חזון איש/יורה דעה/קעד
סימן קעד
[עריכה]א) מכתב.
ראיתי במכתבו העתקת דברי העיטור ודברי רשב"ש ואינם תחת ידי, אבל לפי העתקתו נראה מבואר דהעיטור ורבנו יחיאל מפרשים את המכילתא כפי' הרא"ש והטור דהקדמת זמן פוסלת אלא דס"ל דלא שייך זה אלא כשכל הפרשיות כתובות על קלף אחד וחייל על כתב זה שם מגילה וסדר ואם כתוב עכשיו פרשה מאוחרת ודילג המוקדמת נראה בה כאילו כן הוא סדר הפרשיות שנתנה למשה וחייל שם פסול על כתיבה זו, אבל פרשיות של ראש שכל פרשה נכתבת על קלף מיוחד, אין להם קשר זה עם זה ואין סברא שהקדמת הזמן תפסול, ואם היתה כונתם שאין הקדמת הזמן פוסלת גם בשל יד, היו קובעין דבריהם לפרש המכילתא, ואם כשר בשל יד הקדים בזמן ואין פסול רק בכתוב למפרע כגון כתובה פרשה והיה כי יביאך ואח"כ קדש, אין שייך לדון בשל ראש, אלא ודאי כונתם לחלק בין של יד לשל ראש בהקדים זמן הכתיבה של המאוחרת בתורה, וכן פירשה הב"י, ולכן נסתייע לפסול גם בשל ראש, מהא דכתבו הפוסקים דאף לדעת ר"ת צריך להקדים כתיבת שמע לוהיה אם שמוע, ור"ל דהתם באמת בשל יד לאחר שגמר כל הפרשיות הרי כתובות הן על קלף אחד היפוך סידורן בתורה וכן הוא מצות התפילין, ולפי סברת הר"י אין מקום לפסול הקדים והיה לשמע משום שנראה שהן סדורות כן בתורה, שאם הן כשרות כן בסופן אין לפוסלן בתחלתן, אלא ודאי גזירת מלך הוא שיכתבו כסדרן ואין לחלק בין של יד לשל ראש, ומיהו אין הכרח של הב"י אלא לדעת ר"ת אבל לדעת רש"י שפיר יש לחלק בין של ראש לשל יד, והנה מה שחשבו את העיטור והר"י ושאר ראשונים שהביא רשב"ש כחולקים לגמרי על דין כתיבה כסדרן, אינו מדוקדק, דאדרבה בשל יד ובמזוזה ס"ל כדעת הרא"ש והמרדכי וסה"ת דהקדמת זמן פוסלת ורק בשל ראש הם מכשירין, וגם בשל ראש לא הכשירו אלא בהקדים פרשה אבל לא בהקדים תיבה או פסוק מאוחר, [ומבואר כן בהדיא ברשב"ש שם שהביא בשם רבנו יחיאל דמעשים בכל יום שאם פרשה אחת פסולה אין מחליפין פרשיות שלפניה, ואם היה המנהג שמגיהין אותיות או תיבות שנמחקו הוי לי' להזכיר זה בעדותו והויא רבותא טפי שאין מחליפין כל הפרשה בין בשל יד בין בשל ראש, אלא ודאי לעולם מחליפין כל הפרשה], וקמו העיטור והר"י בשיטת הפוסלים בהקדמת הזמן, ודע דאף התו' מודים דלדעת ר"ת ע"כ פי' המכילתא על זמן הכתיבה, דהתוספות ל"ד ב' ד"ה והקורא, פי' המכילתא בין בשל יד ובין בשל ראש ובשל ראש איירי בהחליף הנחתן והניחן כדעת ר"ת שהקדים והיה, ולפי שאי אפשר לפרש כן לדעת ר"ת ע"כ צריך לפרש לדעת ר"ת שהכתיבה צריכה להיות היפוך ההנחה וצריך לכתוב מקדם שמע ובשל יד צריך להניח חלק מקום והיה וזה חשבו לדוחק ולכן הסכימו לדעת רש"י, ונמצינו למידים דלדעת ר"ח ור"ה גאון ושאר הגאונים שהביאו תו' שם דקיימו בשיטת ר"ת מפרשים את המכילתא דנקטה סדר הפרשיות שמע קדם לוהיה, היינו על זמן הכתיבה.
גם מדברי הר"ן אין שום הכרע דפליג על דין כסדרן בזמן הכתיבה דדין אין תולין בתפילין ומזוזות ס"ל להר"ן דאף בהקדים התלי' וכגון שהיה הקלף קצר וראה שהוא זקוק לתלות בין השטין ותלה ונכתב על הסדר ומ"מ פסול מק"ו אם נכתב שלא על הסדר פסול תלה לא כש"כ שאפשר לקרות את התליה שלא במקומו, וסימנא לאו כלום הוא, והירושלמי משמע כן שאם פסול תולין משום הקדמת זמן הו"ל למימר תפילין ומזוזות בעינן כתיבה כסדרן וס"ת א"צ כסדרן, אלא תולין ואין תולין היינו אפי' נכתבו כסדרן, זו דעת הר"ן.
והנה לא נמצא אף פוסק אחד שהכשיר נכתב שלא כסדרן, והפוסלין המה כל עמודי הוראה וכמו שנתבאר לעיל, ובהגה"מ בשם מהר"מ דן בענין לתקן אות אם יש בזה משום שלא כסדרן והובא בב"י סי' ל"ב, וכן דן בזה בא"ח בשם ה"ר יונה בב"י שם.
והתו' נסתפקו בזה ומש"כ ל"ד ב' דדוחק לפרש המכילתא על הכתיבה היינו לפר"ת דמונחין הפרשיות בתפילין שלא כסדרן בתורה, ולא מסתבר שכתיבתן שלא כסדר הנחתן, וכמש"כ לעיל, אבל לפרש"י שפיר י"ל דקאי על הכתיבה, ולפ"ז י"ל דהא דכתבו תו' ל"ב א' ד"ה דלמא, דאם והיה אם שמוע בראש הדף ישלים היינו להאי צד דמפרשינן את המכילתא על הנחה שלא כסדרן, אבל אם נפרש המכילתא על זמן נפרש ישלים אם שמע בסוף הדף, ומש"כ הט"ז יו"ד סי' ר"צ דדעת תו' דבהקדמת פרשה לית לן בה תמוה מאד שהרי ידעו בגמ' דצריך להשלים שהרי שמע והיה אם שמוע אינם סמוכים בתורה וכמש"כ תו' שבת ע"ט ב' אלא דקשיא לי' אם שמע הוא בסוף הדף ע"כ היא סתומה ואי אפשר להוסיף על הגליון והיה ושתהא פתוחה ואם והיה בראש הדף אי אפשר להוסיף שמע ושתהא פתוחה, ומשני להשלים ר"ל שיש מקצת מפרשת והיה בראש הדף וישלים שמע ומקצת והיה ויעשה פתוחה וכמו שפי' רשב"א, וא"כ ע"כ תחלת והיה נכתב במאוחר ומוכח דעת תו' דאפי' מקצת אותיות נכתבו שלא כסדר כשר, ובתו' ל"ד ב' מבואר שפי' דסיפא דמכילתא קאי ארישא דסדרן קדש והיה שמע והיה, ועל זה קאמר דכותבן כסדרן [ר"ל הפרשיות כסדר הזה] ובזה דנו התו' אי קאי על הנחתן בתפילין או על כתיבתן, וא"כ אין מקום לחלק בין פרשיות לתיבות, דאי המכלתא קאי על כתיבה מבואר דבפרשיות פוסלת כתיבה שלא כסדר, ואי קאי על הנחתן אין לנו מקור לפסול הקדמת זמן אף בתיבות, גם דברי הש"ך בנה"כ צ"ע אחרי שבתו' ל"ד ב' נסתפקו בזה בהדיא.
ילפותא מקרא והיו נזכר בב"י בשם הרי"א, ואין כאן דקדוק שמחדש דרשות אחרי שהדין מבואר, ודרש והיו הוא פשוטו של הוי' שתהא בלא שינוי, ושפיר ניתן לחכמים לומר שזו כונת התנא במכילתא, אחרי שאין אנו מחדשים שום דין בזה רק גמרינן טעמא, ואין כאן מקום לפקפק.
דברי הגר"א הן בפשוטן, ובמקום שהכונה לרופף את הדין ולומר שאינו מוכרע משמש לשון זו דעת פלוני אבל פלוני כתב כו', ובמקום שהכונה לקיים את הדין ולאפוקי מהחולק, בזה שימוש הלשון לומר וזה דלא כפלוני, ואם באנו להרוס את מובני הלשון אבדנו ח"ו כל תורה שבע"פ הכתובה, וחלילה מנליזות כאלו.
והנה הגר"א יו"ד סי' [רפ"ח סק"ו, המגיה] כ' דהא דאין תולין הוא מחמת כסדרן, וצריך לפ"ז תלמוד סיום דברי הירושלמי ספרים שכתבן כתפילין ומזוזות כו' תפילין ומזוזות כו', ור"ל שס"ת שבלה ועשה מהן תפילין ומזוזות וכתב והיה על הגליון עכשו תלי' פוסלת אף בשמע שבתורה, [ואף שאין לעשות כן משום אין מורידין מקדושה חמורה מ"מ זה אינו פוסל א"נ דמהני בזה תנאי] ותפילין ומזוזות שכתבן בספרים תולין, ר"ל דפרשיות אלו ג"כ תולין בהן וכמו שפי' הפ"מ וגרסינן ספרים שכתבן תפילין כו' תפילין ומזוזות שכתבן בספרים כו' [ולא דמי להטלת קנקנתום עירובין י"ג א' דלמ"ד מוחקין לה מה"ת אין מטילין] ומבואר דעת הגר"א דהירוש' פוסל תלי' משום כסדרן.
והא דאמר בירו' שם ככתב ספרים כן כתב תו"מ, ר"ל דספר תורה חמורה וצריכה דקדוק אותיות כדאמרו בגמ' שבת פ' הבונה, אבל תו"מ היה אפשר דסגי באפשרות לקרות כהוגן אף שנדמה אות אחת כאות אחרת, קמ"ל דאינו כן אלא גם תו"מ צריכין דקדוק האותיות, כן משמע בתשובת הרשב"א סי' תרי"א.
ופי' הר"ן בירו' לא חשבו הר"ן למוכרע שהרי סיים שאם המנהג להכשיר כתיבה בין הדפין יסמוך על פי' הראשונים בירושלמי דהפסול הוא משום שלא כסדרן, ולא חשבו כדבר המופרך בהחלט מסיום הירו' ספרים שכתבן כו', אלא שאפשר לפרש דהא דאמרו תולין כו' אינה קושיא אלא הלכתא נקיט ואזיל, וספרים שכתבן היינו כפי' הפ"מ, וזו דעת ראשונים שפי' שהפסול משום שלא כסדרן, וכן דעת הר"מ שלא הביא דין ספרים שכתבן כו' וכן סתמו כל הפוסקים דתולין בס"ת ומשמע אפי' כתבו בכתב דק, וכן סתמו דאין תולין בתו"מ, ומבואר דלית להו פירוש הר"ן בירו' והא דלא תנן במתני' דאין בין דתולין בס"ת ואין תולין בתו"מ, דלא תני אלא עיקר הכתיבה ולא איירי בפרטים שאירעו.
יו"ד סי' רפ"ח ס"ד. [א"ה, עי' לעיל סי' קס"ה].
יו"ד סי' רפ"ט. [א"ה, עי' לעיל סי' קס"ח סק"א].
ב) ר"ש ידים פ"ג מ"ד שיעור כדי היקף כלו, משמע דיותר מזה א"מ אה"י, ויש לעי' דתניא במ"ס פ"ה הי"ד המחתך בספרים חדשים מותר בישנים אסור ומשמע דחדשים היינו קודם שהחליט בדעתו להשאיר כל הגליון וישנים היינו בנמלך אח"כ לחתכן, וע"כ בגליון יותר מכדי צורך איירי, דכדי צורכו ודאי אף בחדשים אסור, ומשמע דבישנים אסור אף יתר מכדי צורכו וכיון דאסור לחתכו משמע דנתפש בו קדושת הספר, ואולי יש לחלק בין גליון שלמעלה ושלמטה לגליון שבסופו ובתחילתו, א"נ הא דתניא כדי היקף כלו היינו בחדש שדעתו לחתוך ואז כדי היקף סתמו מטמא אה"י, והמותר סתמו טהור, אבל אם הניח גליון יותר מכדי הצורך ודעתו להניחו לעולם מטמא כלו, ואולי לענין לטמא אה"י לא גזרו אלא בגליון הצריך ועי' לעיל סי' קס"ז סק"א, ואפשר דהא דמס' סופרים בספרים שהותרו לכתוב משום עת לעשות כמו גמרות שלנו, ובמ"ס איכא דברים מרבנן סבוראי, אבל בגליון של כתבי הקדש אף המותר אסור אף בחדשים וכ"מ בבהגר"א יו"ד סי' ר"צ סק"ב ועי' מ"א סי' של"ד ס"ק כ"ד ובאחרונים שם.