חזון איש/אורח חיים/יג
סימן יג
[עריכה]א) פסחים צ"ד א' רש"י ד"ה ת"ש, ר"י קא חשיב כו' מיהו בהא מותבינן כו', ולא ניחא לי' לרש"י ז"ל לפרש דבאמת פריך הגמ' על עולא ועל רבא די' פרסאות אדם הולך בי"ב שעות מנה"ח עד שקה"ח, ואינהו ס"ל די' פרסא הוי מעה"ש עד צה"כ, דזה לא קשיא דאפשר לפרש דברי ר"י אחד מעשרה ביום היינו יום מעה"ש עד צה"כ, והגר"א או"ח סי' תנ"ט הביא דבירו' ריש ברכות אמרו דר"י אמר דמהלך החמה ת"ק שנה ממזרח למערב ומעה"ש עד נה"ח נ' שנה וכן משקה"ח עד צה"כ, והיינו דעובי הרקיע אחד מעשר, ות"ק שנה היינו מנה"ח עד שקה"ח, [שהרי אמרו חגיגה י"ב א' דמארץ עד רקיע וממזרח למערב חד שיעורא והיינו מנץ החמה עד שקיעת החמה ביום בינוני כטבע אלכסון של העיגול שהוא באמצע העיגול, וכ"ה בהדיא פ"ד דתמיד דהמרחק הוא בתחלת הזריחה ובשעת השקיעה, שהחמה נראית, ומארץ עד רקיע ת"ק שנה, כדאמרו לקמן] א"כ מבואר בהדיא דבאמת ר"י אמר די' פרסאות מהלך אדם בי"ב שעות של היום מנה"ח עד שקה"ח ודלא כעולא ורבא, ולפ"ז פי' הגר"א דבאמת כונת הגמ' להקשות תרתי, חדא דאינהו אמרי מעה"ש עד נה"ח ה' מיל ור"י אמר ד', ועוד דאינהו אמרי י' פרסאות מעה"ש עד צה"כ ור"י אמר מנה"ח עד שקיעתה, ולשון הגמ' מרוח בזה דלפרש"י קשה לשון אמר לך דאם ר"י לא אמרה הרי לא אמרה ואם אמרה באמת קשיא לי', וגם לשון דקא מחשבי דמקדמי כו' קשה דמשמע דלא הוי להו למחשב דמקדמי, ופי' הגר"א דהא דאמר לימא תיהוי תיובתא דר"י היינו דאיהו ג"כ סבר די' פרסאות הוי מעה"ש עד שקה"ח {א"ה, כמדומה דצ"ל עד צאת הכוכבים} וכמו שפירשוהו עולא ורבא, ומשני דבאמת טעו דאיהו אמר ביממא ואינהו סברי דגם מקדמי ומחשכי בכלל היום, ואינו כן, ומפני דר"י סתמא אמר והיה מקום לפרשו דמעה"ש קאמר נופל לשון אמר לך, ולפ"ז לשון אחד מעשרה דר"י ואחד מששה דרבא שוין דהיינו מלגאו, ופי' זה מוכרע מהירו' דהרי אין לנו שום הכרח לומר דגמ' דידן פליגא אירוש' ואדרבה לשון הסוגיא מורה ומאירה ע"פ הירוש' ודאי הכי נקטינן, [והירו' לא היה בידי הראשונים ז"ל בקביעות מפני העניות שלא היו כתבי היד מצוים הרבה ומפני שאר סיבות] ואילו ראו רבותינו את הירוש' היו מפרשים כן את הסוגיא.
ב) ובתה"ד [סי' א'] וסי' קכ"ג וסי' קס"ז, כתב דשיעור מיל י"ח מינוט וכן סתם בשו"ע או"ח סי' תנ"ט, יו"ד סי' ס"ט, והאחרונים ז"ל נתקשו בזה דלפרש"י בסוגין יוצא דביב"ש של היום אדם הולך ל"ב מיל ונמצא שיעור מיל כ"ב מינוט וחצי, אבל לפי פי' הגר"א דברי התה"ד מכוונים ובסי' ח"י הביא שכ"כ מהרי"ו, ואחרי שהתה"ד דרכו לקבוע הוראותיו ע"פ הראשונים ז"ל ודאי קבלה בידו שיעור מיל ע"פ הראשונים ז"ל שפירשו הסוגיא כפי' הגר"א, ויש לנו עוד יסוד לזה שהר"מ בפי' המשנה ריש ברכות כ' דמעה"ש עד נה"ח שעה וחומש וזה עולה בסוגין לפי פי' הגר"א דמעה"ש עד נה"ח ד' מיל ומיל י"ח מינוט, ומיהו הר"מ בפסחים חזר בו והסכים על גיר' אחרת בגמ' באופן דעולא לא אתותב וקיי"ל כעולא ונמצא מהלך אדם ל' מיל מנה"ח עד שקה"ח ועולה שיעור מיל כ"ד מינוט ומעה"ש עד נה"ח ה' מיל והיינו ב' שעות, וכ"ה בפי' המשנה במשנת בצק החרש פ' א"ע ופ' מי שהיה, וכ"כ הר"מ בס' היד ה' ק"פ פ"ה, אבל אנו סומכין על התה"ד והשו"ע שהסכימו על גי' דידן בגמ' ע"פ פרש"י ותו' וכדעת הר"מ בילדותו, וע"פ פי' הגר"א יצאנו מהקושי בסתירת דברי הר"מ מההיא דפי' בברכות לההיא דפסחים.
ג) והנה נחלקו התה"ד והגר"א גם לענין זמן ק"ש של שחרית בחשבון של ג"ש דהתה"ד כתב דחשבינן מעה"ש ודעת הגר"א דג' שעות מנה"ח, וכן לענין איסור חמץ בעה"פ, אבל אין זה ענין לשיעור מיל, דשיעור מן המודיעין לירושלים בע"פ קיימינן דאורך היום י"ב שעות ובזה אמר עולא דמהלך מנה"ח עד פלגא דיומא ט"ו מיל ומפלגא דיומא עד שקה"ח ט"ו מיל ובזה הדבר תלוי אם אתותב עולא או לא, ואם אתותב רק בשיעור מעה"ש עד נה"ח, או אתותב גם בשיעור י' פרסאות, ושפיר י"ל דהלכה כהתה"ד בשיעור מיל, ואין הלכה כמותו בק"ש ובאיסור חמץ בע"פ, ושפיר י"ל דהלכה כמותו בק"ש ובחמץ, דמעה"ש מנינן, אף שבחשבון שיעור מיל י' פרסאות הוא מנה"ח עד שקה"ח, אלא שדעת הגר"א דכל השעות שבגמ' היינו מנה"ח.
ומתחלה פי' הגר"א טעם י"ח מינוט משום די' פרסאות הוא מעה"ש עד צה"כ והוא יב"ש, ובזה כ' הגר"א דזה שגגה דודאי בעה"פ בירושלים יש יב"ש מנה"ח עד שקה"ח, אבל למאי דמסיק הגר"א שיעור י"ח מינוט נכון, אף שיום הוא יב"ש מנה"ח עד שקה"ח, ואמנם הגר"א קובע דגם ג' שעות דק"ש הוא מנה"ח כיון דלעולם נחשבין הימים והלילות שוין ואין זה אלא אם נחשוב היום מנה"ח עד שקה"ח, ואמנם אין זה הכרח גמור כיון דלענין דיני תורה מעה"ש יממא הוא שפיר י"ל דג' משמרות דלילה הוי עד עה"ש, אלא מסתבר לי' להגר"א דכיון דטעם הדבר דחצי זמן יש בעולם שהחמה על הארץ, וחצי זמן שאין החמה על הארץ מסתבר שהיום שבדברי חז"ל היינו מנה"ח.
והמ"א סי' נ"ח כתב דלענין ג"ש דק"ש לכו"ע מעה"ש מנינן והוכיח זה מהא דאמרו ג' ב' דתרי שעה דיממא משלימות את תרי המשמרות ואחרי שהמשמרות כלות בעה"ש כמש"כ תו' ע"כ שעות היום מתחילין מיד בעה"ש, ואין זה מוכרח, דבאמת י"ל דיש כאן יותר מב' אשמורות ולא הזכיר דוד אלא מלתא דקיץ דהיינו משמרות משמרא ופלגא דליליא ופלגא משמרא דיממא, ולא קשיא לי' אלא אי הוא בציר מתרי משמרא, ובאמת דעת הגר"א דג' שעות הן מנה"ח.
ד) וכן נוהגין הרבה כהגר"א, והמחמירין לחשוב מעה"ש, יש מקום לחשוב עה"ש שעה וחומש קדם נה"ח דלדברי הגר"א כן שיעורו אף אי נימא דג' שעות של ק"ש הן מעה"ש כמש"כ לעיל, אבל המחמירין מחמירין לחשוב מעה"ש עד נה"ח כ"ב מינוט וחצי שיעור מיל ומעה"ש עד נה"ח שעה ומחצה, שכן הוא לפי פרש"י בסוגיא דפסחים, אבל אין מחמירין לחשוב מיל כ"ד מינוט ומעה"ש עד נה"ח ב' שעות, מפני דעת הר"מ.
והא דפסק הר"מ כעולא כ' הגר"א דצ"ל דהיתה לו גירס' אחרת, ואפשר דגירסתו תיובתא דרבא תיובתא דעולא לימא תיהוי תיובתא דר"י א"ל ר"י ביממא אמר ורבנן הוא דקא טעו דקא חשבי דקדמו וחשיכא, והא דאמר לימא תהוי תיובתא דר"י היינו דאיהו סבר די' פרסאות הוי מעה"ש עד צה"כ ור"י סבר די' פ' הוי מנה"ח, ומשני ר"י [ר' יהודה] ביממא אמר ורבנן הוא דטעו כו', ר"ל אמוראי דהיתה ברייתא מקובלת בידם לא היתה קבלה בידם רק דברי ר' יהודה דמהלך אדם ביום עשרה פרסאות, ועפ"ז אמרו עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום מפני שסברו דר"י מנה"ח עד שקה"ח קאמר, והוו סברי דמעה"ש עד הנץ ד' מיל, אבל טעו דבאמת ר"י מעהש"ח ועד צה"כ קאמר, ודל ה' דמקדמי וה' דמחשכי אשתייר ל' מיל ליב"ש דיום ונמצא לפ"ז שיעור מיל כ"ד דקין וממודיעין לירושלים ט"ו מיל, ועפ"ז הירו' עלו דברי פסקי הר"מ כהוגן.
תמיד ל"ב א' תדע שהרי חמה במזרח כו', לפ"ז צ"ל דממזרח למערב המרחק יותר מכפלים לעומת מן השמים לארץ שהרי האדם המסתכל עומד באמצע המרחק שממזרח למערב.
פסחים צ"ד ב' ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה כו', אין זה עוביו של רקיע הנזכר לעיל בדברי ר"י שהוא אחד מעשרה ביום, [והוא אחד מעשרה מן השמים לארץ דשוין הן כדאמר תמיד שם] דעובי רקיע שבדברי ר"י היינו סבוב השמש מחצי כדור העליון לחצי כדור התחתון בעת שקה"ח ומחצי כדור התחתון לחצי כדור העליון בנה"ח ובשקה"ח גוף השמש שוקעת ועדיין אורה מבהיק על הארץ, ואורה מתמעט והולך, ועד גמר אפיסת אורה כדי הילוך ד' מילין, ובנה"ח אורה מתחלת להבהיק על הארץ ואורה מתוסף והולך עד עלות גוף השמש על הארץ והוא ד' מיל, אבל עובי הרקיע הנזכר שהוא ת"ק שנה, היינו גוף אוירי זך שנקרא רקיע ואשר למעלה ממנו עוד רקיעים ובין רקיע לרקיע ת"ק שנה, ואף שאמרו שס"ה חלונות יש ברקיע והחמה יוצאת דרך חלון ומקפת מבחוץ, הוא ענין סודי כמש"כ הגר"א בפי' ס' יצירה.
מכתב אהא דקבעו
חכמים שעות בהקרבת תמיד של בהע"ר כדאמרו פסחים נ"ח א' וכן פלג המנחה ברכות כ"ו ב', אין ענין השעה קובעת כלום אלא השקפה כללית על משך היום, ועניני העבודה שצריכים ליעשות בו, מחייבים לחלק את היום לחלקים מסוימים, ובהיות שהתורה חלקה את היום השלם המזווג מיום וליל לכ"ד חלקים ואנו קורין לכל חלק בשם שעה [וזה ניתן בסוד העיבור כדאמרו ר"ה כ"ה דחידוש הלבנה כ"ט י"ב תשצ"ג מתתר"ף שהשעה נחלקת] ונוח ליחס י"ב שעות ליום וי"ב שעות ללילה, והלכך בחרו חכמים לחלק את היום לשעות, ובהיות שתכלית סידור העבודה של היום, לגדל השעות ביום הארוך ולקצרם ביום הקצר, קבעו לחשוב השעות זמניות, וממילא יסודר הדבר דבר יום ביומו, והיה ביד חכמים לחלק את היום מנה"ח עד שקה"ח, או מעה"ש עד צ"ה, [ואף בדאורייתא מסרה התורה לחכמים לקבוע כפי הנאות] אבל כל שקבעו חכמים בזה נקבעה ההלכה על ידם, ואין לזוז ממנה.
והנה אין ממדת החכמה לסדר את פרקי העבודה ע"פ שעות זמניות מנה"ח עד שקה"ח, ולמנות השעות מעה"ש דלמה יעקפו עלינו הדרך בזמן שאפשר לישר המסלה ולחשוב שעות זמניות מעה"ש עד צ"ה, אלא ודאי אם כונת חכמים להתחיל מנין השעות שהזכירו מעה"ש גם השעה היא אחד מי"ב ממשך היום מעה"ש עד צ"ה, ואין שם שעה הנושא של ההלכה אלא סימנא בעלמא, ולא נמצא שום דין מדיני התורה שיהא צורך בו לדעת מה נקרא שעה בתורה.
והנה פירשו דעת הר"מ דס"ל לענין זמן מנחה וחמץ בעה"פ השעות שקבעו חכמים הם אחד מי"ב מנה"ח עד שקה"ח, ואם כדברי המ"א דלענין ק"ש ג' שעות מנינן מעה"ש, ע"כ דהשעות הן אחד מי"ב מעה"ש עד צה"כ, דהר"מ בפי' המשנה כתב דהכונה רביע היום, ולא יתכן שיוגמר זמן ק"ש ברביע היום, אלא א"כ נחשוב ג' שעות זמניות מעה"ש עד צה"כ, וכן בשו"ע סי' נ"ח כתב רביע היום.
בקצרה, שעה זמנית אינה מציאות חיובית, והיא משמשת לדיני התורה לזמן מנחה ולאיסור חמץ, אלא זמן מנחה וחמץ היא סיבה למציאותה של שעה זמנית, ושעה זמנית היא כבחינת מסובב תולדת הסיבה, ולא שייך כאן לשאול למה השתנתה השעה, כי המסובב הוא בנה של הסיבה ואם הסיבה היא חלוקת יום ארוך גם המסובב דהוא חלק מחלקי גוף הגדול מתארך.
והדבר מפורש בגמ' ג' א' דפריך אי קסבר ג' משמרות הוי הלילה לימא עד ד' שעות, ואי שעות זמניות הן קבועות אחד מי"ב מנה"ח עד שקה"ח, א"כ ד' שעות מצה"כ הויין יותר ממשמרה הראשונה, וכן אמרו ג' ב' שית דליליא, אלמא דליליא מצה"כ עד עה"ש מתחלקת לי"ב שעות זמניות ואין שעות אלו משתוות עם שעות היום לעולם, הרי לנו ב' מיני שעות זמניות, ומפני שהשעות הן מסובב לעולם וכמש"כ, ומזה יש להוכיח דשעות היום לדעת המ"א דמנינן מעה"ש, מחלקין את היום לי"ב חלקים מעה"ש עד צה"כ, דאי השעות הן קטנות ואינן מגיעות לששית היום, א"כ אין כאן ב' משמרות דמן הלילה יש חצי הלילה והוא משמרה וחצי, וחסר עדיין חצי משמרה ממשמרות היום, והן ב' שעות זמניות גדולות ונתנו תחתיהן ב' שעות קטנות.
ועיקר ראית המ"א דמנינן מעה"ש דאל"כ אין חשבון תמניא שעות שבגמ' מכוון, לא מכרעא, דאפשר דאיכא טפי שזמן עה"ש מפסקת בין שעות הלילה לשעות היום, ודוד ע"ה הזכיר את האשמורות שהן ע"י השעות של היום והלילה, ולא קשיא להו בגמ' אלא אם הוא פחות מב' אשמורות, אבל אם הוא טפי מב' אשמורות שפיר קאמר קדמו עיני אשמורות, ואע"ג דכי חשבת ו' שעות מהלילה וב' שעות מהיום אכתי ו' שעות הן קטנות ואין כאן ח' שעות שליש של כ"ד שעות מעל"ע מ"מ שפיר קרי להו אשמורות כיון דו' שעות הן אשמורה ומחצה של הלילה, וב' שעות הן מחצה אשמורה של היום.
מכתב באחרי
שדברי ר"י שהובא בגמ' פסחים צ"ד א' מבוארין בירושלמי דעשרה פרסאות הן מנה"ח עד שקה"ח, ואין שום רמז בגמ' דידן דפליגא, דבפשיטות מתפרשת הסוגיא כפי המבואר בירוש', ההיא דירוש' מכרעת אף נגד הר"מ, אלא שבזמננו אין מי שיכול לומר שדברי הר"מ הם נגד הירוש', אבל אם אפשר לפתור את המסופק ע"פ הירוש', זו הכרעה קיימת אף לדידן, וכש"כ אם הדבר יצא מפי הגר"א שהוא כאחד מן הראשונים אשר ניתן לו רשות לחלוק על הראשונים, ואמנם הגי' בירוש' צריכה תיקון וע"פ הגי' בבהגר"א ובירוש' לפנינו, ובהגהות הגר"א על הירוש', נראה דכצ"ל עוביו של רקיע מהלך נ' שנה, אדם בינוני מהלך ארבעה מיל, החמה מהלכת ת"ק שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל, עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל, והנה סדרו מעה"ש עד נה"ח נ' שנה, האדם ד' מיל, מנה"ח עד שק"ה ת"ק שנה, האדם מ' מיל, משקה"ח עד צה"כ, החמה נ' שנה, האדם ד' מיל, אלו דברי הגר"א להכריע ע"פ הירושלמי דעשרה פרסאות ביום היינו בי"ב שעות שכל שעה אחת מכ"ד במעל"ע.
ומש"כ הר"מ שעה וחומש משעות זמניות כונתו ז"ל דביומא דניסן ותשרי הוא 72 מינוט ובימים הארוכים יהי' ג"כ מעה"ש עד נה"ח שעה וחומש אבל תגדל השעה כמו שתגדל בחלוקת היום לי"ב חלקים, וכן בימים הקצרים יהי' מעה"ש עד נה"ח שעה וחומש אבל תקטן השעה כמו שתקטן בחלוקת היום לי"ב חלקים, אבל אין כונת הר"מ לחדש יום חדש מעה"ש, וכן עד ג' שעות בק"ש פירושו מנה"ח וכמש"כ הר"מ שהוא עד כלות רביע היום [וחלילה לנטות מהאמת, שודאי כונת הר"מ והשו"ע דזמן ק"ש עד כלות רביע היום, ואין מקום כלל לדון בזה] ודברי הר"מ הסותרים הוא באמת שמתחלה הוי סבר ב' חומשי שעה ולבסוף הדר בי' ומסתבר דההיא דברכות אחרניתא, וכמו שפי' הגר"א.
מש"כ דשרו של עשו הוא ממונה לומר שירה בכל יום בעה"ש, יעוין חולין צ"א ב' דמיום שנברא לא אמר שירה ואינו ענין להמלאכים המתחלקים למשמרות, שהם מלאכים מיוחדים שנבראו לכך אבל יש עוד מלאכים לתעודות ידועות, ושר של עשו הוא מלאך פרטי וזה הפעם שזכה לומר שירה ביום, ובעוד לילה לא היה עדיין רשאי לכך ויום בבחינה זו הוא מעמוד השחר, אבל אינו ענין למשמרות.
השעה המוזכרת בין בגמ' בין בפוסקים היא שעה ההשואה אחד מכ"ד והוא ע"פ המבואר בבהגר"א, או ע"פ הפי' י' פרסאות מעה"ש {א"ה, כמדומה דצ"ל מנה"ח} עד שקה"ח י"ב שעות וכן עיקר לדינא אחרי שבזה התה"ד והגר"א והשו"ע מסכימים לדעת אחת, והוא כדברי הר"מ בברכות.
ומש"כ מגמ' ג' א' ג' ב' הוא ע"פ דברי התו' והמ"א, ולא ע"פ דברי הגר"א, ואין בדבר שום ספק דג' שעות הן שעות הגדולות לפי דברי המ"א, דהיינו רביע היום.
אין שום טעם שיחשבו את השעות מעה"ש בשביל שזמן ק"ש מתחיל מעה"ש כיון שהכונה להודיע סוף הזמן וסוף הזמן הוא לעולם אחר נה"ח ותכלית ההוראה לרבים נוחה להגיד את השעה האחרונה לפי שעות היומיות אחר נה"ח, וכש"כ בזמן שהשעות הן שעות של אחר נה"ח עד שקה"ח.