חות יאיר/עד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן עד[עריכה]

ובענין דיבור תוס' בסוכה שג"כ כתב הגאון הנ"ל מה שנראה לו זה לשוני בעיוני שינון שלי:

סוגיית התוס' ד"ה חתן פ"ב דסוכה דכ"ו ע"א לפי מ"ש הרב מהרש"א דת"ק דרב שילא דחתן ושושביניו פטורים גם מכל המצוה שבתורה וס"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצות מדמחלק בין חתן לשושביניו ומה דפטר חתן מק"ש משום דטריד ולכך מקשין התוס' דלרב שילא יתחייב חתן בסוכה ומשמע דבחתן פוטר וכו' פי' דמשמע דרב שילא לפטור חתן בא לא לחייבו כך הציע לפנינו הרב מהרש"א פי' התוס' ובסוף דבריו הקשה על דברי התוס' שממה שפי' רש"י לעיל טעם פטור דתפילה משום דבעי כוונה ודתפילין משום קלות ראש ולא אמר משום דעסוק במצוה מזה מוכח דגם ת"ק ס"ל דהעוסק במצוה חייב במצוה לכך הכריע מהרש"א כפי' בעל המאור דס"ל דת"ק גם רב שילא ס"ל העוסק במצוה חייב במצוה ותמה אני לפי דעתו בכוונת התוס' מ"ש לכך נראה דקסבר חתן וכו' אבל שאר בני החופה יכולין לכוין וכו' והנה לפי זה גם רב שילא יסבור כת"ק דס"ל דעוסק במצוה [פטור] וא"כ למה יתחייבו שאר בני החופה בק"ש ול"ל להתוס' טעמא דפטור חתן משום שאין יכול לכוין ותיפוק לי' משום דעוסק במצוה גם למה חייב חתן בק"ש לת"ק.

והנ"ל בזה שהתוס' ס"ל דאף למה דק"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה היינו אם כשיתעסק במצוה אחרת יתבטל ממצוה וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה שלוחי מצוה וכמ"ש הב"י סי' ל"ח דכותבי תפילין דפטור ה"נ מיירי בכה"ג יע"ש וא"כ לכך נקט ת"ק פטורים מן התפלה ומן התפילין משום דא"א להתכווין בתפילין ולהשמר מקלות ראש מש"כ בשאר מצות למה דק"ל מצוה אין צריכין כוונה ואפי' למ"ד צריכין כוונה כל דהו היא לצאת ידי חובתו ולא פטירי דאפשר לחתן ולשושביניו ליטול לולב ולחזור לשמחתו וז"ש בסמוך מ"ט משום דבעי למחדי ואמר ר' זירא אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה וז"ש ת"ק וחייבין בק"ש דאפשר להם לכוון בפסוק ראשון ובשהיה מועט' לא יבטלו משמחתן. וא"כ לעולם ס"ל לת"ק העוסק במצוה פטור מן המצוה אם ע"י השניה יש ביטול ראשונה כגון ישיבת סוכה מש"כ ר' שילא דס"ל חתן פטור מק"ש ושושביניו חייבים ס"ל לרש"י דלא ס"ל העוסק במצוה פטור ועל זה הקשו התוס' דא"כ משמע דלדידי' יתחייב בסוכה ומל' הש"ס משמע דר' שילא לפטור אתא ותרצו דאה"נ ס"ל ג"כ העוסק במצוה פטור מן המצוה רק דחתן א"י לכוין אף פסוק ראשון מש"כ שושביניו יכוונו ויחזרו לשמחתן.

וכן נראה סברת כל הפוסקים דפסקו כת"ק דחתן ושושביניו חייבי' בק"ש ופסקו ג"כ הא דכותבי תפילין פטורים מק"ש דלדעת בעל המאור פליגו אהדדי ולמאי שכתבנו אתי שפיר דלמסקנת התוס' כ"ע ס"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אם ע"י שנית תתבטל ראשונה. וכן נראה מסוגית הרא"ש מ"ש שלרב שילא שושביניו לאו עסוקים במצוה הוא לקח עצמו לצד אחר דלא נהירא ומ"ש דא"כ אפי' מק"ש נמי נפטרים לא ידעתי מאי קשיא ליה דטעמיה דרב שילא ביקש כמו ת"ק דג"כ נשתנה ק"ש מפני שא"צ כוונה רק פסוק אחד. ופסק הרא"ש הלכה כר' שילא וצ"ע ליפטר כל ז' כמו בסוכה וסתם מתניתין עד מ"ש ותו לא גם בב"ח שם ועטא"ח ל"ח וע' ודו"ק נ"ל.

יאיר חיים בכרך.