חות יאיר/עה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עה
[עריכה]מה שנשאלתי ממכ"ת לחוות דעתי הקלושה בד"ה חתן פטור מק"ש אמינא פשוט דלא כדעת מהרש"א כי דרכו הוא רחוק מאד בעיני להבין כן ברש"י ובתוס' והמעיין בהר"ן פ' הישן יראה להדיא דת"ק נמי לית ליה העוסק במצוה פטור מן המצוה לפי שיטת רש". ע"כ אמינא איזה דברים שממנו יבא דבריה' על נכון ודבר פשוט הוא דכולי תלמודא מיירי מאחר נישואין כדע' הר"ן פ' הישן דבשעת נשואין אין פלוגתא כלל דחתן פטור מק"ש דממעטינ' בביתך פרט לחתן. וכן הלכה מרוחת בישראל מלילה ראשונה עעד מ"ש חתן פטור. כסתמא מתניתין דברכות. אך הפלוגתא הוא אחר נישואין ובעילה כדעת הר"ן.
אך הטעם של ת"ק הוא כדאיתא בגמ' לעיל מיני' וז"ל חתן פטור מסוכה כל שבעה משום דבעי למיחד ולמיכל בסוכה ופריך שם וליכלו בסוכה וליחדו בחופה. ומשני אין שמחה אלא במקום סעודה. עכ"ל וקש' שם הא ערבך ערבא צריך הלא היה טוב להם דלא ישמחו ולא יבטלו מצוה סוכה. וצריכין למימר דעיקר מצוה תלוי בשמחה לשמח חתן בשבעת ימי המשתה. וא"כ הוא הטעם של ת"ק דעיקר המצוה תלוי במשתה ושמחה. ומאותה שמחה במשכם לבם בבשר ויין בא שכרות וקלות ראש שאינם יכולין לכווין בתפילתם ועוד דשיכור פטור מן תפלה אבל בק"ש הפסוק ראשון זמן מעט כזה יכולין לישב דעתן אבל שאר עוסקי מצוה שאינם כתפלה לת"ק חייב דאי אמרת לת"ק שאר עוסקי מצוה נמי פטור א"כ אמאי מחייב הת"ק השושביני' והחתן בק"ש דהא כולם עוסקי במצוה נינהו וא"כ מנ"ל ת"ק לחלוק בין ק"ש ותפלה. אלא ודאי הטעם כמו שכתבתי.
ור' שילא סבר דאין המצות תלוי בבה"ח לשמח חתן דבשעת החופה ימנוע מלשמוח אך החתן שהוא עסוק בשמחת יותר משאר בני החופה לפיכך פטור מכל וכל ובזה יוצדק שפיר בלי גמגום דאליבא דר' שילא דסבר דמצוה אינו תלוי בסעודה ממילא נמשך בזה דחתן חייב בסוכה. דהא לעיל אמרינן דטעם של פטור הוא דאין שמחה אלא במקום סעודה ובסוכה אינם יכולים לשמוח וליחד שם. וא"כ אליבא דר' שילא הדרן קושיא של הגמ' לעיל דעדיין קשה וליכלו בסוכה וליחדו בחופה וא"כ החתן ושאר בני החופה המה שווים בחיוב דבשלמא גבי ק"ש תלוי בכוונת האדם נוכל לומר שחתן טרוד יותר אבל מצוה סוכה דאינה צריכה כוונה כל כך. א"כ החתן ושאר בני החופה המה שוים בחיוב אליבא דר' שילא.
וע"ז מקשים שפיר ולישנא דגמ' משמע דר' שילא פוטר יותר מת"ק גבי חתן. ומתרצים דשמחת חתן אינו מצוה כלל אפי' אליבא דת"ק רק משום שמחה לבד פטרינן לפי שמתוך שמחתן א"א להם לכוון ולהתפלל משום דשכיח בחופה שמחה וקלות ראש והיינו נמי טעמא דסוכה דאי לא חדו בהדי חתן מצטערים היו ומצטער פטור מן הסוכה דבתוך הסוכה א"א להם לשמח עם חתן אבל לעולם שאר מצות חייבים בני חופה דלאו עוסקי במצוה נינהו רק בתפל' המה פטורים כנ"ל וכן דעת הרא"ש.
אמנם לפי דרך הרב מהרש"א בתוס' בתירוצם הטעם הוא אליבא דת"ק דעוסקי במצוה נינהו ופטורים מן מצות קשה אמאי לא תני נמי מכל מצות האמורים בתורה מלבד שאר דחוקים שיפלו בדבריהם. אמנם בזה צדקו דברי הרב הב"ח מפרש הטור דבסי' ל"ח מיירי מדין חתן אחר בעילה ובסי' ע' מיירי מן הכונס הבתולה דהתם הטעם טרדת בעילת מצוה דכן משמע לשון הטור דבסי' ל"ח כולל הטור ומשוי יחד החתן ושוביניו ובסי' ע' לא כ' מידי מדין שישבי' דהתם איירי מדין בעילת מצוה וא"כ שושביני' מאי בעי הכא. והשתא נמי א"ש דבסי' ע' כתב הטור דבזמן הזה דשאר כל אדם נמי אינם יכולים לכווין בתפלה בכל שנה אין החתן פטור. והוה ליה נמי לכתוב כאן לענין תפלה כמו זה.
והשתא א"ש בסי' ל"ח מיירי מעניני שמחה שמטרידים מכוונת' ולאו משום עוסקי במצוה רק השיכרות וקלות ראש מטרידים. וע"ז לא יפול עליו שום חילוק בחלוקת הזמנים דהא שיכור אפי' בזמן הזה פטור אמנם בסי' ע' מיירי הטעם משום טורדת מצוה לפיכך לא מוזכר שם שושביני' ובני חופה. דבשלמא החתן הוא טרוד בבעילת מצוה לפיכך מחלק שם נמי בין הזמנים וזה נ"ל ברור.
אך בזה הקולמס פולטת במהירות של הרב הגדול הב"ח מ"ש דפ' הישן בכונס אלמנה איירי דלגבי אלמנה אין אחד מן הפוסקים דפוטר מק"ש כפשט הגמ' דברכות דגבי אלמנה חייב גם מה שנדחק הרב ב"ח בדברי הרא"ש בדברים שאין הדעת סובל' ודברי הרא"ש המה כפשטן כמו דעת התוס' שפרשתי וק"ל כנ"ל.
וע"י המוקדם יכתוב לי מר מה דעתו בזה כי דברתי פא"פ עם מהר"ם שטערן [ע"ל בתשו' ס"ו] ואף הוא נכנס בדברים דחוקים ורחוקים ואשר כתבתי אמינא שדרך נכון הוא מאוד צדיקים ילכו בו כי עיינתי בו היטב הדק מאד ויש הרבה דרכים לפני אמנם בזה בחרתי וכעת אסיים וע"י המוקדם אשלח למכ"ת תריסר גמלים טעונים ושלום ממני אהו' כנפשו:
הצעיר מאיר גראטוואל.