חזון איש/יורה דעה/קעג
סימן קעג
[עריכה]א) העתק מכת"י אאמו"ר זללה"ה וז"ל:
מנחות ל"ב א' בכמה ריוח כו' כמלא אטבי דספרי, ע"ד הגליון והריוח במזוזה ובתפילין, יעוין בהל' תפילין בטוש"ע ואחרונים ובביאור הגר"א ז"ל וכפה"נ מסגנון המחבר בשו"ע או"ח ויו"ד דבמזוזה שנאמר בה בפירוש בגמ' חשש לדעת הרר"י ובתפלין סתם כסה"ת, וכן נזכר בב"ח ובפרישה סברא זו לחלק ביניהם, והנה לענין דיעבד הובא בפ"ת מספר ת"צ דגם במזוזה כשר בדיעבד, ומבואר שם דהמזוזה כשרה, והביא ראי' משיעור הגליון בס"ת דמבואר ברמב"ם דאינו רק למצוה, [ואם שינה אינו מעכב וסתמא קתני דאפילו לא השאיר אף כמלא אטבא כשר, ועוד הביא ראי' להכשיר בדיעבד אף במזוזה], והביא ראי' לזה מהברייתא דלא ימעט הכתב בשביל הגליון, ולפ"ד זהו המקור לדברי הרמב"ם דאינו רק למצוה, ויעוי"ש בתשובה ההיא, ולדעתי נראה דהשיעור גליון במזוזה ובס"ת אינו בשביל גוף הס"ת והמזוזה, רק במזוזה הוא כדי שבשעת הכתיבה שדרך לתחוב המזוזה באטבי דספרי שלא יכפול הקלף, צריך להניח שיעור האטבי חלק ממעל לכתב, כדי שלא תתחוב האטבי בגוף הכתב שזהו דרך בזיון לכתב, ואולי גם אח"כ אין לחתוך הריוח בשביל תיקון המזוזה לאחר זמן שאז יתחוב שוב באטבי דספרי, ובס"ת טעם הריוח והגליון הוא משום משמוש היד בהם כפירש"י שם בטעם החילוק בהריוח מלמעלה ומלמטה, ואף דאסור לאחוז הס"ת ערום יש קפידא גם באוחזו ע"י בגד שלא יגע בגוף הכתב דלא ליתי לידי מחיקה, ולהכי במזוזה ובתפילין דאין דרך למשמש בהם אחר הכתיבה לא חששו בגליון רק לפי הצורך בשעת הכתיבה שתוחבן באטבי דספרי, ולענ"ד מקום הניחו לי מ"ה בזה, ולפ"ז אין מקום כלל לחוש שום חשש בדיעבד, שאינו נוגע כלל דין הריוח בגוף הכשר המזוזה, ולענ"ד די בזה.
ולענין לכתחלה אף שלענ"ד נראה מסגנון המחבר בשו"ע לחוש במזוזה לדעת הרר"י כנ"ל, מ"מ כפה"נ שאין נוהגין הסופרים רק כמש"כ המחבר בשו"ע או"ח [אולי הטעם שמקילין עתה לכתחלה משום שלא נהגו עכשו לתחוב באטבי דספרי] וכן אמר לי הסופר שלא קיבל מרבו מומחה ומובהק ונאמן רק שיעור זה של צואר הלמ"ד והקפת גויל מלמעלה ורגל הק' פשוטה והקפת גויל למטה, - אף שבספרי המחברים האחרונים העתיקו בתפילין כלשון המחבר באו"ח ובמזוזה כלשון המחבר ביו"ד.
ע"כ העתקה.
ב) מנחות ל"ד א' כתיבה תמה והדר על מזוזות ומאחר כו' הו"א ליכתבא אאבנא כו', מפרש"י נראה דתרתי קאמר, דבעינן כתיבה תמה ועל האבן אי אפשר, ועוד דבעינן הדר על מזוזות ולא כתיבה על מזוזות, וקשה דא"כ איך הו"א ליכתבא אאבנא, ורש"י פי' חקיקה חשיבא כתיבה תמה, וקשה דעיקר חסר מן הספר, ועוד למה השיב לו ר"א בתחלה אמר קרא וכתבתם כתיבה תמה, כיון דכתיבה תמה אפשר על מזוזות, ועוד קשה דבתו' פירשו דהדר על מזוזות אינו מוכרע דקרא וכתבת על האבנים הוי ממש על האבנים, וא"כ שפיר י"ל דיכתוב על סיפא בחקיקה, ועוד אם והדר על מזוזות אינו מוכרע למה הזכירוהו בגמ', ואפשר לפרש דר"א השיב לו לר"א בד"ר, דאם באת לדקדק פשוטו דכתיב וכתבתם על מזוזות מתפרש דכתיבה עצמה מצוה ואין הכתיבה הכשר מצוה דכשיהי' הפרשה כולה גמורה תתחיל המצוה אלא פעולת הכתיבה מצוה, ואז ראוי לומר שכותב על סיפא דביתא, ואילו היה כתוב בתורה וכתבת את הדברים האלה על מזוזות היה פשוטו מתפרש כן אבל וכתבתם שאמרה תורה הרומזת על כל הפרשה מתפרשת שהמצוה שפרשה כולה בבת אחת תהא כתובה על מזוזות וממילא אין פעולת הכתיבה שרש המצוה אלא הויות הפרשה כתובה על מזוזות ומושג וכתבתם מתפרשת כתיבה תמה של כל הפרשה תנתן על מזוזה, וממילא אין פשוטה לכתוב על מזוזה עצמה שעד שתגמר הפרשה אין כאן מצוה כלום, וע"כ כתיבה תמה והדר על מזוזות, וא"כ אין כאן נטי' מפשוטו אי ילפינן שיכתוב על הספר, ומסיק דמ"מ בעיא גז"ש דאכתי י"ל דיכתוב אאבנא דוקא ולקבעה אסיפא דאבנא מבטל לסיפא ומתקיים כתיבה תמה והדר על מזוזות וגם כתובה על מזוזה ממש, ולזה ילפינן גז"ש דעל הספר, ובאמת הו"מ למימר אי לאו גז"ש לא הוי ידעינן ספר היינו קלף דהו"א בכל דבר אלא קושטא קאמר דהרי בברייתא קאמר יכול יכתבנה על האבנים והיינו דוקא, ולזה פירשו בגמ' דאין ה"נ אי לאו גז"ש הו"א דוקא על האבנים.
מיהו יש לעי' דא"כ בלאו גז"ש הו"א דוקא על אבנים, א"כ מאי האי דאמר או כלך לדרך זו כו' אף כאן על האבנים דא"כ דז"ש למה לי, וי"ל דהא דאמר יכול יכתבנה על האבנים לאו דוקא אבנים אלא עצים וברזל וכיו"ב שנקבעים לבנין מזוזות, אבל אי יליף גז"ש אבנים אמרינן אבנים דוקא.
וא"ת למה לי גז"ש הא נאמרה הלכה דמזוזה על דוכסוסטוס כדאמר לעיל ל"ב א', ולאו קושיא היא דמה דאיכא למדרש דרשינן ועיקר דינא דצריך ספר נאמרה בילפותא דגז"ש ועדיין היינו מכשירין קלף ודוכסוסטוס והדר נאמרה בעל פה דוכסוסטוס דוקא. [והא דפריך מו"ק ד' א' עי' שביעית סי' י"ז].
ויש לעי' לדעת הפוסקים דמזוזה בעיא עיבוד לשמה כדאיתא יו"ד סי' רפ"ח ס"ה, הלא אי לאו גז"ש הו"א לכתבא אאבנא, ומגז"ש ידעינן דדוקא ספר אבל מהיכי תיתי לפסול עור שאינו מעובד לשמה, ואפשר דיליף גז"ש מס"ת וכמש"כ תו', ואפשר דכיון דיליף ספר מסתבר לי' דגם עיבוד בכלל כתיבתו וכיון דבעי כתיבה לשמה בעי גם עיבודו לשמה, ואי הוי כתיבתו אאבנא הוי ג"כ בקדושה והוי כתיבתה לשמה, ומטמאה את הידים, [כדאמר מגילה ח' ב' ועי' תשובת הגרע"א סי' נ"ח], והיתה בכלל כתבי הקדש בעיר הנדחת, אלא שלא שייך עיבוד באבן.