורים בגמרא:

(כא) ואמרה לו בלשון שחוק תן:    כך הגירסא בס"י ודין זה הועתק מדברי הר"ן ולא ידעתי מה זה שכתב הרב בלשון שחוק הא סתמ' אסיקנא בגמרא כל שאמרה ליה הבא מיהבא לאו כלום הוא וכן הבא בלחוד אינה מקודשת רק שנסתפק הר"ן אי דוקא כשהתחילה היא ואמרה הב שלא לשם קידושין או אפילו בהתחילה הוא מאחר שאמר דרך שאלה אם איתא דנתרצי' ה"ל לאהדורי אין מקדישנ' לך וע"כ הניח הר"ן הדבר בספק ולא הוזכר בדברי הר"ן שהשיב' בלשון שחוק ולא ידעתי לשון שחוק זה מה טיבו אדרבה משמעות לשון זה אל תשחק עמי בדבר אחר רק תן:

(כב) ואם אמר לה בשעה שנתנו לה וכו':    גם הרב מהרמ"א כתב זה לפני זה בהג"ה בסעיף י' ולא ידעתי מאחר שהמחבר בעצמו כתבו למה כתבו מהרמ"א דרך הג"ה: