חזון איש/יורה דעה/קע
סימן קע
[עריכה]א) עירובין י"א ב' לא תימא להו כו' מהא מתניתא דכיפה, פרש"י בד"ה חייבת דהא דשמעינן מינה דא"צ ליגע הוא מהא דמודים חכמים דאם יש ברגליה י' שחייבת דהכשירא דפתח ברגלים היא והעיגול מפסיק בין תקרה העליונה למזוזות, אלמא א"צ ליגע, ונראה דמדר"מ לא שמעינן מידי דהא סבר דאין העיגול מבטל המזוזות דהא סבר חוקקין להשלים אף בדליכא שיעור מזוזות, אבל מהא דיש ברגליה י' דמודים חכמים, אע"ג דלדידהו העיגול מבטל פתחא, וע"כ דלא נחשב מזוזות רק עד התחלת העיגול, וא"כ יש הפסק בין מזוזות לקנה העליון, והנה מבואר לפרש"י דהא דמודים חכמים, היינו נמי דוקא כשהכותל מרובע מבחוץ כפרש"י ביש בו לחוק, אבל אם מעגיל גם מבחוץ כהציור שבפרש"י באין בו לחוק, בזה אף ביש ברגלי' י' אינו פתח, ואף שא"צ ליגע, מ"מ פסול בעיגול, דכשהתקרה פשוטה ביושר שפיר הוי קצותיה מכוון כנגד המזוזות, אבל כשהיא בעיגול לא חשיב חיבור באלכסון והוי כעשוי פרקי פרקי כזה /במקור יש שרטוט/ דאמצע העיגול אינו כנגד שקפי אלא כנגד אויר, אבל כשהכותל רחב מבחוץ שיש בו כדי לחוק שתהי' התקרה משוכה בישר עד שיגיעו קצותיה כנגד שקפי, שפיר חשיב צו"ה ואף לרבנן דלית להו חוקקין דהכא א"צ חקיקה דחשיב תקרה בכ"מ שהיא, ואינה אלא כתקרה שהגביהה והרחיקה למעלה מן השקפי, וכיון דבאין מקום לחוק פסול גם לדידן, נראה דה"ה באלכסון ישר פסול כזה /במקור יש שרטוט/ ולפ"ז גם כשמזוזה אחת גבוהה מחברתה והניח קנה עליון באלכסון כזה /במקור יש שרטוט/ פסולה, דחשיב כפרקי כזה /במקור יש שרטוט/ דפסולה, [ומש"כ רש"י בל"א דגרסינן ואמר אביי ומפירוש אביי ילפינן דא"צ ליגע, נראה דאין זה אלא שינוי הלשון והגירסא, אבל גם לגירסא ראשונה ע"כ ביש בו לחוק פליגי ועפ"ז מוכח דא"צ ליגע].
ב) וצריך לחלק בין מזוזות לאיסקופה עליונה, דבאיסקופה שפיר חשבינן העליונה אע"ג דעובי העיגול מפסיק בינה לחלל הפתח, ובמזוזות לא חשבינן מזוזה את כותל החיצון מפני שעובי העיגול מפסיק בינו לחלל הפתח, ואפשר משום שתחת האיסקופה איכא שיעור חלל דהיינו י"ט, והלכך לא חשיב האי עובי העיגול להפסיק בין איסקופה לאויר, משא"כ במזוזות שאין ביניהן למעלה במקום העיגול שיעור חלל פתח דהיינו ד"ט, ולפ"ז בכיפה שמתחלת להתעגל סמוך לארץ וגבוהה י' ברחב ד', כיון שאין מזוזות פשוטות בישר י"ט אינה צו"ה, לפרש"י דכי היכי דלא חשיב משקוף העליון בעיגול עד שיהי' פשוט לב' רוחות העולם אבל כל שמתערב בהמשכתו משך מעלה ומטה הוי כפרקים זה למעלה מזה, ה"נ במזוזות צריך שיהי' משכן מעלה ומטה דוקא אבל כל שמתערב בהן משך שטחי אינן מזוזות, והלכך אף אם הכותל מרובע מבחוץ שאין כאן חסרון מחמת תקרה העליונה שרואין את הכותל שלמעלה מן העיגול לתקרה, מ"מ אין כאן צו"ה שאין כאן מזוזות, ואף אם נימא דכל שיש רחב ד"ט בין המזוזות אפשר למחשב את כותל שמבחוץ לעיגול למזוזה ועובי העיגול לא יפסיק, כיון דאיכא שיעור חלל פתח, למש"כ לפרש"י בתקרה עליונה, מ"מ אכתי אין כאן צו"ה שאין כאן תקרה שאי אפשר לחשוב את התקרה עד כנגד המזוזות שהרי אין תחתיה חלל י"ט, וא"כ בדין הוא שיפסיק עובי העיגול בין תקרה לחלל הפתח, אמנם בטור סי' רפ"ז מבואר דכל שיש רחב ד' בגובה י' חייב במזוזה וכמו שבאר הב"י שם שהוא ע"פ פרש"י, [ומיהו י"ל דבמזוזה אף בפרקי כזה /במקור יש שרטוט/ כל שסמוכים פחות מג' דהוי לבוד חשיב מזוזה (ואפשר דבפרקי איקרי פתחא שמאי אבל בכיפה לא מקרי שמאי) ודוקא בתקרה דבעינן מכוון כנגד המזוזות ואף בפחות מג' פסול, בזה מפסל עירוב של גובה].
ג) ועיקר דינא שלפרש"י שאין כיפה חייבת במזוזה אף ביש ברגליה י', אלא א"כ הכותל מרובע, דהכשירא דפתח בתקרה עליונה ולא בעיגול, לא משמע כן ברמב"ם וטוש"ע סי' רפ"ז, אלא כל שיש ברגלי' י' חשיב פתח בתקרה עגולה אף בעגולה מבחוץ ג"כ, וע"כ שהעיגול חשיב תקרה, וצ"ע לפ"ז איך מוכח מינה דא"צ ליגע דהלא בכיפה שפיר הוי נגיעה, כיון דכל העיגול חשיב משקוף, ונראה דדין תקרה עגולה תלי בפלוגתא דר"נ ור"ש אי צריך ליגע דלר"ש דצריך ליגע, צריך שיהא הקנה העליון נמשך לב' רוחות עולם דוקא בלא תערובת משך מעלה, אבל כל שעולה למעלה שאינו כנגד ראשי המזוזות חל על אותו מקום פסול של הרחיק המשקוף מהמזוזות, [דטעם הרחיק פסול משום שהמזוזות אין להן משקוף והמשקוף אין לו מזוזות, דכל מחיצות מחזקות זו את זו, וה"נ בהרחיק אמצע המשקוף אינו פועל אף מחיצה של מעלה כיון שאין במקום ההוא מחיצות הצדדיות, וחשיב כמחיצה אחת באויר ומתבטלת] אבל לר"נ כיון שאף אם הרחיק חשיב משקוף ונעשה מחיצה אף שאין מחיצות הצדדיות בסמוך לה, א"כ לא מפסל במה שהרחיק את אמצע המשקוף ושפיר חשיב משקוף בעיגול, ולא חשיב כפרקי פרקי, אלא חשיב כלו חיבור וקצותיו כנגד ראשי הקנים שמכאן ומכאן, וצ"ל דגם כונת רש"י הכי הוא ומש"כ רש"י והעיגול מפסיק בין תקרה עליונה למזוזות היינו אמצע התקרה.
ד) ודעת הרמב"ם שאין שיעור פתח בד' אלא אפי' בפחות מד' חשיב פתח לענין מזוזה, אע"ג דלענין שאר דברים לא חשיב פתח בפחות מד' כדאמר עירובין ה' א' ואי בד' היכי מש"ל, היינו דלא חשיב כניסה ויציאה מרשות זה לרשות זה בפתח פחות מד', אבל פתח מיהא הוי כל שבגובה י' ורחב ג', והא דאיפלגי ר"מ ורבנן בחוקקין להשלים לאו משום דבצר שיעורא דפתח שאין בו ד', אלא משום כל שאין מזוזות פשוטות גובה י' אין כאן מזוזות, ואף כשיש בחללו גובה י' ברחב ד', ומיהו ר"מ לא ס"ל חוקקין להשלים בפחות מד', והלכך נקטו בגמ' ויש בו כדי לחוק ד', ומשום דבעי למימר ויש בו כדי לחוק ד' נקט שאין בו ד', וה"ה דברחב הרבה פטרי רבנן, והא דקאמר ויש בה לחוק ד' מיירי שאין ברגליה רק רחב ד', דאי יש ברגליה יותר מד' צריך שיהי' כדי לחוק ולהשוות רחב הפתח למעלה כלמטה.
ה) ויש לעי' לדעת הרמב"ם כשהמזוזות בעיגול והתקרה עליונה פשוטה אי מקרי פתח, כזה /במקור יש שרטוט/ וכן באלכסון אי חשיב מזוזה כזה /במקור יש שרטוט/ מי בעינן שלא יהא במזוזות עירוב משך שטחי, וכמו שכ' סק"ב, או דלמא כיון דלענין תקרה לא איכפת לן בעירוב משך מעלה ומטה, ה"נ במזוזות לא איכפת לן בערוב משך שטחי, וטעמי' דהרמב"ם משום דאין היכר איזה בזקיפה ואיזה בשכיבה וכה"ג לא מקרי משקוף ע"ג מזוזות, והלכך כל שאין ההיקף על מדה שוה, אלא התקרה חלוקה מהמזוזות ונמשכת בשכיבה שפיר מקרי פתח, וכסברא אחרונה נראה מל' הט"ז רפ"ז סק"ג, ובעיקר פלוגתת רש"י והרמב"ם שבארו הראשונים ז"ל עי' בב"י יו"ד רפ"ז, לכאורה י"ל דגם רש"י מודה דכל שהמזוזות והתקרה בעיגול אינו פתח, ואף שבגמ' לא הוזכר רק פסול שאין בו ד', משום דבגמ' מיירי שרגליה פשוטות וישרות, וכיון שאינן גבוהין י' וביניהן ליכא רק ד' ממילא למעלה פחות מד', ושפיר מתפרש לי' מחלוקת ר"מ ורבנן כה"ג וה"ה באיכא ד' פליגי רבנן, וכן י"ל דהרמב"ם מודה שאין פתח פחות מד' וכדאמר ה' א' ואי בד' היכי מש"ל, אלא דהכא לענין כיפה גם בפתח רחב פסול באין ברגליה י', ולא הוצרך להזכיר שיעור פתח.