חות יאיר/ס
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ס
[עריכה]מעשה שאירע בק"ק ווירמיישא ברעש הגדול שנת שצ"ו שסיפר לי איש ישר ונאמן שהי' בימים ההם שחלתה בת יחידה של אחד מן הגדולים ועשירים אשר בק"ק במגפה ב"מ ומפני רוב הניגפים רחמנא ליצלן לא הי' בנמצא משרתת או משרת שישמשנה בוליה חוץ ממשרת של קצב אחד יפה תואר ובעל קומה שאמר לאבי הנערה נפשי חשקה בבתך ונכמרו רחמי עליה אם תתן לי ת"כ בת"ש שאם תחיה תתן אותה לי לאשה אני אשרתנה ואשמשנה בכל כחי חנם אין כסף ונתרצה האב ונתן לו ת"כ ובבואו אל הנערה גם היא נתנה לו ת"כ שתנשא לו וכן עשה המשרת ושרתה ושימשה באמונה ובמעט זמן נתרפאה ועמדה על בוריה וחלה המשרת גם הוא בחולי הרע ותשרתהו גם היא כי נפשה קשורה בנפשו ותאהבתו מאד ויחי גם הוא. והאב העשיר חזר בו אח"כ כי בוש שתנשא בתו למשרת באשר בתו ידידה לו ומשכלת ומופלגת בחכמה וביופי ואמר שהת"כ בת"ש היה באונס ממנו ומבתו להצלת נפש בתו משחת אבל הבת עמדה באמונתה נגד רצון אביה וגזמה שעכ"פ תזדקק לו הן בהיצר הן באיסור ואמר האב א"כ לא אתן לך אפילו פרוטה נדן רק מלבושי' כל שהן שבלונות וט"ק וכך עשה ולקחה המשרת חנם ושאלני בעל שמועה הנ"ל מה שנ"ל אם עמדו אבי הנערה ומשרת בדין האיך דנו דייני להאי דינא.
ואמרתי לו כי לפי סיפור דבריו לא הי' המשרת נזדקק למיחש שאר חלאי' כלל ואז הדין עם המשרת והיה ראוי לכוף האב וגם הבת לאשר ולקיים הת"כ בתורת שבועה ואם אמר יאמר האב תקחנה חנם אף כי מצד אומדן דעת סתם הת"כ היה שיקחנה כדרך עולם עם נדן הראוי כפי אומדן דעת העולם או עישור נכסי שכך שיעדו רז"ל ביתומה מ"מ אי טען האב שדעתו היה בת"כ שלו שדי והותר הוא שכר לו שיקח בתו חנם ולכן גם אם לא ירצה ליתן לה שטר כחח"ז אין בידינו לכופו כי נאמן אדם על שבועתו ועל נדרו כמבואר בסוף הג"ה בי"ד סי' רל"ב סי"ב [ובח"מ סי' פ"ז הג"ה סל"ד ועל"ק תשובה ס"ט] ואפשר שאפי' היה בלבו להשיאה לו כאלו השיאה לאחר הראוי לו מ"מ הרי הם דברים שבלב שלא פי' דבריו ואין חיוב רק לקיים כל היוצא מפיו ואם ח"ו יערים בדבר לא יצא נקי מדין שמים מלבד היא שתחוש לעונש כמעשה דחולדה ובור. ומ"ש שגם היא השיבה גמולו בראשו ותשרתהו בחוליו אינו מספיק לבטל הת"כ דה"ל להתנות ולפרש שתשרתהו ע"מ שימחול הת"כ.
רק בענין זה היה תועלת בזה אם היה המשרת מבקש עתה סך גדול שכר שירותו אחר שחזרו אב ובת מהבטחתם אז מצי אב לטעון שיצא שכרו בשכרה ואף כי יש לחלק ולומר שהיא בת גדולים ובזיונה מרובה לשרת למשרת מאשר משרת ישרתנה מ"מ י"ל ג"כ בהיפך כי סכנתה מוטעת היה אחר שכבר עבר עלי' כוס של זעם כנודע אבל טענת אונס מיתה אינו ענין לבטל הת"כ שאף שפיקוח נפש דוחה כל התורה בר מתלת אם העבירה הוא קיום נפשו מש"כ כאן אם הת"כ היה מפני פ"נ הרי מצי לקיימנו ואיזה פ"נ הוא להתיר לו שיעברנו ואינו ענין למודעא רבא לאורייתא שקבלו ע"י כפיית ההר שהאונס הוא מאת נותן התורה יתברך שמו שיקבלו דבריו וק"ל.
כ"ש שאם היא לבד נתנה ת"כ שלא נוכל לחייב כלל להאב לתת לה כמשפט הבנות בדין כי אם ע"צ היושר והטוב. ואם האב לבדו נתן ת"כ והבת ממאנת ודאי אין בידינו לכופה ונ"ל אפי' היתה קטנה בשעת חוליה שהרי לא קיבל אביה קידושיה ועתה כבר גדלה ובלבד שלא יהיה ערמה בדבר שתהא ניסת מאב ע' בהג"ה ש"ע סי' נ' ס"ו ומ"ש בשו"ת מהרמ"ע הביאוהו האחרונים אכן אם הי' המשרת מוכן לשרת החולי' בחולי הרע הזה נ"ל לדמותו לטול דינר והעבירני דבגמ' פ' הגוזל ר"ד קי"ו והוא בטור וש"ע רס"ד ואלו לא חזר ושרתיהו היה מחויב ליתן לו שכר כראוי והנהוג לתת לאותו חולה אבל כאשר לא הי' מוכן לכך דמי לשכר הרופא או שאר דברים שדרך לתת הרבה והרי סכנת נפש אין לו שיעור לכן מחייבי' לקיים ת"כ וע' בי"ד ס"ס של"ו ובהג"ה ש"ע ח"מ ס"ס רס"ד ומפני שישרו דבריי הנ"ל שהשבתי לאיש שסיפר לי המאורע וקילס אותם אמרתי להעלותם על ספר.
כ"ד הטרוד: יאיר חיים בכרך.