חזון איש/יורה דעה/קיט
סימן קיט
[עריכה]א) בע"ה.
נדה ל"א ב' ואי דלא קחזיין דידהו נמי לא, מבואר בדברי התוס' דלר"י דסבר גרי אריות הן וכן לרבנן דלא חיישי למיעוטא ה"ט דגזרו עליהן לטמא מעריסתן שלא יטמעו בהן, ונראה לפ"ז דאפי' בלא קחזיין נמי, ותנא דמתנ' סבר דלא גזרו אלא בסתמא כדקאמר והן יושבות כו', אבל בידעינן דלא קחזיין אפי' בגדולות לא גזרו, והלכך קיהיב טעמא דחשו למיעוטא וגזרו עליהן, ומיהו משום יושבות על כל דם ליכא למיחש לבת יום אחד, והלכך קיהיב טעמא דלא דרשו ואשה.
ב) ונראה דענין גירות אינו אלא למאמין ביסודו שצוה ד' את ישראל חקים ומשפטים ע"י משה נביאו והבדילם מכל העמים ומסר להם כי יכולים לקבל גרים מכל העמים ע"י מלה וטבילה וקבלה, והנה נכנס בזה לתורת עם הישראלי לכל דורותיו עד העולם, אבל אם אינו מאמין בכל זאת אלא שמקבל עליו להתנהג ע"פ חקי התורה מפני שההנהגה הזאת מטיבה אותו או מצלת אותו מן ההיזק אין זה קבלת גירות, וכדאמרינן יבמות [מ"ז א'] והוי יודע עד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת כו', ומ"ד גרי אמת הן צ"ל שהיו מאמינין בכל זאת וקבלו עליהם גירות שלא היו נצולין בענין אחר, ואע"ג שהיה מחמת אונס האריות הוו גרים כדאמר שם כ"ד ב', ומ"ד גרי אריות הן סבר דלא קבלו גירות או שלא היו מאמינין בענינו [יעוין בתו'] ולכו"ע מלו וטבלו ובב"ד דגר צריך ג', ופלוגתת חכמינו ז"ל בענין הכותים שבזמניהם תלוי בענין גירות אבותיהם, שאף אם הם לא יאמינו, כיון שגירות אמותיהן היתה גירות גמורה הרי הן כמומרין, ואם גירות אבותיהן לא היתה גירות גמורה אף אם הבנים יאמינו בענינן ויחזיקו עצמן כישראלים הרי הם צריכים גירות מחדש.
ג) והנה תנא דמתנ' סבר דגרי אמת הן אלא שהרחיקו חכמינו ז"ל אותן שהיו בדורם ע"י הנהגתם הרעה והגבילום בדינים מיוחדים לפי גדרם ופרצתם בכל מצוה ומצוה ממצות התורה, והנה תעו בענין איסור נדה לישב על כל דם ולבלי לטמא את הקטנות מבת י"ב שנים, ואע"ג דבקטנות אין לחוש מן הדין דאיכא רובא וחזקה וכמש"כ התו', מ"מ כיון דהם מתירין את האיסור במזיד אסרוהו, ונראה דישראל חשוד אינו בכלל זה ואם הוא חשוד על טהרת הנדה, מ"מ אין לחוש לקטנות אם לא שיכנס בכלל דיני הע"ה.
ד) ונראה מכאן שמי שחשוד למכור טריפות בחזקת כשרות אבל אינו חשוד לנבלות דמותר לקנות ממנו בשר, דיש לסמוך ארובא דלא נזדמנה לו טריפות, ויש לחלק, ומהא דיהיב טעמא דלא דרשי ואשה, משמע דאי היו מפרישין את הקטנות סומכין עליהן אע"ג דהנן חשודין לאותו דבר בענין ישיבת על כל דם, מבואר דאע"ג דהחשוד על הדבר אינו מעידו, מ"מ אי חזינן דהנהו נזהר בחלק זה וחשוד לחלק אחר מחלקי המצוה סמכינן עלי' במאי דאינו חשוד, ולמאי דאמרינן בעלמא דחשודין אלפני עור, צ"ל דאי היו מפרשי את הקטנות היינו סומכין עליהן כשהיו מחזיקין אותן בטהרה לעצמן, וצ"ע בכל זה.
ה) ל"ב א' ומאחר דהלכתא קרא למה לי, יש לעיין דהרי בכל העריות אף היכי דלא כתוב אשה פטרינן פחותה מבת ג' דלאו ביאה היא, והיינו מהלכה, והנה לולא הוא"ו דואשה דכתיב בנדה לרבות הקטנה הוי ממעטינן קטנה מבת י"ב, דשם אשה ואיש היינו גדולים, ונראה דלא משום דלא נחשב לדם נדה דם הקטנה, אלא שאין הקטנה נדונית בדין הנדה שלא נאמרה כ"א בגדולה, והנה כמו כן יש למעט הקטנה מבת י"ב, שאינה בדין האמור באשה אשר ישכב איש אותה, ולא מפני דלא חשיב ביאה, אלא שאין הקטנה בדין הזה, ושפיר אצטריך קרא לרבוי, ומכל מקום לא נתרבה פחותה מבת ג' שאינה שכיבה כלל, וכן בסמוך דקאמר דכיון דהלכתא לבן ט' שנים ויום אחד לא צריך קרא, ואמאי הלא קרא שפיר אצטריך דלא נמעט מאיש פחות מבן י"ג, והלכתא אתי לפחות מבן ט' דלאו ביאה היא, ונראה דלא אמעט קטן וקטנה אלא במקום שיש סברא דהן חלוקין מגדולים, והא דאצטריך לרבוי' קטנה בת יום אחד היינו נמי משום שבאמת איננה בעיקר תכונת הגדולה, תדע שזה שרפה מצוי וזה אין שרפה מצוי, אבל אחרי שרבתה התורה, שוב אין לנו גבול לחלק בקטנות ונתרבתה אפי' בת יום אחד, וכמו כן היה מקום לומר דלא מחשב ביאה כ"א בגדולה, ואם מצאנו לרבות הקטנות היינו מרבינן אפי' בת יום אחד, ולכך מוקים לה להלכתא הך דהוגבל בת ג' לגבול הגדולות לביאה, וכמו כן בקטן גבול דבן ט' ע"כ הלמ"מ וממילא ידעינן דגם קריו טמא.
ו) ל"ב ב' בגמ' ולכתוב רחמנא בזבה וכו' ואנא ידענא דאין זבה בלא נדה, נראה פשוט דגיורית שראתה בגיותה ולאחר ז' ראתה בגירותה מתחלת פתח נדותה מראית גירותה, אבל יש לעיין ראתה בשפופרת ולאחר ז' ראתה בבשרה אי חשבינן ראיה הראשונה לנדה וראיה שני' לזיבה, או דלמא דראי' שני' הוא תחלת נדה, ונראה דראיה שני' הוא תחלת נדה, דלא מצינו זבה בלא נדה, ויש לעיין בטעמא דמלתא, דלכאורה דין הנדה והזבה שני מאורעות חלוקות בגופה הן, שיחדה לנו התורה דין מיוחד לכל אחת ואחת, ומה לי אם ראתה בבשרה או בשפופרת, מכל מקום קרי כאן ואשה כי יזוב כו' בלא עת נדתה כו'.
ז) אמנם שאלה זאת היא שאלה בעיקר דין ראתה בשפופרת דמטהרין, דלכאורה במאורעת גופה אין שינוי, וע"כ שאין דין התורה במאורעות הגופים כלום, וכיון שדין הנדה לא נאמרה אלא בראית בשרה, הנה ראית שפופרת אינו כלל בסוג הראיות של חקי התורה, ומיהו קשה למש"כ לעיל סק"ה דס"ד לחלק בקטנות לטהר משום שהן בתכונה אחרת, וע"כ שדין התורה על הראויות לכך ועל התכונה הידועה לנו, בין שנימא שדין התורה ביסוד מאורעת הגוף או על הראיה בעצמה, מ"מ דין התורה על הראיה של מאורעת הגוף, ואין זה תימה אם לא טימאה התורה ראתה בשפופרת, שאין כאן ראיה אע"ג שיש כאן מאורעת הגוף, אבל כאשר נחשוב פתח נדותה מראיה שני', הנה נצטרך לומר שאין מאורעת הגוף סימנא כלל של פתח הנדות, וזה לא משמע כלל, וכלישנא דקרא בלא עת נדתה, ונהי דאין זה סיבת הדין מ"מ זהו סימנא דמלתא, הגע עצמך למ"ד לקמן ל"ט שאינה קובעת וסת בתוך ימי זיבתה שזה ודאי תלוי לפי תכונת הגוף, ראתה בשפופרת ולאחר ז' ראתה הנה נידון אותה לתוך ימי נדותה, ובאמת לפי תכונת גופה הוי תוך ימי זיבתה ומסולקת דמים, וע"כ צ"ל דלענין זה תלוי במאורעת הגוף, ומנ"ל דגם עיקר דין פתח הנדות אינו סובב לפי מאורעות הגוף וצ"ע, וכן יש לשאול בגיורית שמתחלת למנות נדותה אע"ג דראתה בגיותה, איך היא נדונית בדין משנתנו לקמן ל"ט כל י"א יום כו'. [א"ה, ועי' לעיל סי' צ"ט סק"ד].
ח) שם דאי כתב רחמנא בנדה הו"א נדה משום דכי חזאי חד יומא כו', למש"כ לעיל שאין לחלק בקטנות משום שהן קטנות, אלא שלא נאמרה דין התורה על תכונה הזאת כתכונת הקטנות, צ"ל דהכא לאו משום חומרא וקולא קאמר, אלא שאחרי שזיבה יש לו דין מיוחד ותכונה מיוחדת, אפשר שאין תכונת הזיבה בקטנות, ואם נימא שזיבה אינו תלוי בתכונת הגוף, יש לומר דה"ק שדין הזה לא נאמר בקטנות, ולפ"ז שפיר י"ל דמשום חומרא וקולא קאתי עלי', וכן הא דקאמר דלכתוב קרא בזבה כו', היינו שאם נטהר בנדה, היינו שאין הקטנות בתכונת הנדה, וא"כ ודאי שאינן בזיבה, שאין זיבה אלא אחרי הנדות, ולפ"ז י"ל דראתה בשפופרת וכן גיורית נדונית לענין פתח נדותה מראיה ראשונה, מיהו בגיורית א"א לומר כן, דא"כ תשלים ז' לראית גיותה, וכן בתחלת מתן תורה, וזה דבר זר מאד וצ"ע.
ט) שם תוד"ה למעוטי, ותירץ דמ"מ ה"א דאתי בק"ו כו' איכא למימר גלוי מלתא כו', דבריהם ז"ל צריכין תלמוד דאטו מראות כתיבי בתורה ומראות הן הגורמות הדין, הלא דם וש"ז כתיבי בתורה, ולמדנו שעיקר הדם בד' מראות האדומות ועיקר הש"ז במראיתו הידועה, וההיקש אשה לאיש היינו שיהיו שניהן מטמאין בעיקר מראיתן, וכשיושוו במראיתן אין זה שויון אלא עיקר שנויין, ואיך שייך למילף ולומר גלוי מלתא בעלמא הוא, ולעיל כ"ח א' קים להו לרבותינו בתו' שם דאי אנדרוגינוס ברי' אינו מטמא לא בלובן ולא באודם, וכש"כ שאין לטמא הלובן באשה כאיש, ולולא דבריהם ז"ל אפשר לומר דס"ד לטמא ש"ז אדום, וכן דם בטומאת הש"ז שגם הדם הוא תחלת הש"ז, וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר טהרות ורוב מה שיוצא כו' כאשר התנגב האדם כו' יוצא הדם קדם שישתנה בכלי הזרע עכ"ל, וכן הלובן באשה מצוי ג"כ שיוצא בעיקר תכונת כלי זרעה מחמת חימוד, והו"א דהתורה טימאה כל היוצא ע"פ תכונת כלי הזרע באיש ובאשה, מיהו איננה טמאה רק טומאת ערב, ודין ד' מראות היינו לדין הנדה, וכ"כ בתו' הרא"ש ז"ל בשם רש"י ז"ל, אלא שכתב לטהר לגמרי המראות האדומות שאינן לד' המראות ולטמא בלובן, ולפ"ז טומאת הלובן באשה הוא בתורת טומאת הלובן של איש, וזהו תימה [שוב ראיתי שאין הדבר מבואר] ואפשר שהנוטין לאדמימות גריעי טפי שהן בתכונת הדם אלא שהן מתקלקלין במהלך טבעה וצ"ע, ולמ"ד מקור מקומו טמא מש"ל שיצא ולא נגע בה וגם לא נשאתו, ואצטריך קרא למעוטי, וכן לענין דלא תהוי כרואה כפולטת ש"ז כדאמרינן לקמן מ"ב א', שוב ראיתו בס' א' שכתב שכ"ה בת"כ וצ"ע.
י) ל"ג ב' ורמינהו על ו' ספיקות שורפין כו', מבואר בדברי רבותינו בתו' שגזרו על ע"ה לטמא במגע ובמעינותיו אבל לא בהיסט ולא במשכבו ומושבו שלא נגע, אבל אשתו מטמאה בכלהו, וטעמא דמלתא שזוב לא שכיח ואין לחוש מן הדין, רק שגזרו עליהן שיהיו כזבין כדי שירחקו מהן בטהרות כדי שלא יבוא לידי תקלה, שהן חשודין על דיני הטהרות, והלכך לא גזרו אלא בדברים שיכולין להזהר, אבל באשתו דטומאתה שכיח החמירו בכל דיני טומאת הזבין, והלכך כל כליו של ע"ה הראוין לטומאת מדרס הן בחזקת טמאות בטומאת המדרס ושורפין עליהן את התרומה, אבל אם נגע הע"ה בבגדי חבר, בזה יש חילוקי דינים, שאם לא טבל מטמא בנגיעה ושורפין, וכן אם טבל ולבש אח"כ בגדיו דבגדיו בחזקת טומאת מדרס, והנוגע והנושא את המדרס מטמא בגדים וכלים, אבל בזה אינו מטמא אדם וכ"ח, ואם לא נגע אלא הסיט או שכב על בגדי חבר ולא נגע טהור.
יא) והנה הע"ה מאמין במשפטי התורה ע"פ שהורו חז"ל, רק בעצלותם ובקלותם פרצו בשמירת הטהרות אבל לא נחשדו על איסור הנדות, והכותים אמנם ישמרו את הטהרות אבל יתעו בדיני הטומאה שמשלימות דם אדום לדם ירוק, ובזה יעברו גם על איסור הנדות, והיה דעת ר"פ שהכותים המשמרים בטהרה לא יהיו בכלל גזרת חז"ל של עמי הארץ שיהיו כזבין, ואין לחוש להן אלא להדברים שתעו ואין שורפין על ספיקן, אבל דעת ר"ש וכמו דקיימי במסקנא שכל שחשודין על הטהרות שלא ינהגו בהן דיני הטומאה ע"פ חז"ל מאיזה סיבה שיהי' הן בכלל ע"ה שגזרו עליהן חז"ל, ואולי הן גם בחזקתן שלא ידקדקו בשמירת הטהרה, והא דקאמר כותי חבר ב"נ משוית לי', יתכן לפרש דר"ל ב"נ משוית לי' לחבר.
יב) והנה למאי דמסיק שורפין את התרומה על מגע הכותים ועל כל כליהן וכל דיני טומאת הזב יש לנהוג בהן במגען ובמעינותיהן ושורפין עליהן, אבל לא בהיסטן ובמדרסן, אבל שורפין על היסט ומדרס נשותיהן, והנה הא דאמר לעיל דדוקא בנשואות שנו היינו נמי בטבל, ואם יש אשה בביתו יש לחוש גם לבגדיו למדרס שמא ישבה עליהן האשה, וטומאת ע"ה נראה דאינו אלא בגדולים אבל לא בקטנים וקטנות, דאל"ה למה לי' למימר משום דלא דרשי ואשה, תיפוק לי' משום טומאת בנות ע"ה, ואי כשטבלה ובאופן שאין להסתפק בטומאתה, גם משום גזירת כותים ליכא וכדאמר אי דלא חזאי דידהו נמי לא.
יג) והנה מבואר דבע"ה מהני טבילה ומשמע דלא הביא ז' נקיים לפנינו, וע"כ הכי הוא כיון דמספקינן לי' שמא בעל לאלתר וקרי סותר בזיבה [ואפשר דימי טומאת ב"נ אינם עולים לנקיים לזיבה] ואע"ג דאם נחוש לי' לזיבה יש לחוש לקרוב כמו לרחוק, מ"מ לא גזרו, דהא כלהו גזרה דרבנן הוא דהא מן הדין אין לחוש, ונראה דא"צ טבילה במים חיים כדין הזב, מיהו באשת ע"ה נראה דלא מהני טבילה לאלתר עד שתביא ז' לפנינו.
יד) ספק השלימתו דם ירוק כו', יש לעיין אכתי נחוש ליום שפוסקת סופרתו, וי"ל דגם זה ספק אי באה כלל לזיבה.
שם תוד"ה ב"נ, למאי דחשיב כותי כע"ה כו' הא תחתונו של ע"ה הוי כתחתונו של זב כו', משמע מדבריהם דגם ר"ש פירש מתנ' דאיירי בדרס על בגדי חבר, דאלא"ה אכתי תקשי לי' מתנ', ויש לעיין א"כ מאי קשיא לי' לימא דמיירי בלא נגע דהא איהו לא מוקי לי' בערום, מיהו גם בלבוש איכא נגיעת בגדיו שהן אב הטומאה ומטמאות בנגיעה, והא דכתבו דהא מוקי לי' בערום כו', ר"ל דהא כדי להנצל מחשש טומאת הנדות צריך לאוקמי' בערום וא"כ יש לחוש לנגיעתו מחמת טומאת עצמו, מיהו אכתי יכול לאוקמי בהפסיק בגדי חבר ואפי' בלא טבל, דהא ר"פ סבר דא"צ ס"ס כמש"כ המהרש"א ז"ל בתוד"ה ורמינהו, ובפשיטות י"ל דמשמע לי' דאין שורפין עליהן אפילו תחתונו שנגעה בו.
טו) בנות כותים +א"ה, כמדומה דצ"ל בנות צדוקין+ בזמן שנהגו כו', נראה דבנות צדוקים אין מטמאות מעריסתן, ואע"ג דלא דרשי ואשה מ"מ לא מצינו שגזרו עליהן דאינם בכלל גזרת י"ח דבר שהיה בדבר הכותים, ומן הדין אין לחוש להן אף לר"מ דאיכא רובא וחזקה וכמש"כ התו' לעיל, ויש לעיין דכיון דמתנ' בגדולות מיירי תיפוק לי' משום טומאת ע"ה, וי"ל דנ"מ לענין לטמא את בועלה ובצדוקי שטבל כו' כדמשני לעיל, מיהו קשה דהא בגמ' פריך ות"ל משום צנורא, מבואר דאע"ג דהן מתיראות מן הפרושין בדבר זה, מ"מ כיון שהן צדוקין בכל דבר הרי הן בתורת ע"ה, ומבואר עוד דטעמא דר"י דאמר דבסתמא הרי הן כישראלית הוא משום דהן מתיראות ומראות לחכמים, ונראה דה"פ לת"ק דאית לי' דבעינן שיפרשו ללכת בדרכי ישראל היינו נמי בדין מראות הדם ופתחי הנדות, ואכתי תקשי ותיפוק לי' משום טומאת ע"ה, והכא ליכא לשנויי כשטבלה דבאשת ע"ה לא מהני טבילה לאלתר עד שתביא ז' נקיים לפנינו, ואם הביאה גם באשת כותי יש לטהר וכמבואר לעיל, ודוחק לומר דה"נ לענין לטהר את בועלה דהא הרי הן כישראלית קתני, ונראה דע"כ צריך לפרש כישראלית ע"ה קאמר ולענין בועלה כשטבל, ואם נימא דגם באשת ע"ה מהני טבילה לאלתר דלא גזרו כל כך דמן הדין יש להעמיד את הטהרות בחזקתן, ואפשר עוד דמן הדין יש להאמינם בפתחי נדותם אף לענין טהרות, ניחא טפי דמיירי כשטבלה וכדמשני לעיל.
טז) ות"ל משום צנורא, לא מצי לשנויי כשטבל כדמשני לעיל דמנא ידע כה"ג, ולעיל לא מצי לשנויי כדמשני הכא דברגל איירי, חדא דלא הו"ל למסתם, ועוד דמתנ' לאחר חורבן בהמ"ק נשנית דליכא אסיפה ברגל, ועוד י"ל כיון דסוף סוף טמא משום ב"נ שפיר יש לשרוף ג"כ משום טומאת ע"ה, כיון דע"כ צריך לפרוש מטהרותיו וליכא כל ישראל חברים, ואפשר דכותים אינם בכלל כל ישראל חברים אף אם גרי אמת הן, כיון שעבדו ע"ז מתחלת גירותן.
יז) ותיפוק לי' משום צנורא דע"ה, הנה מבואר מדברי ר"י דאמר דהרי הן כישראלית דמשמרות גם טהרותיהן ע"פ מה שמראות לחכמים, וא"כ לא יכשלו הצדוקים בטומאת הטהרות, ומ"מ פריך בפשיטות צדוקי חבר ב"נ משוית לי', כיון דהוא חשוד על האיסור קים לי' שהוא בכלל ע"ה שגזרו עליהן, ויעוין במש"כ לעיל ס"ק י"א, והנה הרבה דיני טומאה מדרשות חז"ל שהכותים והצדוקים לא יחזיקו בהם ולכן קים לי' דהן בכלל גזרת ע"ה, ומבואר בסוגיא דכיון דמשמרות פתחי הנדות יש לסמוך על פיהן אף דחשודות לחמורות כיון דהוחזקו דמשמרות וכמש"כ לעיל ס"ק ד'.
יח) ויש כאן מקום עיון בענין הכותים והצדוקין, למה אין שורפין עליהן את התרומה אם נולד ספיקן ברה"י ולא מהני חזקת טהרה ולא ס"ס, ואולי איכא גם רובא דרוב טהורין הן, א"נ ספק ראי' הוא ואינו נידון בחילוקי דיני רה"י ורה"ר וכמש"נ לעיל סי' קי"א סק"א.